ניצחון הרוח

תערוכה שמציגה פרויקט שנעשה בין כותלי הכלא. ראשית בכלא הדרים ואחר כך בבתי כלא שונים. בתערוכה הוצגו ציורים של אסירים שציירו את התרשמויותיהם ותחושותיהם אחרי שלמדו והעמיקו בנושא השואה. הפרויקט נולד משיתוף פעולה בין שירות בתי הסוהר ובין מוזיאון בית לוחמי הגטאות שם הוצגה התערוכה לראשונה.

התערוכה המוצגת היא פרי עבודתם של אסירים מכלא "הדרים" שהשתתפו בתוכנית חינוכית ייחודית, שיתוף פעולה ראשון מסוגו בין שירות בתי הסוהר ובית לוחמי הגטאות. במשך ארבעה חודשים נחשפו האסירים לתכנית חינוכית על השואה שבמרכזה עיסוק בסוגיות הנוגעות לטיבו ומהותו של המין האנושי, בחינת ההתנהגות האנושית במצבי קיצון, והדגשת שאלה הבחירה בין טוב ורע על כל מורכבותה. האסירים עסקו בנושאים אלה בבית הכלא בהדרכת הצוות החינוכי של שרות בתי הסוהר ובסיום התוכנית יצאו בקבוצות קטנות לימי עיון בבית לוחמי הגטאות, כשהם לבושים בחולצות לבנות עליהן מודפסות המלים "ניצחון הרוח".

תוכנית זו היא אחת מהתוכניות החינוכיות הפועלות בבית לוחמי הגטאות ומושפעות מן הגישה ההומניסטית לזיכרון השואה, גישה ההופכת את זיכרון השואה לרלוונטי בחברה רב תרבותית, מנוף חינוכי לדיון בזכויות האדם ובסובלנות.

בשנות קיומו של בית לוחמי הגטאות נחשפו לגישה חינוכית זו אנשי צבא ומשטרה, אנשי חינוך יהודים, ערבים ודרוזים, פרחי הוראה ותלמידים.

לחצו כאן לקריאה אודות פרוייקט נצחון הרוח באתר מוזיאון בית לוחמי הגטאות

שרשיו של פרויקט ניצחון הרוח בסמינר לימודי שנערך בבית לוחמי הגטאות לקצינות חינוך משירות בתי הסוהר. המשכו בפעילות חינוכית ערכית שערך הצוות החינוכי לאסירים בבית מעצר הדרים. בסיומו הוזמנו נציגים מחטיבת החינוך מבית לוחמי הגטאות לחזות בתוצרי פעילות חינוכית זו.

הכנה ארוכה מאד קדמה לבוא האסירים. מחשבה רבה ולמידה רבה, הכנות לימודיות, חינוכיות ולוגיסטיות לא פשוטות.

התהליך אותו עברו האסירים כלל 3 מפגשים לימודיים בבית הסוהר, צפייה בסרטים ויום במוזיאון. בבית לוחמי הגטאות הכשרנו את קציני החינוך בדרכי העברת הידע ובדרכים מתודיות ללמד את האסירים.

לאורך כל התהליך שמרנו קשר רציף בינינו לבין קציני החינוך של השב"ס וכל העת ליווה ודחף את כולנו מפקד המחוז גונדר נזים סביתי שהפך את פרוייקט לימוד הנחלת והנצחת השואה לשליחות אישית שלו, בדבקות וללא ויתור.

במקביל נערכנו לבוא האסירים –

•הכנו את המדריכים ובנינו יום פעילות מגוון לאסירים במוזיאון. היה ברור לנו שאנו רוצים פעילות בתערוכות, פעילות סדנאית ושמיעת עדות. חשוב היה לנו להקנות ידע, אל חשוב יותר לדבר על התנהגות ערכית ודפוסי התנהגות בתקופת השואה, ומאד משמעותי – לתת לאסירים במה להתבטא.

•כל המדריכים הביעו נכונות להדריך את האסירים. 

•נערכנו לקלוט אוכלוסיה מגוונת מאד: יהודים ובני מיעוטים, אסירים חסרי השכלה ומלומדים, צעירים ומבוגרים.

•נערכנו בהוראת שב"ס לנושא הביטחון.

מתחילה היה ברור לנו שבבית לוחמי הגטאות אנו רוצים שהאסירים יחושו רצויים ותהיה להם תחושת בית חם [כמו לשאר המבקרים ב"בית"]. לכן קבלנו כל קבוצת אסירים עם כבוד כיבוד [חיוך, שלום, קפה וקוראסון] ודאגנו לאוירה נעימה, ביתית וחמה.

היום הראשון בו הגיעו האסירים היה מלא התרגשות. היה זה יומיים אחרי בריחתו של בני סלע, אירוע בעקבותיו חששנו כי יבוטל הפרוייקט כולו. למרות כל הסיכונים, החליטו בשירות בתי הסוהר להביא את האסירים.

כשירדו האסירים הראשונים מהאוטובוס של השב"ס, לבושים בחולצות הלבנות של "נצחון הרוח" ידענו כי הפרוייקט יצא לדרך.

מדברי אסירים:

"עבורי זה מציין את המצב הקיים .בדרך כלל אני מחייך וצוחק , אבל מתחת לאיפור עדיין ישנה דאגה מחוסר הוודאות".

"אני עומד בהלם, אני לא מאמין, הרכבת נוסעת, עזבו אותי באמצע במקום לא מוכר לי, חושך בעיניים, נשארתי לבד במקום הזה. אפילו פרח צבעוני אין לראות" .

"מזכיר לי את העם היהודי בשואה שגורש מהבתים , על עצמי שעזבתי הכל ואני לא יודע לאן אני הולך ומה אעשה אחרי הכל ".

"התמונה מתאימה לרגשות שלי שבכל שלב בחיים אנו נמצאים במציאות ויש שתי דרכים לראות אותה , אפור וכואב או צבעוני. ושני המצבים קיימים בו זמנית ".

"אור בקצה המנהרה . החיבור בתמונה ממקום חשוך ."האני" עדין קיים בחושך עדיין אני קיים. את הכל אפשר לקחת ממני אבל את "האני" אי אפשר לקחת ממני. ושתמיד יש אור בקצה המנהרה ואין להתייאש .ועדיין ידי פרוסות לבקש עזרה ולקבל את מה שביכולתי".

"במקום הכי גרוע אין שנאה , אין אהבה, אין שמחה ואין עצב. אין יפה ואין מכוער, הכל נעלם , נשארת רק ההישרדות".

"ההומניות לא יכולה לבוא לידי ביטוי . בתופת כזאת אדם לאדם זאב . כל אחד דואג לעצמו ג'ונג'ל".

"החירות שלי היא איך אני בוחר להתמודד עם הקושי והמצוקה".

"כשמדברים על משמעות במקום הכי נורא בעולם , גם אנחנו צריכים למצוא משמעות בחיים שלנו בכלא".

הגישה החינוכית ערכית בתהליך:

התפיסה המרכזית בתהליך היא הדיון באדם – טיבו ומהותו של המין האנושי, מתוך ראיה כי כל מה שקרה: הרוצחים, הקורבנות, העומדים מהצד, המסייעים והמצילים – כולם בני אדם. שום דבר לא התרחש על "פלנטה אחרת" ולא על ידי "חיות אדם" אלא כאן ובידי אדם. בחינת התנהגות בני האדם בתקופת השואה –דפוסי ההתנהגות במצב הקיצוני והקשה, הבחירה, הברירה, המנהיגות ועוד, עומדים במרכז התכנית.