לשמוע את הצילום

האם קיימת התייחסות ייחודית בעבודת האמנות כשהאמנים אינם שומעים?

הרעיון לקיים תערוכה שמייחדת את עצמה להצגת עבודות של אמנים חירשים נולדה בעקבות מפגש שלי עם תערוכות דומות במקומות ציבוריים בארצות הברית, כולל במוזיאון סמית'סוניאן (Smithsonian), בעיר וושינגטון. היה לי חלום שתהיה תערוכה מסוג זה בארץ בשביל הקהל הרחב, ולא רק עבור קהילת החירשים.

התערוכה מאפשרת לאמנים חירשים וכבדי שמיעה להציג את העבודות שלהם.

עד כה לא ניתנה לאמנים אלו, למעט לבודדים מביניהם, אפשרות לחשוף את כישרונותיהם לפני הקהל הרחב, אנשי-מקצוע או מכללות ואוניברסיטאות ברחבי הארץ.

הקושי בהפקת תערוכות מסוג זה קשור למצב החברתי של חירשים מול שומעים. חירשים רבים בישראל נתקלים בחוסר מודעות מצד השומעים לגביהם. הציבור הרחב מפחד לנסות ולהיפתח לתקשורת איתם, ושומעים רבים אינם מאמינים ביכולותיהם של חירשים וכבדי-השמיעה. גישה זו משפיעה, פעמים רבות, על הדימוי העצמי של החירשים שמתקשים למצוא את מקומם בקהל מעורב של שומעים וחירשים יחד.

אמנים חירשים מתבוננים לעומק בדברים ומעניקים תשומת-לב לפרטים קטנים, וזאת בזכות העובדה שהם נעזרים בעיניהם לא רק כדי לראות, אלא גם כדי להקשיב. דבר זה מעניק להם את הראייה המיוחדת שלהם באמנות הוויזואלית.

את העבודות בתערוכה זו בחרה ועדה שהוקמה למטרה זו. בוועדה ישבו מומחים בעלי ניסיון רב בתחום הצילום:

לאוניד פדרול, צלם-אמן, EFIAP, EPAS, ראש מחלקת הצילום במוזיאון ארץ ישראל, תל אביב

אלינה קביטקובסקי, במאית ומפיקת הפסטיבל הראשון בישראל לצילום אמנותי בקרב עולים

"ישראל בעין חדשה"

סמי סומך, צלם-אמן APSA, PPSA, ARPS, EFIAP