הגלריה במכללה משמשת אכסנייה מכובדת ליוצרים ולצרכני תרבות. הוצגו בה תערוכות רבות שכללו יצירות של אמנים ידועים כמו אברהם אופק, ביאנקה אשל גרשוני, דרורה דומיני, ז'אק ז'אנו, רענן חרל"פ, צבי טולקובסקי, רפי לביא, דורון ליבנה, אורי ליפשיץ, עופר ללוש, פסח סלבוסקי ועוד רבים אחרים.
אוצרת הגלריה: נאוה ט. ברזני
פתוח בימים ב', ג', ד' 10:00 עד 18:00, ה' 10:00 עד 16:00
הגלריה פתוחה לקהל הרחב, זאת כחלק מהפעילות שהמכללה מקיימת לטובת הקהילה, אולם ייחודה של הגלריה וחשיבותה בהיותה ממוקמת בתחומי מכללה לחינוך המכשירה סטודנטים להוראה.
הגלריה היא מקום חי ותוסס. מתקיימת בה פעילות חברתית ופעילות לימודית-חינוכית ענפה: סדנאות, הדרכות בתערוכות, הרצאות, מפגשים עם אמנים וכיו"ב. בכל אלה לוקחים חלק הסטודנטים המתמחים בחוג לאמנויות כמו גם כלל הסטודנטים במכללה ומבקרים מחוץ למכללה.
באמצעות הגלריה נחשפים הסטודנטים אל עולמם הפנימי של היוצרים, אל המציאות כפי שהיא משתקפת דרך עיני האמנים, אל אירועים היסטוריים ואל תהליכים חברתיים, ולומדים על ההתפתחות שחלה באמנות הישראלית.
המפגש הבלתי אמצעי עם יצירות האמנות בגלריה, כמו גם עם האמנים בפתיחת כל תערוכה ובשיח-הגלריה הפתוח, הם חוויה משמעותית שמעשירה את הסטודנטים, תורמת להבנת היצירות ומאפשרת חשיפה למנגנוני יצירה, לאופני חשיבה ולתהליכים אמנותיים.
הגלריה משמשת גם כר פעולה לאמנים צעירים בראשית דרכם, בכללם סטודנטים מהחוג לאמנויות במכללה, שאנו מעודדים אותם לעסוק באמנות ולהציג בגלריה את יצירותיהם.
ה"גלריה במכללה" ממוקמת בספריית המכללה.
הגלריה קיימת במכללה כשמונה שנים והוצגו בה תערוכות של מיטב האמנים הפועלים בארץ.
הגלריה במכללה האקדמית לחינוך ע"ש דוד ילין פועלת זו השנה העשרים ובה מוצגות כארבע תערוכות בשנה, של אומנים ישראלים ותיקים וצעירים. הגלריה מציגה סוגות שונות של תצוגות: מיצגים, פיסול, צילום וציור.
הגלריה נפתחה מתוך תפיסת עולם שהמורה הוא סוכן תרבות ושמעבר לתחומי הידע בו הוא מתמחה רצוי להעשיר את עולמו התרבותי ולכן צריך להפגיש את פרחי ההוראה עם עולם התרבות הישראלי והעולמי על מנת שינחילו הלאה לתלמידיהם את הידע והחוויה שחוו במפגש עם אמנות בגלריה.
הגלריה מיועדת לבאי המכללה ופתוחה לקהל הרחב.
