אז מי אנחנו !?
אנו, משלחת הסטודנטים שיצאה לצפון אירלנד באפריל 2010, רוצים לשתף אתכם בחוויות מנסיעתנו ובהבנות אליהם הגענו.
המשלחת שלנו הורכבה מחמישה יהודים וחמישה ערבים, ביניהם נוצרים ומוסלמים. התחלנו את המסע בגיבוש הקבוצה בארץ, באמצעות תהליך הכרות אישי ומשם תהליך הכרות רחב יותר של דתות שונות, תרבויות ושפות חדשות. ההכרות העמוקה עם כל אחד מהמשתתפים יצרה קבוצה מגובשת ומאוחדת מאוד. דבר זה היה חשוב לתהליך אשר עבר על כל אחד מאיתנו לחוד ועל הקבוצה כולה.
באמצעות הגיבוש הקבוצתי, התאפשר לנו לחוות בזמן נסיעתנו לאירלנד את הפתיחות, הסקרנות, הרצון ללמוד ובעיקר את היכולת לעבד ולדון יחד בכמות הרבה של המידע שקיבלנו.
למדנו רבות אודות הקונפליקט בין הקתולים לפרוטסטנטים, התאפשר לנו לשמוע את שני הצדדים וקיבלנו מידע שאפשר לנו נקודות חדשות למחשבה וזוויות ראייה נוספות הנוגעות לקונפליקט הישראלי-ערבי.
בהיותנו סטודנטים לחינוך מצאנו שהסיורים לבתי הספר בבלפסט היו מעניינים, מעשירים, מלמדים ומועילים לנו כאנשי חינוך לעתיד ובעיקר תרמו לנו בהיכרות עם גישות אחרות בחינוך ילדים.
אתם מוזמנים לערוך מסע קטן משלכם בתערוכה שלנו.
מעין בן-צבי מספרת על המשלחת לאירלנד
כשנרשמתי למכללה הייתי צמאה לדיאלוג בין תרבותי. הרגשתי שבמכללה תהיה לי הזדמנות נהדרת לעשות זאת, ובאמת ההזדמנות הגיעה דרך המשלחת לאירלנד. מבחינתי למשלחת הייתה חשיבות עצומה, מכיוון שהיא נתנה לי את האפשרות להתקרב ולהתחבר לאנשים שחיים, לומדים ועובדים בקרבתי, ושאי אפשר ולא צריך להתעלם מהם.
היא פתחה לי אפשרות אמיתית להכיר לעומק סטודנטים ערבים במכללה, דבר שלדעתי לא היה קורה סתם כך, גם לא דרך שיעור/קורס משותף, מכיוון שהמסגרת החוץ-מכללתית הקלה על החיבור שהתקיים מתוך רצון ולא מתוך הכרח.
בעקבות התהליך שעברתי בזמן המשלחת, הבנתי עד כמה אני חסרת ידע וסקרנית לגביי התרבות הערבית, המנהגים הערביים, האסלאם, הרגשות של הסטודנטים הערביים בנוגע להיותם ערבים במדינת ישראל, חלק ממיעוט, חלקם ללא אזרחות וכו'.
הרגשתי שגיליתי מחדש את הסבלנות והסובלנות אצלי, ואת החשיבות האדירה שלהן במתן אפשרות להכיר, להתקרב ולהבין את האחר. הבנתי לעומק את העובדה שאי אפשר לשפוט אדם לפני שמקשיבים לו ומנסים להבין מה עובר עליו ומה מניע אותו.
כך לדוגמא, הייתי באמת פנויה להקשיב לרגשות הכואבים והכועסים של ר' כשהיא דיברה על הבדיקות הביטחוניות בת. המרכזית, ולרגשות של מ' ו-פ' כשעברו את כל הטרטור לקבלת הוויזות. כשהקשבתי לדבריהם, הרבה מחשבות צצו לי בראש, חלק ביקורתיות, אך הרגשתי שזה לא הזמן והמקום לבקר, אלא הזמן לנסות להבין מאיפה הרגשות הללו מגיעים.
הבנתי באופן מוחשי, מתוך החוויות שעברנו ביחד, ומתוך החוויות שהם סיפרו וחלקו איתנו, שמכל-כך הרבה בחינות, להיות ערבי בישראל זה לא דבר פשוט כלל. נכון שמשפט זה הוא לכאורה מובן מאליו, אך לאחר השיחות והחוויות הרבות הבנתי זאת לעומק. באיזשהו מקום זה הפך אותי למתוסכלת, וגרם לי לחשוב באופן רציני יותר כיצד אפשר להפחית את החוויות הרעות ואת הרגשות השליליים אצלם, שרק מעכירים את הקשר בינינו.
אחת התשובות לכך מבחינתי, הייתה המשלחת.
