הרצאה שניתנה בכינוס השנתי לספרות ילדים ונוער: "הופכים דף", תשפ"ה 2025, באמצעות ZOOM
המכללה האקדמית לחינוך ע"ש דוד ילין, 8.4.25
ד"ר רננה גרין-שוקרון: תודה לכל מי ששבו אלינו מן ההפסקה וברוכים המצטרפים אלינו למושב הנוכחי. כמו בכל שנה, גם היום, אנחנו מעניקים בשם גרשון ומניה ברגסון את הפרס ע"ש בנם אביחי ברגסון ז"ל לעבודות מחקר בתחום ספרות הילדים והנוער.
גרשון ומניה ברגסון ז"ל גרשון ומניה נולדו בפולין. הוא למד בילדותו ב"חדר" ובנעוריו היה חבר בתנועת נוער יהודית-ציונית, והיא גדלה בבית מסורתי בעיירה רוֹבנוֹ וקיבלה חינוך עברי בבית ספר של רשת החינוך "תרבות". הם נפגשו לאחר סיום לימודיהם התיכוניים בסמינר למורים של רשת "תרבות" בווילנה. כשפרצה מלחמת העולם השנייה היו כבר שניהם מורים, וגרשון אף התמנה לנהל בית ספר. כשהנאצים פלשו לפולין, ובהמשך גם לשטחי ברית המועצות, החלו מניה וגרשון במסע של בריחה ונדודים להרי אורל ולסיביר. לאחר סיום המלחמה המשיך גרשון לעסוק בחינוך ובעזרה לפליטי המלחמה, במסגרת ארגון "הבריחה". ב-1947 עלו בני הזוג לארץ ישראל בזכות סרטיפיקטים שקיבלו כמורים. גרשון הוזמן לנהל את בית הספר בכפר הנוער "אלוני יצחק", שהיה מוסד חינוכי לילדים ניצולי שואה. בהמשך כיהן כמפקח וכמנהל מחוז ירושלים במשרד החינוך והקים את המדור לספריות ציבוריות.
מניה עבדה במשך שנים כמורה לטבע. בגיל מאוחר למדה ספרנות והייתה ספרנית בספריית מייזר למדעי היהדות של האוניברסיטה העברית בגבעת רם. לאחר פרישתה לגמלאות הצטרפה לצוות הספרייה של מכללת דוד ילין, והמשיכה לעבוד בהתנדבות עד שנות השמונים לחייה.
אביחי ברגסון נולד בכפר הנוער "אלוני יצחק" בפברואר 1952. שמו ניתן לו על ידי הוריו לזכר הוריהם שנספו בשואה. הוא גדל והתחנך כאן בשכונת בית הכרם בירושלים והיה תלמיד חרוץ ונער חברותי. הוא למד לנגן באקורדיון, היה חבר בתנועת הצופים והצטרף למועדון תעופה. בן 16 זכה להיבחר מבין מועמדים רבים למשלחת גדנ"ע-אוויר שייצגה את ישראל באירופה. בין תחביביו היו גם איסוף בולים ותקליטים, צילום, קריאה והרכבת מטוסים.
אביחי התגייס לצה"ל בראשית פברואר 1970. הוא התקבל לקורס טיס ולמד בבית הספר לטיסה של חיל האוויר במשך חצי שנה ואף הטיס בעצמו מטוס "פייפר". לאחר שפרש מן הקורס התנדב לחיל השריון, סיים קורס מפקדי טנקים ושירת בסיני. בתרגיל שערכה היחידה נפצע קשה בגבו ואושפז בבית חולים. הפרופיל הקרבי שלו הורד והוא שוחרר מהצבא בשחרור מוקדם בשל מצבו הרפואי. לאחר הפציעה והשחרור מצה"ל, החל ללמוד באוניברסיטה כלכלה ופסיכולוגיה, ובמקביל הדריך בני נוער בחוגים לטיסנאות בשני בתי ספר ועסק בפעולות התנדבות.