אמניות משתתפות - אירית בלוך, נטע זידל
אוצרת - נאוה ט' ברזני
מקום התערוכה - הגלריה לאמנות במכללה ע"ש דוד ילין
התערוכה "הבחוץ והבפנים שניהם פנימיים" היא כמתווה של מחשבות ושתיקות בתוך סבך המותיר עקבות. בחומרים טבעיים מסמנת אירית בלוך את התוואים המתחוללים בתחנות פנימיות ובמקצב קשוב לשינויים היא משרטטת פרקים בקיום אנושי. פיסות הנייר הנערמות זו על זו, הבדים המודבקים והחוטים הנשזרים הופכים בידיה של בלוך לצורות המדמות פרקים במעבה החיים. בדומה לכתיבה ביומן אישי, מתעדת נטע זידל באמצעות רישום צפוף עדויות על התרחשויות בחדרי חדרים. זידל, שדוחקת בגבול המובהק בין הפנים לבין החוץ, מאפשרת מבט אל תוככי פינות עמוסות בחדר הנתפס כמרחב אישי. אך המבט בסבך עודפות החפצים מספר על מקומות מסתור בתוך עולם פנימי.
בלוך וזידל מספרות בעבודתן על התפשטות ועל ניעה בין מרחבים מטפוריים-פואטיים. כך משייטות להן ההוויות בין מקומות המסתור לבין האזורים שבהם הן חפצות להתגלות. בתווך הדיאלקטי שבין תנועת הפתיחה לבין פעולת הסגירה של חלונות העצמי הן ערות לשינויים מתוך החיים, לנשימות, למנעד הצלילים, לרגשות, לדפיקות הלב ולעקבות.
ימים ושעות פתיחה של המקום: ב', ג', ד' 10.00 – 17.00, ה' 10.00 – 16.00
ערב פתיחה: 14.3.24 בשעה 19.00
שיח גלריה: 3.4.24 בשעה 10.00
תאריך פתיחה: 10.3.24
תאריך נעילה: 11.4.24
שם האמנית - ורד ניסים
אוצרת - נאוה ט' ברזני
מקום התערוכה - הגלריה לאמנות במכללה ע"ש דוד ילין
הסיפור הגדול בעבודותיה של ורד ניסים מתחיל מהחיים. הוריה, שמשמשים משתתפים ושחקנים ראשיים ביצירתה, מבטאים כמה וכמה אמיתות מתוך מרחבי מציאות. אחד ממרחבי המציאות הטעונים בעבודתה הוא ההורשה הבין-דורית. מרחב שנמהלים ומתגלגלים בו ציפיות, תקוות, דאגות, חלומות, אכזבות, רצונות והגשמות. היות דור הראשון להשכלה גבוהה זו פריצת דרך המנתקת את מעגל ההעברה הבין-דורי של אי שוויון ברכישת דעת. ניסים מציפה את הדיון על המשפחה המהווה סוכן מרכזי בהקניה של הון תרבותי. בדפי יומן שכתבה אימה ובסרטים המוצגים בתערוכה, היא מציגה אמנות אינטימית-ציבורית. עבודותיה מייצגות מחד גיסא את ההקרבה ההורית, המצויה בסבך התנאים המגבילים של מנגנונים מעמדיים ומאידך גיסא, את המענה ואת האימפקט של הדור הבא, ליסודותיה של אותה הקרבה. ניסים יוצרת בעבודותיה הכלאה בין מקריות ואותנטיות של רגעים לבין יצירה מכוונת, שמובילה צעד אחר צעד לשבירתו של קיר.