יותר מאשר הרחיבה לי את מעגל החברים, המשלחת לימדה אותי הרבה דברים על עצמי, על מה שאני רוצה להיות, על דברים שאני רוצה לשנות בסביבתי, בחברה שלי, ידע חדש על התרבויות השונות שמסביבי ובשאר בעולם. בנוסף נוצרה הבנה יותר טובה שסכסוך זה לא דבר שנמשך לעד, ובעזרת צעדים קטנים אפשר להגיע בסופו של דבר לפתרון כלשהו, גם אם הוא לא יהיה מושלם- הוא עדיין יהיה יותר טוב מהמצב כיום.
לפי דעתי, הפתרון העתידי תלוי הרבה מאוד בחינוך שאנו מקנים לילדינו ולתלמידנו. לכן, אין לי ספק שכשאהיה מורה, אחנך כמה שיותר לסובלנות וסבלנות כדי למנוע את הניכור והריחוק שהיו מנת חלקי עד המשלחת.
~~~~~~~
מדברי סטודנטית:
"השתתפותי בסמינר תרמה לי רבות. הן מבחינה לימודית והן מבחינה מעשית. למדתי את סביבתי הקרובה- חבריי בירושלים, ואף קמצוץ מתושבי העולם- הסטודנטים מבלפסט. למדתי והועשרתי בחינוך על בוריו בצפון אירלנד וכן בארץ. למדתי גם כן על עצמי, כבן אדם, כחבר, כעמית, כצד בקונפליקט.
כיום, אני ממשיכה להיות חלק ממשלחת זו בכך שאני מברכת לשלום בחמימות יתרה כל חבר ומשתתף מהמשלחת, למרות מבטי חבריי וחבריו התמהים לקשר בינינו.
שבירת החומות בין הערבים והיהודים במסגרת המשלחת ברוכה ועל כן, ועוד רבות, גאה אני להיות חלק ממשלחת יהודית ערבית לבלפסט 2010".
~~~~~~~
חשיבות המשלחת:
למשלחת הייתה חשיבות חינוכית, אנושית וערכית עצומה. זאת מכיוון שהיא נתנה הזדמנות לקרב ולחבר בין אנשים שחיים, לומדים ועובדים אחד ליד השני, אך לא מתקשרים בכלל.
ההכרות העמוקה והחיבור החזק בינינו לא היו קורים סתם כך, גם לא במסגרת שיעור/ קורס משותף, מכיוון שהמסגרת החוץ-מכללתית הקלה על חיבור זה, שהתקיים מתוך רצון ולא מתוך הכרח.
אנו מרגישים גאים בקשר החזק שנוצר, ולא מתביישים להתרברב בו בפני חברינו, כאשר אנו נפגשים במכללה.
בשם המשלחת, ובשם הסובלנות, אני מודה למכללה על האפשרות לצאת למסע אישי וקבוצתי. מסע מעניין, מחזק, מרגש ומאחד.
אנו מקווים שאפשרות זו תינתן גם בשנים הבאות, תוך הטמעת הסובלנות, ההבנה וקבלת האחר.
תודה,
משלחת אירלנד 2010
ישנה חשובות רבה ביציאה מהגבולות של הארץ, למרות שממבט ראשון זה לא מובן מאליו. האנשים, אשר יוצאים למשלחת שונים במראה, בתפיסת העולם ובאמונה, שהרבה פעמים תלויים במצב בישראל. את כולם מאחד רעיון לחפש אחר התשובות לשאלות שנשאלו בתוך עצמם.
היציאה מאפשרת לא להיצמד למקובל, להרגיש פנוי למחשבה, לא להיות תלוי בשגרה. מובן שאפשר להיפגש ולדון בשאלות בנושא גם בארץ, אך אפשרות להכיר את "עצמי" דרך התרחקות וחיים עם אנשים שאתם מנסים ליצור קשר, איננה ניתנת להשגה. קשה היה להאמין כיצד משתנית החשיבה דרך תהליך, אשר דומה לתכנית ריאליטי. האנשים התחילו להבין אחד את השני, להתחשב אחד בשני, להעריך את הקשר שבינם עד כדי פחד לחזור ולאבד את זה.
יחד עם זאת, נוצר קשר חשוב נוסף. היכרות עם הקונפליקט אחר של אנשים אחרים פתאום בתת מודע, כנראה, עוררה רצון לעזור, לתת עצה כיצד אפשר להגיע לפיתרון. כך הרבה פעמים הפיתרונות הם יעילים לכל הצדדים. במילים אחרות, למדנו יותר על עצמנו דרך השתקפות, הזדהות, והכרות עם קונפליקט אחר.
חלק ממסענו לאירלנד היה הפן החינוכי, הכרת מערכת חינוך אחרת.
