וגו הגלריה לאמנות חברתית וצילומי תערוכו עבר

ניצחון הרוח

דצמבר 2008
התערוכה ניצחון הרוח מציגה פרויקט אמנות וחינוך ייחודי שנוצר בין כותלי בתי הכלא, והוצג לראשונה בבית לוחמי הגטאות. בתערוכה הוצגו ציורים של אסירים מכלא “הדרים” ומבתי כלא נוספים, שנוצרו בעקבות תהליך לימודי וערכי שעסק בשואה, בהתנהגות אנושית במצבי קיצון ובשאלת הבחירה בין טוב לרע.

הפרויקט נולד משיתוף פעולה ראשון מסוגו בין שירות בתי הסוהר ובית לוחמי הגטאות. במשך ארבעה חודשים השתתפו האסירים בתוכנית חינוכית שכללה מפגשי לימוד בכלא, צפייה בסרטים ויום עיון במוזיאון. במרכז התהליך עמדה הגישה ההומניסטית לזיכרון השואה - תפיסה הרואה בזיכרון השואה מנוף לדיון ערכי, בזכויות אדם, באחריות אישית ובסובלנות בחברה רב־תרבותית.

במהלך המפגשים ניתנה לאסירים במה לביטוי אישי, והציורים שנוצרו משקפים תחושות של אובדן, זהות, תקווה, הישרדות וחיפוש אחר משמעות - מתוך חיבור בין חוויות העבר ההיסטורי לבין המציאות האישית של חיי הכלא.

הגעת האסירים למוזיאון לוותה בהכנה חינוכית ולוגיסטית מקיפה, ומתוך בחירה מודעת ליצור עבורם תחושת כבוד, קבלה ובית. התהליך כולו התאפשר הודות לשיתוף פעולה הדוק בין צוותי החינוך של השב״ס וצוות בית לוחמי הגטאות, וליווי מתמשך של מפקד המחוז, גונדר נזים סביתי, שראה בפרויקט שליחות אישית.

ניצחון הרוח מדגיש כי גם במקום של שלילה קיצונית של חירות, נותרת לאדם הבחירה כיצד להתמודד עם מציאות חייו - וכי החירות האנושית מתחילה בעמדה הפנימית.


מוזיאון בית לוחמי הגטאות
כתבה בעיתון אודות הפרויקט ויוזם הפרויקט

מדברי אסירים:

מדברי אסירים:

עבורי זה מציין את המצב הקיים .בדרך כלל אני מחייך וצוחק , אבל מתחת לאיפור עדיין ישנה דאגה מחוסר הוודאות

אני עומד בהלם, אני לא מאמין, הרכבת נוסעת, עזבו אותי באמצע במקום לא מוכר לי, חושך בעיניים, נשארתי לבד במקום הזה. אפילו פרח צבעוני אין לראות.

מזכיר לי את העם היהודי בשואה שגורש מהבתים , על עצמי שעזבתי הכל ואני לא יודע לאן אני הולך ומה אעשה אחרי הכל/

התמונה מתאימה לרגשות שלי שבכל שלב בחיים אנו נמצאים במציאות ויש שתי דרכים לראות אותה , אפור וכואב או צבעוני. ושני המצבים קיימים בו זמנית.

אור בקצה המנהרה . החיבור בתמונה ממקום חשוך ."האני" עדין קיים בחושך עדיין אני קיים. את הכל אפשר לקחת ממני אבל את "האני" אי אפשר לקחת ממני. ושתמיד יש אור בקצה המנהרה ואין להתייאש .ועדיין ידי פרוסות לבקש עזרה ולקבל את מה שביכולתי.

במקום הכי גרוע אין שנאה , אין אהבה, אין שמחה ואין עצב. אין יפה ואין מכוער, הכל נעלם , נשארת רק ההישרדות.

החירות שלי היא איך אני בוחר להתמודד עם הקושי והמצוקה.

כשמדברים על משמעות במקום הכי נורא בעולם , גם אנחנו צריכים למצוא משמעות בחיים שלנו בכלא.

לרישום ומידע נוסף

1
1
שליחת הטופס מהווה הסכמה לשימוש בפרטים בהתאם למדיניות הפרטיות של המכללה, לרבות לצורך עדכונים ודיוור ישיר.
שלח פנייה
form-oZ7sJnMDakfYxiOB3UIGnlv1dViXk1LGanIMW9XgaGw
webform_submission_registration_and_additional_info_node_6258_add_form
CAPTCHA
835779
UUXynhyMJ-PNtciBGuxBKaRy9wGqlSqIh8AS3gLRry8
1
This question is for testing whether or not you are a human visitor and to prevent automated spam submissions.