ימים ושעות פתיחה של המקום ב', ג', ד' 10.00 – 17.00, ה' 10.00 – 16.00
הכניסה חופשית
תאריך פתיחה: 3.12.23
תאריך נעילה: 19.2.24
אמנים משתתפים: יער שפטל, צילום. ציורים מאוסף גלריה יאיר: רותי בן יעקב, מיכל בקי, אוזיאש הופשטטר, יוסף הירש, שמואל טפלר, אהרון מסג, איריס נדל, ירמי עדני, אורי שטטנר. נתן זך, שירה
אוצרות: יאיר שולביץ, גלריה יאיר. אוצרת ומנהלת הגלריה: נאוה ט' ברזני
ערב פתיחה: יום חמישי 11.5.23 בשעה 19:30
תאריך פתיחה: 11.5.23
תאריך נעילה: 15.6.23
פתוח בימים ב', ג', ד' 10.00 – 17.00 יום ה' 10.00 – 16.00
שעות פתיחה: ימים ב', ג', ד' 10:00 - 17:00, יום ה' 10:00 - 16:00
בדָּלֶת אַמּוֹת ניתן להקשיב אל הצלילים הבוקעים מתוך הבית הפנימי, פינתנו בעולם. החלל טובל בקורפוס תצלומים של יער שפטל המארחים ציורים מהאוסף של גלריה יאיר. בטון המשותף שרווח בין העבודות עולות סגולותיו של חלום. הלה מאפשר את הגמגום ואת החידתיות השורים במעברים, בינות לדלתות ולחלונות הנפש. התערוכה מזמנת מבט אל האינטימי-המכונס ובה בעת בולמת אותו, מוציאה מפוקוס ומחזיקה בסוד. ומדוע התצלומים מארחים ציור? כיוון שיחד ומתוך כוחה של התכנסות הם מעוררים ומעצימים שיחה אל-זמנית על הדיאלקטיקה בין החוץ לבין הפנים. שיחה הנובעת מתוך הלך רוח של קונפליקט קיומי בין האינטימי לבין הסביבתי שעבודות התערוכה גודשות ומדגישות. דָּלֶת אַמּוֹת פותחת דלת אל אותם דימויים מוצללים השופעים והמוטמעים בחדרים פנימיים; ומזינה הרהור קיומי שמקיץ בעקבות האור המגיח ומשחק בין הערפילים.
אמנית: חנה גולדברג
אוצרת: נאוה ט. ברזני
תאריך פתיחה: 2.3.23
תאריך נעילה: 20.4.23
ערב פתיחה: יום חמישי 2.3.23 בשעה 19:30
שעות פתיחה: ימים ב', ג', ד' 10:00 - 17:00, יום ה' 10:00 - 16:00
פרננדו פסואה שלובש את דמות ההטרונים אלוורו דה קמפוש כותב:
המשורר המעולה אומר את מה שהוא מרגיש הלכה למעשה. המשורר הבינוני אומר את מה שהוא מחליט להרגיש. המשורר הנחות אומר את מה שהוא חושב שעליו להרגיש [...] אנו יכולים להרגיש הקלה במותו של אדם אהוב ולחשוב שאנו מרגישים צער, כי זה מה שאמורים להרגיש בהזדמנויות כאלה. רוב האנשים מרגישים באופן שגרתי, אף כי בכנות אנושית מרבית; אך הם אינם מרגישים בשום סוג או שמץ של כנות אינטלקטואלית, וזה מה שחשוב למשורר.
בתערוכה ״עיניים עצומות״ מציירת ומשוררת חנה גולדברג את הפרידה מאימה, בכנות האינטלקטואלית שעליה כותב פסואה.
בואו לראות בגלריה לאמנות במכללה האקדמית ע״ש דוד ילין.
הכניסה חופשית.
האמנים המשתתפים: חגית אונמני רובינשטיין, יורם בלומנקרנץ, ירמי עדני
אוצרת: נאוה ט. ברזני
תאריך פתיחה: 27.10.22
תאריך נעילה: 15.1.23
פתוח בימים ב' – ה' 10.00 – 16.00
ערב פתיחה: יום חמישי 27.10.22 בשעה 19:30
יקום קיום
הצינור המגולגל, הצמח החולף, הצבע המתקלף, השלד שנחשף, הגדר המחופשת לצמחייה ירוקה, לעיתים אנו חולפים על אתרי היום-יום הללו מבלי להבחין בהם. יקום קיום מדברת על ראיית הדברים בעולם כמקור עצום לעושר של משמעות ושל פעולה. האמנים חגית אונמני רובינשטיין, ירמי עדני ויורם בלומנקרנץ מבקשים אחר התמדת המבט ואחר התפעלות דינמית ממופעי הדברים. כמו ילדים שמגלים לראשונה את פירותיו של העץ ומשתהים משתעשעים ברגע שמעצב את הזהות של המקום, שבו קם ומתקיים היקום שלהם ושלנו. וכפי שכותב פרננדו פסואה: "[...] כשל ברייה שנפלה מהשמיים ונעשית מודעת כל כולה לנפילתה, אחוזת פליאה מדברים; כשל אדם שידע את נשמות הדברים ומתאמץ להיזכר בידע הזה [...]".