כשפרצה מלחמת יום הכיפורים באוקטובר 1973, לא היה אביחי מוצב ביחידה ולא נקרא להתייצב. אבל אביחי חונך לאורך כל חייו הקצרים לתרום, לתת ולהתנדב. וכך קרה גם באותה שבת, בה החלו לגייס אנשי מילואים. אביחי ביקש להתגייס ולחזור לפקד על טנק, כמו בימים של טרם פציעתו. הוא הספיק להשתתף בקרבות הבלימה והפריצה נגד המצרים בחזית סיני, עד שנהרג מפגיעה ישירה של פגז, במסגרת פעולה לבניית גשר שעליו עברו החיילים בדרכם להשמיד את סוללות הטילים המצריים שכוונו כנגד מטוסינו. בן 21 היה אביחי בנופלו. הרבה אהבה לארץ, הרבה רצון להעניק היו בנער הזה, שגודל באהבה על ידי הוריו מניה וגרשון ברגסון, אנשי חינוך ציוניים אשר תרמו לקהילה במשך כל חייהם.
לאחר נפילתו של אביחי, ייסד אביו גרשון את המדור לספרות ילדים במשרד החינוך, יזם את פרס זאב לספרות ילדים, את כתב העת "ספרות ילדים ונוער" אותו ערך במשך יותר משלושה עשורים, ואשר אנחנו ממשיכים להוציא לאור כאן במכללה, וכן את עריכתם של הכנסים השנתיים לספרנים ולמורים, אותם אנחנו ממשיכים לקיים. מר ברגסון המשיך לנהל את המדור לספרות ילדים בהתנדבות עד גיל 92. הוא הלך לעולמו בחודש ינואר 2009 בהיותו בן 95. מניה נפטרה לפני שלוש שנים, שלושה שבועות לפני יום הולדתה ה-106.
בזכות תרומתם של מניה וגרשון אנחנו מעניקים את הפרס לעבודות מחקר מצטיינות בתחום ספרות הילדים, והשנה זוכות בפרס על שם אביחי ברגסון ז"ל שתיים מתלמידות המכללה.
אני מודה לד"ר רונית רפ – ראש החוג לספרות ולספרות ילדים על קריאת העבודות ובחירת הזוכות, ולד"ר סמדר פלק-פרץ שהנחתה את העבודות.
הסטודנטיות הזוכות השנה הן:
שירה גרינברג, מהמסלול לחינוך מיוחד בגיל הרך על עבודתה בנושא: כיצד מיוצגים ומעוצבים ייצוגי אוטיזם בספרות ילדים ישראלית לגיל הרך (2018-2008)?
ורינת טורצקי, ממסלול מלמ"מ – חינוך מיוחד לתלמידים עם מוגבלויות מרובות, על עבודתה בנושא: תרומתם של סיפורים חושיים ככלי חינוכי עבור תלמידים עם מוגבלויות מורכבות.
רינת מצאת איתנו, מוזמנת לפתוח את המיקרופון.
רינת: המצלמה שלי לא עובדת לצערי.
רננה: אבל אנחנו שומעים אותך, אז את יכולה לדבר.
רינת: חשוב לי להגיד תודה רבה לכם, לכל מי שבחר בעבודה שלי, מאוד מחמם את הלב ומרגש, וגם כמובן תודה לד"ר סמדר פלק-פרץ שהנחתה את העבודה סמינריונית שלי וליוותה אותי לאורך כל הדרך, אז תודה רבה רבה. זו זכות להיות כאן.
עד שהמצגת תעלה, אני אספר על עצמי. קוראים לי רינת, אני בת 23, למדתי במסלול המלמ"ם בדוד ילין. כמו שרננה הזכירה, מלמ״ם זה ראשי תיבות של מורים לתלמידים עם מוגבלויות מרובות – זה מסלול מיוחד במכללה שמתמקד בהוראה של האוכלוסיות המורכבות יותר, של תלמידים שנמצאים בבתי ספר של חינוך מיוחד בלבד. השנה אני מחנכת עמיתה בבית ספר "כי"ח לחירשים בירושלים. התלמידים שלי הם בגילאי 7 עד 11, הם חירשים וכבדי שמיעה עם מוגבלויות נוספות, זאת אומרת, שיש להם גם תסמונת דאון, אוטיזם, מוגבלות שכלית וכו׳. היום אני גם לומדת בבר-אילן לימודי תעודה של מתורגמנות לשפת סימנים ישראלית, ובמשך שנים התנדבתי ועבדתי עם מגוון ילדים ובוגרים עם מוגבלויות שונות, בעיקר מתפקודים נמוכים. וזה בעצם מה שהביא אותי לנושא של העבודה.
