תודה לכל מי ששבו אלינו מן ההפסקה וברוכים המצטרפים אלינו למושב הנוכחי.
כמו בכל שנה, גם היום, אנחנו מעניקים בשם גרשון ומניה ברגסון את הפרס ע"ש בנם אביחי ברגסון ז"ל לעבודות מחקר בתחום ספרות הילדים והנוער.
אביחי ברגסון נולד בכפר הנוער "אלוני יצחק" בפברואר 1952. שמו ניתן לו על ידי הוריו לזכר הוריהם שנספו בשואה. הוא גדל והתחנך כאן בשכונת בית הכרם בירושלים והיה תלמיד חרוץ שהכול הכירוהו כנער עליז וחברותי. כחובב מוסיקה, למד לנגן באקורדיון, וכחובב נוף ארצו הרבה לטייל. אביחי היה חבר בתנועת הצופים והצטרף למועדון תעופה. בן שש-עשרה זכה להיבחר מבין מועמדים רבים למשלחת גדנ"ע האוויר שייצגה את ישראל באירופה. בין תחביביו היו גם איסוף בולים ותקליטים, צילום, קריאה והרכבת מטוסים. לפני בחינות הבגרות, כתב עבודה שנתית בנושא "חיל האוויר ממבצע קדש ועד למלחמת ששת הימים", עבודה שזכתה בציון גבוה ובשבחים.
אביחי התגייס לצה"ל בראשית פברואר 1970. הוא התקבל לקורס טיס ולמד בביה"ס לטיסה של חיל האוויר במשך חצי שנה ואף הטיס בעצמו מטוס פייפר. לאחר שפרש מן הקורס התנדב לחיל השריון, סיים קורס מפקדי טנקים ושירת בסיני. בתרגיל שערכה היחידה נפצע קשה בגבו ואושפז בבית חולים. הפרופיל הקרבי שלו הורד והוא שוחרר מהצבא בשחרור מוקדם בשל מצבו הרפואי. לאחר הפציעה והשחרור מצה"ל, החל ללמוד באוניברסיטה כלכלה ופסיכולוגיה, ובמקביל הדריך בני נוער בחוגים לטיסנאות בשני בתי ספר ועסק בפעולות התנדבות.
כשפרצה מלחמת יום הכיפורים באוקטובר 1973, לא היה אביחי מוצב ביחידה ולא נקרא להתייצב. אבל אביחי חונך לאורך כל חייו הקצרים לתרום, לתת ולהתנדב. וכך קרה גם באותה שבת, בה החלו לגייס אנשי מילואים. אביחי ביקש להתגייס ולחזור לפקד על טנק, כמו בימים של טרם פציעתו. הוא הספיק להשתתף בקרבות הבלימה והפריצה נגד המצרים בחזית סיני, עד שנהרג מפגיעה ישירה של פגז, במסגרת פעולה לבניית גשר שעליו עברו החיילים בדרכם להשמיד את סוללות הטילים המצריים שכוונו כנגד מטוסינו. בן 21 היה אביחי בנופלו.
הרבה אהבה לארץ, הרבה רצון להעניק, היו בנער הזה, שגודל באהבה ע"י הוריו מניה וגרשון ברגסון, אנשי חינוך ציוניים אשר תרמו לקהילה במשך כל חייהם.
גרשון ומניה נולדו בפולין. גרשון נולד ב 1913 בעיירה שרפץ ומניה נולדה ב 1916 בקייב. הוא למד בילדתו ב"חדר" ובנעוריו היה חבר בתנועת נוער יהודית-ציונית, והיא גדלה בבית מסורתי בעיירה רובנו וקיבלה חינוך עברי בבית ספר של רשת החינוך "תרבות". הם נפגשו לאחר סיום לימודיהם התיכוניים בסמינר למורים של רשת "תרבות" בוילנה. כשפרצה מלחמת העולם השנייה היו כבר שניהם מורים, וגרשון אף התמנה לנהל בית ספר. כשהנאצים פלשו לפולין ובהמשך גם לשטחי ברית המועצות, החלו מניה וגרשון במסע של בריחה ונדודים להרי אורל ולסיביר. הם נדדו ממקום למקום בתנאים לא קלים של מחסור בבגדים מתאימים ובציוד בסיסי, רעב ומחלות. בהמשך הגיעו לבוכרה ומניה למדה שם ביולוגיה ועבדה בספרייה מקומית. בשל הצורך לעבוד ולהתפרנס דרכיהם נפרדו לתקופה ולאחר זמן נפגשו שוב ונישאו.