האמנית: חיה אסתר
אוצרת: נאוה ט' ברזני
תאריך פתיחה: 24.2.22
תאריך נעילה: 6.4.22
ימים ב'-ה' 16.00-10.00
אירוע פתיחה: 24.2.22 בשעה 19.00
האותיות של חיה אסתר מציירות תמונות. היא כותבת על האותיות שהן חייה ומכנה אותן "אחיות פורחות". בנות המשפחה, האותיות, מתקבצות למילים, רוחפות, חיות בתמונות ומצטיירות כשהיא מספרת: "והנה הסירה העולה מן הים ויורדת אל הצילום. הצילום הפך ציור. הציור הוציא צבעים זוהרים. הצבעים הפכו לצבעי מים. המים הפכו לאד דק ואוורירי בתוך הסירה, ו שם ועדיין דמות אדם נושאת ידיה, ועולה המראה הנפלא.
האמנים המשתתפים: אורית חסון-ולדר, דוד (דוכי) כהן, דפנה שרתיאל
אוצרת: נאוה ט. ברזני
תאריך פתיחה: 10.10.2021
תאריך נעילה: 20.1.2022
פתוח בימים ב', ג', ד' 10:00 עד 18:00, ה' 10:00 עד 16:00
אירוע פתיחה: 27.10.2021 בשעה 19:00
שיח גלריה: 15.12.21 בשעה 17:30 בהשתתפות אמני התערוכה, האוצרת נאוה ט. ברזני והאמן חנן אופנר שיציג את הפרפורמנס - נערי ממשיך לגדול.
יש צורך בתו ירוק ובמסיכה
פרויד הבחין במשחקו של נכדו הפעוט ארנסט בעת שאמו נעדרה מהבית. ארנסט זרק שוב ושוב ממיטתו סליל כותנה שנעלם מעיניו וקרא "או"; וכשהחזירו אליו הוא קרא "אה". את ה"או" פרויד זיהה כ"נעלם" ((fort ואת ה"אה" הוא פירש כ"שם" (da). הוא מצא שמשחק הילדות fort/da מאפשר התמודדות עם חרדת הנטישה והשבה סמלית של האם שנעלמה. ההישנות המונוטונית והחזרות הסדרתיות בעבודות התערוכה הלאה/לכאן עשויות לרמז שמשהו הלך לאיבוד. סמליות עודפת, הפוגה ברצף ובה בעת חזרה מחודשת מייצגות מעין מצב שמתקיימות בו תנועה ועצירה בו זמנית. הלאה/לכאן מחפשת אחר אם נעלמת בשפה חזותית המכליאה בין סמלים ומסרים מוסכמים; ובין אירועי עבר להתרחשות עכשווית.
האמנים המשתתפים: צבי טולקובסקי, ישראל רבינוביץ
אוצרת: נאוה ט. ברזני
צבי טולקובסקי היה מורהו של ישראל רבינוביץ בשנים 1980 ו-1981 בבצלאל. היום שני האמנים משמשים מורים והדיאלוג ההדדי - בין המורה לבין התלמיד - הוא הערך העליון שמנחה אותם.
מורי ורבי מלקטת קורפוס מהעבודות ומהאוספים של השניים, המייצגים את השיח העוצמתי ביניהם מאז. העבודות נפגשות בצמתי המורה והתלמיד, העבר וההווה, המבט החוצה והאיסוף פנימה. זירת ההתרחשות נעה בתוך מסה מילולית-חזותית של תגובות ערות ומתעוררות באסמבלאז'ים, בקולאז'ים, בגזרי עיתונים בכל השפות, בציור על טפסי לוטו ועל דפיהן של מחברות נושנות.
