סגנו של דוד ילין, היה מנהלו השני של הסמינר, בשנים תרצ"ח-תש"ח (1948-1938).
נולד באוקראינה בתרמ"ד (1884). נצר למשפחת רבנים, מוסמך לרבנות בבית המדרש הגבוה לחכמת ישראל בברלין.
סיים לימודי היסטוריה באוניברסיטאות ברלין, ברן וסנט פטרבורג.
עלה ארצה בשנת תרפ"א (1921), והיה תושב בית הכרם מהקמתה.
לימד בסמינר תנ"ך ותולדות ישראל. בשלושים שנות עבודתו במוסד הנהיג שינויים נועזים בחינוך ובהוראה. לאחר פרישתו מהסמינר נתמנה פרופסור לתולדות ישראל באוניברסיטה העברית.
בשנת תשי"ב (1952) התמנה שר החינוך בממשלת ישראל ושינה את שמו לדינור. הוא יזם שלושה חוקים: "חוק זיכרון השואה והגבורה יד ושם", "חוק חינוך ממלכתי" ו"חוק המוסד העליון ללשון העברית".
בן ציון דינור נפטר בתשל"ג (1973).