לאחר סיום המלחמה המשיך גרשון לעסוק בחינוך ובעזרה לפליטי המלחמה, במסגרת ארגון "הבריחה". ב-1947 עלו בני הזוג לארץ ישראל בזכות סרטיפיקטים שקיבלו כמורים. גרשון הוזמן לנהל את בית הספר בכפר הנוער "אלוני יצחק", שהיה מוסד חינוכי לילדים ניצולי שואה. בהמשך כיהן כמפקח וכמנהל מחוז ירושלים במשרד החינוך והקים את המדור לספריות ציבוריות. לאחר נפילתו של אביחי, ייסד את המדור לספרות ילדים במשרד החינוך, יזם את פרס זאב לספרות ילדים, את כתב העת "ספרות ילדים ונוער" אותו ערך במשך יותר משלושה עשורים, ואשר אנחנו ממשיכים להוציא לאור כאן במכללה, וכן את עריכתם של הכנסים השנתיים לספרנים ולמורים, אותם אנו ממשיכים לקיים. מר ברגסון המשיך לנהל את המדור לספרות ילדים בהתנדבות עד גיל 92. הוא הלך לעולמו בחודש ינואר 2009 בהיותו בן 95.
מניה, עבדה במשך שנים כמורה לטבע, בגיל מאוחר למדה ספרנות והייתה ספרנית בספריית מייזר למדעי היהדות של האוניברסיטה העברית בגבעת רם. לאחר פרישתה לגמלאות הצטרפה לצוות הספרייה של מכללת דוד ילין, והמשיכה לעבוד בהתנדבות עד שנות ה-80 לחייה. היא נודעה כספרנית מסורה ויסודית, שקיבלה במאור פנים ובהתעניינות כנה כל סטודנט ולא נחה ולא שקטה עד שמצאה עבורו את מבוקשו.
מניה ליוותה את הכנסים שלנו בעניין ובמעורבות עד לכנס בשנה שעברה. היא הלכה לעולמה בפברואר האחרון, שלושה שבועות לפני יום הולדתה ה-106.
גרשון ומניה ברגסון ממשיכים את תרומתם למערכת החינוך בהענקת הפרס לעבודות מחקר בתחום ספרות הילדים, והשנה אנחנו מעניקים את הפרס ע"ש אביחי ברגסון ז"ל לשתיים מתלמידות המכללה שלמדו במסלול מלמ"מ – מסלול ייחודי להוראת תלמידים בעלי מוגבלויות מרובות, ואנחנו שמחים מאוד שגם מחוץ לחוג לספרות מתקיים עיסוק מחקרי בספרות הילדים והנוער.
אני מודה לד"ר רונית רפ – ראש החוג לספרות ולספרות ילדים ולד"ר נורית נתנאל – מרצה לספרות בחוג וראש החוג לשעבר, על קריאת העבודות ובחירת הזוכות, ולד"ר סמדר פלק-פרץ ולד"ר יעקב דויטש שהנחו את העבודות.
העבודות הזוכות:
1.אביטל אגמון – על עבודתה בנושא: קידום תזונה בריאה בספרות ילדים ישראלית עכשווית: על מלפפון, עגבנייה, דימוי גוף ומה שביניהם.
הפרס לעבודת מחקר מצטיינת בספרות הילדים והנוער, לזכרו של רס"ל אביחי ברגסון מוענק בשנת תשפ"ב לסטודנטית אביטל אגמון על מחקרה: 'קידום תזונה בריאה בספרות ילדים ישראלית עכשווית: על מלפפון, עגבנייה, דמוי גוף ומה שביניהם' (בהנחיית ד"ר סמדר פלק-פרץ, אוקטובר 2022).
אביטל מייצרת בעבודתה מפגש אינטר-דיסציפלינרי בין ספרות ילדים לבין סוגיות משמעותיות בתחום מערכת החינוך והתרבות, כשהיא בוחנת את ספרות הילדים כאינדיקטור וכסוציאליזטור אשר תורם להסדרת נושא המדיקליזציה בקרב ילדים צעירים. במחקרה היא בודקת את המסרים החינוכיים העולים מסיפורי הילדים בכל הנוגע לדימוי גוף, להשלכות של אכילת מזונות שאינם בריאים ולהתייחסות לגוף מתוך המבט על שומן ורזון.