המפגש בין העבודות רווי בדיאלוג מיידי, אולי אקראי, אסוציאטיבי-אינטואיטיבי ובמגע בין מטענן של מילים לצורות. בחלל כמו מרחפים להם כלי נשק, דיוקנאות, רפרודוקציות, אטלסים, אנציקלופדיות, מיקי מאוס, שחקני קולנוע, פוליטיקאים, כתמים, משפטים, שירה, שיר השירים, דברי תפילה, כתובות אש, הדפסים עם הגשם, עם השמש, עם החלודה, כל אלה מייצגים מענה לנעשה בעולם.
איך אומר טולקובסקי על המפגש בין המנגנון הוויזואלי לבין המנגנון הוורבלי? "הם מתחברים וזה מג'יק. [...] פתאום העולם מסתדר לי".
התערוכה תוצג עד 14.4.21
הכניסה לגלריה לפי התקנות, בתיאום ובהרשמה מראש בכתובת המייל navatbarazani@gmail.com
על עיצוב ההזמנה ניצן בר
שיח הגלרייה נדחה בשל הסגר. תאריך השיח יעודכן כאשר המצב יאפשר.
השיח יתקיים בהשתתפות אמני התערוכה צבי טולובסקי וישראל רנינוביץ והאוצרת נאוה ט' ברזני
16.2.2021 בשעה 19:00
ב-5 במרץ, בשעות הערב, נפתחה בגלריה לאמנות התערוכה "מישהו פתח והלך".
באותו יום בבוקר דווח בחדשות על נהג אוטובוס שנדבק בנגיף לאחר שנמצא בקרבתם של תיירים מספרד, גרמניה ויוון. על חולה נוסף ששב מאיטליה והעלה את מספר הנדבקים הכולל בארץ ל-17; ועל חקירת המשטרה נגד שמונה אזרחים שהפרו את הנחיות הבידוד, בהם מנהל חנות "הפיראט האדום" באור יהודה.
עם המידע הזה ועם אחוות מרפקים חגגנו בכל זאת את הפתיחה. אולם, עם המידע הזה הושבתה פעילותה של הגלריה כמו מוקדי האמנות בכלל.
מישהו פתח והלך וכעת נותר סיור וירטואלי שאורכו כ-20 דקות.
כשכשיסתיים משבר הקורונה - נבקש להמשיך מהיכן שהפסקנו ולשוטט ולנוע בחלל.
הגלריה לאמנות במכללה פותחת את שעריה הוירטואליים במסגרת "מנופים" - פסטיבל האמנות בירושלים.
מישהו פתח והלך - שנפתחה ב – 5 במרץ 2020 - הושבתה כעבור מספר ימים בעקבות נגיף הקורונה.
כעת מישהו חוזר ואף פותח פרק נוסף בחלל הספרייה של המכללה.
ביום רביעי, 28.10.20 בשעה 18.00, ייערך סיור וירטואלי בשני החללים ושיחה על מקומה של אמנות ועל מקומם של ספרים בחלל, במרחב ובזמן.
משתתפים בשיח: אמני התערוכה, אילת נבון מנהלת הספרייה, ואוצרת התערוכה נאוה ט' ברזני
אמנים: אתי אברג'ל, חנן אופנר, עינת אמיר, ימימה ארגז, ישראל ארלנגר, מיכאל בן אבו, ירמי עדני
אוצרת: נאוה ט. ברזני
תאריך פתיחה: 5.3.2020
מישהו פתח והלך ובחלל מתחוללת התהוללות מוגבלת בזמן, של ניירות ושל משטחים זרים, שייתכן שיש והם מתגעגעים אל השלם שלהם. גלויים וסמויים כאחת, מתגלים אך לא נחשפים, הם חולקים חלל ארעי משותף ויוצרים שיח תלוי הקשר. הכל מצוי איפשהו באיזה אמצע ומסופר כאן סיפור על ארעיות, על נדידה בין גבולות, על זהות, על שליטה ועל חוסר שליטה. נראות פה פעולות של כיסוי ושל הנכחה שמבססות זיכרון ורגשות חרדה.