כשרשמו אותי לקורס של סמדר בנושא של עבודה סמינריונית בתחום של ספרות ילדים, חשבתי לעצמי איזה נושא יכול לעניין אותי ולמשוך אותי בתוך התחום הזה של ספרות ילדים, כי אני לא מכירה יותר מדי. כמובן שאני נהנית מספרים ונהניתי מהם כילדה, אבל חיפשתי נושא שגם יתקשר לתחום העיסוק שלי ולמשהו שאני מאוד מאוד אוהבת ומתחברת אליו. ובאמת נזכרתי בקורס שעברתי אצל סמדר שהייתה מרצה שלי בשנה ב׳, קורס בנושא סיפורים חברתיים וסיפורים חושיים, ובאמת שם למדנו על הכלי הזה, על החשיבות שלו עבור התלמידים שלנו. וממש ממש התחברתי לכלי הזה ורציתי קצת יותר לחקור אותו, ובאמת שוב תודה לסמדר שנתנה לי את האור הירוק לעשות מחקר איכותני כשכל שאר העמיתים שלי בסמינריון עשו עבודה סמינריונית עיונית, אבל סמדר ממש מהרגע הראשון האמינה בי וביכולות שלי ובאמת עשיתי סמינריונית איכותנית בנושא של סיפורים חושיים ככלי חינוכי.
זה נושא שכמעט שלא נחקר. כשהתחלתי את העבודה היו בערך שלושה או ארבעה מחקרים בנושא, כולם באנגלית, ולכן היה לי חשוב לחקור את הנושא הזה בשני היבטים – גם בהקשר של מבנה הסיפור, איך הוא נראה ומה ההנגשות שנעשות מבחינת המבנה של הסיפור; וההיבט השני הוא תוכן הסיפור או ההנגשה של התוכן עצמו עבור תלמידים עם מוגבלות שכלית קשה או עמוקה.
אז פה, כמו שאתם רואים בשקופית, אלה תמונות שמורות שראיינתי למחקר שלחו לי, תמונות של סיפורים חושיים שהן עובדות איתם. זה סיפור של בית ספר "קרן אור" – זה בית ספר של תלמידים עם מוגבלויות מורכבות ועיוורון ולקויות ראייה, ובעצם יש להם שם ספרייה של מלא סיפורים, אני חושבת באזור ה-50 ערכות של סיפורים כאלה. כשבכל ערכה יש סיפור ילדים כמו שאתם רואים ["אליעזר והגזר"], ויש כל מיני אמצעי המחשה שמלווים את הסיפור, את הקריאה של הסיפור, ויש גם חוברת פעילות שבה המורה יכולה לקרוא את ההנחיות וזה נותן לה סוג של טיפים ורעיונות איך להנגיש את התוכן עבור התלמידים שלה.
ובאמת כשקוראים את הסיפור לתלמידים מאוד מאוד חשוב להתאים לתלמידים, לרמה שלהם באופן אינדיבידואלי – לסוג הכיתה, לסוג המוגבלות. אבל הרעיון של סיפורים חושיים זה בעצם לקחת ייצוג חושי שילווה את הסיפור, את הקריאה של הסיפור במקום שזה יהיה רק מלל ותמונות, כי לפעמים עבור תלמידים עם מוגבלויות מורכבות זה משהו שהוא מאוד קשה להם לעקוב אחריו. אולי הם לא מתחברים, אולי הם לא מבינים, ולכן חשוב מצד אחד לפשט את המלל ולקצר אותו, ומצד שני גם לתת איזשהו עזר חושי שילווה את הסיפור והתלמידים יכולים להרגיש אותו ולראות אותו, וזה באמת עוזר להם לעקוב אחרי המתרחש.
אז רואים בשקופית את הסיפור "אליעזר והגזר" ויש פה עוד דוגמאות, הנה "חנן הגנן" – פה אתם רואים כמה סוגים של המחשה; יש המחשה ממש עם הפירות עצמם. יש המחשה שהיא קצת יותר גרפית של התמונות מהסיפור, של העצים - שימו לב, שלמשל הגזע של העצים ממש זה חתיכות גזע אמיתיות שמודבקות כגזע כדי שממש כמה שיותר שהייצוגים החושיים יהיו כמה שיותר קרובים למציאות עצמה. אז זה ב"קרן אור".