העבודה סוקרת ייצוגים מילוליים וחזותיים של תזונה בריאה ושל נראות הגוף באמצעות קורפוס יצירות רחב: "מר גזמאי אורח בירח" (2013) מאת לאה גולדברג, אשר פורסם לראשונה בהמשכים בשנות החמישים של המאה ה-20 בעיתון 'דבר לילדים"; "יואש" מאת ע. הלל (1992); "אמא ונטע עושות דיאטה – עוברים לאורח חיים בריא" (2010) מאת לאה גרינפלד; "כמה עוד אפשר לחכות עד שאיילת תאכל ירקות" (2018) מאת דודי גרין; "אופי טופי מלכת היופי" (2019) מאת עזריאלי אופירה ונעמי אפל; "מלפה-פון וגיבורי-העל" (2020) מאת מאיה רוזמן ויצירות נוספות.
אביטל עורכת קישורים מעניינים בין ספרות הילדים כחלק מהתרבות הפופולרית המייצרת תבניות חשיבה דומיננטיות המשפיעות על עיצוב התודעה של הקוראים הצעירים ושל ההורים, ומגיעה למסקנה שהיצירות משעתקות תפיסות המאפיינות את השיח ההגמוני כלפי הגוף השמן והרזה. יחד עם זאת, עצם השימוש בנושאים פופולאריים בספרות הילדים גורמים לקוראים רבים להתחבר מבחינה רגשית לסיטואציה ולדמות, ולהרהר במצבם ובמצבה של הדמות ביחס אליהם.
העבודה מצטיינת בסקירת ספרות מגוונת, חקירה מעמיקה ויצירת קישורים מעניינים, תוך עשיית שימוש בכלים ספרותיים ובמאמרי ביקורת מגוונים.
על אלה מצאו השופטות את העבודה ראויה לפרס אביחי.
2. אפרת קרמר – על עבודתה בנושא: ההבדלים בין ייצוגי בנות ובנים בספרים לגיל הרך בשנים 2021-1970.
הפרס לעבודת מחקר מצטיינת בספרות הילדים והנוער, לזכרו של רס"ל אביחי ברגסון מוענק בשנת תשפ"ב לסטודנטית אפרת קרמר על מחקרה בנושא: "ההבדלים בין ייצוגי בנות ובנים בספרים לגיל הרך 2021-1970" (בהנחיית ד"ר יעקב דויטש, 2022).
אפרת עוסקת בעבודתה בהבדלים בין ייצוגי בנות ובנים בספרות לגיל הרך בשליש האחרון של המאה העשרים, בהשוואה לתחילת המאה העשרים ואחת בכל הקשור למראה, לתפקידי הורות, לתכונות ולרגשות. העבודה משווה את ייצוגי הגוף הנשיים לאלו הגבריים ומוצאת התאמה בין התפיסות התרבותיות הרווחות בחברה ובין ביטוין בספרות הילדים. מלבד מספר ספרים פורצי דרך לתקופתם, המחקר מראה באופן מעניין, כי לא ניכר פער משמעותי בין ייצוגי גברים ונשים בספרים שנבדקו מהמאה העשרים לבין אלו שיצאו לאור במאה העשרים ואחת. עם זאת, ממצאי העבודה מוכיחים כי תפיסת ההורות השתנתה במעבר למאה העשרים ואחת, וזו מבטאת את השינוי שעברו תפקידי האב והאם ואת הצורך בהעברת מסר שוויוני-חינוכי.
קורפוס היצירות רחב ומגוון והוא כולל שבעה עשר ספרים שנבחרו מתוך רשימת המלצות של משרד החינוך, המלצות של צוותים חינוכיים ואתרי המלצות של הורים. שמונה ספרים יצאו לאור במאה העשרים, כמו למשל, "אבא עושה בושות" (1988) מאת מאיר שלו, "אני רוצה את אמא שלי" (1990) מאת אלונה פרנקל, "איתמר צייד החלומות" (1990) מאת דויד גרוסמן. ותשעה ספרים שיצאו לאור במאה העשרים ואחת, כמו למשל: "מפתח הלב" (2001) מאת נירה הראל, "הילדה שרצתה להיות נסיכה" (2013) מאת אדיבה גפן, ו"אבא עושה קוקיות" (2021) מאת כרמי משיח-חוסטצקי.
העבודה מצטיינת בראייה תרבותית רחבה, ובקריאה מעמיקה תוך שימוש במאמרי ביקורת מגוונים.
על אלה מצאו השופטות את העבודה ראויה לפרס אביחי.
בשם הסטודנטיות שזכו בפרס על שם אביחי ברגסון אני מודה לגרשון ומניה ברגסון ז"ל על תרומתם לטיפוח המחקר של פרחי הוראה בספרות הילדים והנוער.