העבודות שנאצרו ונעצרו בחלל נתלשו מהווייתן והפכו למשהו אחר. סביר שיש כאן בחירה מוטה של נושא שמבטלת את שאר הנושאים שעוד נושאות העבודות. אם להקביל אל דברי דרידה: "העיקרון הארכונטי של הארכיב הנו גם עיקרון של הפקדה/סימון משותף, כלומר, של קיבוץ." ואותו "קיבוץ" מוחק את מה שלא בר "סימון משותף" בתנאיו ובחוקיו הזמניים של הבית. אז מישהו פתח בעמוד מסוים והלך והותיר יבשת אחת, מעין קיבוץ גלויות של דרמות אנושיות וחייתיות. אפשר היה לספר סיפור אחר אילו ניתן היה - לדפדף.
אמנית: זוודיתו יוסף-סרי
אוצרת: נאוה ט׳ ברזני
תאריך פתיחה: 27.10.19
תאריך נעילה: 28.01.20
ערב פתיחה: 30.10.19 בשעה 20.00
שעות הפתיחה: א׳-ה׳ 10.00-18.00
התערוכה סמענה דנה בצלו המבעית של דיכויו העמוק של האדם השחור בישראל. אדם שזכותו לתפיסה עצמית נגזלת מאחר שהוא לא פנוי לחוש בשאר זהויותיו, כלומר לזכות בחוויה המלאה של כוליותו. האמנית זוודיתו יוסף-סרי שעבודותיה עסקו ועוסקות במוצאה האתיופי, מבקשת לבחון האם גם היום, כעבור שנים, העיסוק האינטנסיבי בנוכחות שחורה בסביבה לבנה הוא בחירתה שלה, או שמא היא מחויבת לכך בשל מבטו של הזולת שמגדיר אותה. עבודות התערוכה משקפות בבואות פגיעות, שטוחות לכאורה, שמחפשות ראיות למי שהינן. יש לו למבט הזה את הצבע של הדעות הקדומות והעכורות.
הפחם שמייצג בסיס זהותי עבור יוסף-סרי הוא דרכה לתווך את העבר הנשכח עם ההווה הזהותי הכבול למערכת כפויה. ביחד עם הצבעוניות ועם השקיפות שנוספו לאחרונה כחומרים בעבודותיה היא מערבת בין החושים המסייעים לה ליילד שפה אמצעית שמביעה ומנכיחה את מכלול זהותה. באמצעותם היא מתווה ותובעת את הזיכרונות, את שיבתן של הבעות זהותיות מחוקות ואת המשמעות וההשמעה של קולן שמוסיפות ואף תובעות ניואנס מגוון.
האמנים המשתתפים: רות שלוס, אברהם אופק, דבורית בן שאול
אוצרת: נאוה ט' ברזני
תאריך פתיחה: 14.3.19
תאריך נעילה: 13.6.19
ערב פתיחה: 14.03.19 בשעה 19.30
שעות הפתיחה: א'-ה' 10.00 – 18.00
הסירה כמשל מבקשת לטלטל את המבט אחר ההתאוות המתסכלת אל תפאורת המקום היציבה. אל אותו מרחב שנדמה שורשי ומכיל בעוד שהכלתו מכלה ומתכלה.
בהיותן עדות למסע חומל על מצב קונקרטי חושפות עבודותיה של האוֹמנית רות שלוס רישום והתרשמות של עוולות ושל אי צדק חברתי, ומייצגות שרשרת מתמשכת של מראות החורבן והשבר שמותירות המלחמות. האוֹמן אברהם אופק העמיק והרבה בציוריו את סמליה של הסירה ששימשה ייצוג לעלייה ארצה, לרחם הנשי, למשא החיים, לביטויי שבר וחרדה, לנדודי אין קץ או לסירת הצלה. סירותיה וספינותיה של האוֹמנית דבורית בן שאול הן מעין מיכלים הנושאים דיוקן אנושי כלוא. בנסותה להחיות את ניצוצו של דיוקן אישי שקמל, משתקף דיוקנה של התרחשות קיומית מעורערת.