בשקופית הבאה יש גם, זה קצת מטושטש יצא אבל ככה נראית חוברת הפעילות, שבעצם יש משפט של המלל ואז הסבר איך אפשר לקרוא אותו ואיזה פעילויות אפשר לעשות, ואיזה תחומי תוכן. למשל, פה יש תחום חשבוני של מספרים שאפשר גם להכניס וללמד דרך הסיפור הזה עוד דברים ונושאים. זה ב"קרן אור".
התמונות הבאות הן של מורה שמלמדת בבית ספר "הטנא" שהוא גם בית ספר של תלמידים עם מוגבלויות מורכבות בתפקוד נמוך. פה רואים סוג אחר של המחשה. באמת חשוב לי להבהיר שהכלי הזה הוא בעצם נורא אינדיבידואלי. כל מורה מתוך ההיכרות שלה עם האוכלוסייה שלה, עם התלמידים שלה, היא זו שמעצבת ובונה את זה לפי הצרכים שלהם. אז אפשר לראות שפה המורה בחרה להדפיס סמלים של פת"ח שזו תקשורת תומכת חלופית שמשתמשים בה בכיתה שלה, ולהדפיס את הדפים, את העמודים מתוך סיפור הילדים, קצת יותר גדול ומנוילן שיהיה עמיד, וממש להביא את הדמויות מהסיפור.
אנחנו רואים את הסיפור "המטרייה הגדולה של אבא" – כמו שאתם רואים, יש פה את הדמויות, זה סוג אחר של המחשה שהיא עשתה עבור התלמידים שלה, כמעט העתק-הדבק מהסיפור.
ועוד שקופית אחרונה, גם של אותה מורה, של הסיפור "הזחל הרעב" – אלה בעצם סוגי ההמחשות שהמורות שלחו לי, וכמו שרואים פה, גם זה נורא אינדיבידואלי, וכל מורה לוקחת את זה למקום שלה.
חשוב לי לציין ששתי המורות, שלוש המורות שראיינתי – כן, המורה מוכשרת מאוד ללא ספק, חשוב לי להבהיר שכל העניין הזה, כל הרעיון הזה של סיפורים חושיים נובע מתוך הרצון להנגיש עבור האוכלוסייה הזאת, עבור אוכלוסיית הילדים והבוגרים עם מוגבלויות מורכבות את התחום הזה של הסיפורים – תחום שהוא מאוד חשוב. זה תחום שכולנו גדלנו עליו, כולנו הראו לנו סיפור לפני שהלכנו לישון בתור ילדים, ולכן מאוד מאוד היה חשוב לאנשים שעובדים במקצוע הזה לנסות להתאים את הסיפורים גם עבור האוכלוסייה שלנו. כי גם להם מגיע. גם להם מגיע כמו כל הילדים ליהנות מסיפורים שכולנו גדלנו עליהם. מתוך זה בעצם כל הגישה הזאת פותחה והיא מאוד מאוד מבורכת בעיניי, והיה לי תענוג לחקור עליה יותר.
כל המורות אמרו שלמרות ההשקעה הרבה שכרוכה בהכנה של הסיפורים האלה, גם מבחינת ההנגשה של התוכן וגם מבחינת המבנה עצמו של הסיפור וכל הדבר הזה, זה תהליך שלוקח המון המון זמן, אבל כולן בסופו של דבר סיכמו ואמרו שזה כלי מאוד מאוד שימושי ויעיל עבור התלמידים שלהן והוא מאוד משיג את המטרה שלו, ולכן הן ממש ממליצות על הכלי הזה ואני כמובן אשתדל להשתמש בו. עכשיו אני עובדת עם תלמידים בתפקוד קצת יותר גבוה, ככה שיש לי אתגרים אחרים שקשורים להנגשה של שפה מסיפורי ילדים לשפת סימנים שהתלמידים שלי צורכים, אז אני שם בהנגשה של החלק הזה של הסיפורת ילדים, אבל מבחינת הסיפורים החושיים, לגמרי, ללא ספק, אני יודעת שאני אקח את הכלי הזה איתי בהמשך כשאני אעבוד עם תפקודים יותר נמוכים.
רננה: תודה רבה רבה רינת, זה נושא מאוד חשוב ואני שמחה מאוד שבמסגרת הכנס שלנו הייתה לנו הזדמנות להביא אותו לתשומת לב ולידיעה בזכות העבודה שלך. אז תודה רבה.