עבודות הסירה כמשל מייצגות את השברים ואת כמיהת ההיפלטות מהמרחב שאינו ודאי אל מיכל הסירה שבו הספק הוא נתון אפשרי. נראה שאת אותה אשליית ספק יפוגגו רגעי ההתפכחות של אותו פרט-נוסע, שיצא מסירת תודעתו ויגלה שטרם הגיע כיוון שעזב הכול מאחור.
האמנים המשתתפים: חנאן אבו חוסיין, רננה אלדור, שרה בנינגה
אוצרת: נאוה ט. ברזני
ערב פתיחה: 27.12.18 בשעה 19.30
27.12.18 - 04.03.19
א'– ה' 10.00 – 18.00
הגלריה לאמנות במכללה ע"ש דוד ילין, מעגל בית המדרש 7 בית הכרם, ירושלים
התערוכה ג'ונגל מתורבת, לכאורה מבקשת להתבונן על הפרט ועל פעולות אנושיות שנטוות ומנותבות במארג מרושת, של סדרים או של אי-סדרים חברתיים. הפילוסוף צ'רלס טיילור (Taylor) כותב ב"מועקת המודרניות": "הדאגות שאדבר עליהן מוכרות מאוד. אין צורך להזכירן לאיש; אנו דנים בהן, מקוננים בשלהן, קוראים עליהן תיגר ומתווכחים עליהן ללא הרף [...]".[1] ג'ונגל מתורבת, לכאורה מישירה מבט מכוון אל אותן "דאגות" מוכרות שנדחקות אל השוליים; ומטרידה את הנוחות המדומה.
חנאן אבו חוסיין שעוסקת בדיכוי וברציחתן של נשים בחברה הערבית, חותרת תחת אי הצדק באמצעות עבודותיה שחורטות ומטביעות את חותם האובדן. מרחבים טעונים מצויים בעבודותיה של רננה אלדור שנעות בין מרחב פנימי לחיצוני. היא מבקשת לכוון את המבט פנימה ולפרום את המידע. אך המסע המחזורי אל הלא מודע לא נשלם ומותיר חידת אני מופשטת ובלתי פתורה. שרה בנינגה מבקשת למקד התבוננות מעמיקה שתאתר מסר סמוי ומאיים מאחורי שיחים ירוקים ומאחורי שיח משמעויות בג'ונגל מתורבת.
האמנים המשתתפים: אסתר כהן, ראפת חטאב
אוצרת: נאוה ט. ברזני
14.10.18 - 18.12.18
א' - ה' 18.00-10.00
ערב פתיחה במסגרת פסטיבל מנופים: 24.10.18 בשעה 20.00
התערוכה "צמחי מרפא" מבקשת להציע מבט מפוקח על נוף טבעי לכאורה ולעורר מחשבה על הכוח שיש בייצוגם של צמחים כדי לרפא את השטחים הסמויים. האומניתאסתר כהן מציגה עבודות רישום בוטני על מפות ומעוררת דיאלוג בנושא זהויות בין ההווה לעבר ובין האישי לקולקטיבי. במובן מסוים היא ממשיכה את המפות ומגיבה אליהן באמצעות רישום דקדקני של צמחים המקושרים לאזוריהן. אולם בה בעת, אותם רישומי תגובה מהווים פעולות של מחיקה, ומכאן שבחירותיה של כהן מחייבות והרות משמעות. האומן ראפת חטאב יוצר מיצבים בחלל, המכליאים בין סריגה מעגלית לחפצי "רדי מייד" עגולים. הוא מבקש להתחבר למרכז האנרגיה במקום שבו הוא מצוי ולשקם את התודעה על אודות המציאות. אומני התערוכה פותחים ערוצים ומגיבים אל ריטואלים תרבותיים-מחזוריים.