מערכת החינוך באירלנד מתקיימת באופן שונה ממה שאנחנו רגילים. מערכת החינוך מתחלקת לשני בתי ספר, מגיל 4 עד 11- בית ספר ראשוני (אלמנטרי), ומגיל 11-16- בית ספר שני (סקנדרי). לאחר מכן כל אחד יכול להחליט אם להמשיך ללימודים אקדמאיים. חלק מבתי הספר, בדומה לארץ, הם בתי ספר ממשלתיים, חלקם נתמכים ע"י הממשלה אך הם בתי ספר פרטיים וחלקם בתי ספר פרטיים לחלוטין.
במהלך ביקורנו ביקרנו בכמה בתי ספר שונים:
תוך כדי הכרת מערכת החינוך של אירלנד יכולנו להתוודע למערכת החינוך בארץ. בתי הספר שביקרנו בהם, ההסברים ששמענו על מערכת החינוך הן בדבלין והן בבלפסט, השיעורים שלקחנו חלק בהם, האינטראקציה עם הסטודנטים השונים הן בדבלין והן בבלפסט והאינטראקציה עם הילדים בבתי הספר השונים גרמו לנו להבין יותר את דרך החשיבה החינוכית באירלנד.
הכבוד ההדדי השורר בכיתה, המשמעת, שיטות העבודה השונות גרמו לנו לשיח קבוצתי ואישי של כל אחד מאיתנו על מערכת החינוך בארץ ועל דרכנו ועיצבנו במערכת החינוך.
בתור אנשי מקצוע לעתיד לא יכולנו להתעלם מהעבודה שרוב המורים שראינו היו צעירים דבר הגרם לתהיות ומחשבות על החינוך בישראל.
כל אחד מאיתנו לקח לדרכו כאיש חינוך לעתיד דברים שונים ממערכת החינוך באירלנד אך בעיקר הכרת מערכת החינוך באירלנד גרמה לנו להסתכל על החינוך בארץ מפרספקטיבה אחרת, יותר משכילה ומודעת.
تربية
كان جزء من رحلتنا الى ايرلندا الناحية التربوية ، والتعرف على نظام تعليم اخر.
يجري النظام التعليمي في ايرلندا بشكل مختلف عما نحن متعودين له. وينقسم نظام التعليم الى مدرستين ، من سن 4 الى11 - مدرسة اساسية (ابتدائية) ، ومن سن 11 الى 16 - مدرسة ثانية (Skandar). ومن ثم كل واحد يقرر ما إذا كان يريد مواصلة الدراسات الأكاديمية. بعض المدارس ، مثل البلاد ، هي مدارس حكومية ، بعضها يدعم من قبل الحكومة ، لكنها مدارس خاصة وبعضها مدارس خاصة تماما.
خلال زيارتنا قمنا بزيارة عدة مدارس مختلفة:
في حين التعرف على نظام التعليم في ايرلندا يمكن ان نصل الى معرفة نظام التعليم في البلاد. المدارس التي زرناها والتفسيرات التي سمعناها حول نظام التعليم في كل من دبلن وبلفاست , والدروس التي شاركنا بها, التفاعل مع الطلاب المختلفة في دبلن وبلفاست والتفاعل مع الاطفال في المدارس المختلفة جعلتنا نفهم على نحو أفضل وسيلة التفكير التعليمية في ايرلندا.
الاحترام المتبادل الذي يسود في الفصول الدراسية ، والانضباط ، وأدت بنا إلى مختلف الممارسات والخطاب المجموعة الشخصية لكل من نظام التعليم لدينا وسيلة صممنا في نظام التعليم.
كوننا مهنيين للمستقبل ، فلا يمكننا أن نتجاهل الحقيقة أن معظم المدرسين الذين شاهدنا كانو شباب الشئ الذي سبب القلق والأفكار حول التعليم في إسرائيل.
كل واحد منا اخذ لطريقه كمربي في المستقبل أشياء مختلفة من نظام التعليم في أيرلندا ولكن في الأساس التعرف على نظام التعليم في أيرلندا تسبب لنا أن ننظر إلى التعليم في البلاد من منظور آخر ، أكثر ثقافة وعلم.
בתור קבוצה מעורבת של יהודים, ערבים ונוצרים, דתיים ושאינם דתיים, עניין הדת היווה חלק נכבד ממסענו.
כבר החל מהביקור בביתה של ראנה בתחילת דרכנו כקבוצה, נוכחנו כולנו שעניין התרבות והדת אינו מובן מאליו. לחלקנו, אירוח שכזה שכלל שולחן ערוך עם מיטב מטעמים במרכז סלון רחב ידיים, מעוצב אולי מעט אחרת מבתי שאר חברי הקבוצה, עם איקונין ומקום לכולם על הכריות המפוזרות ליד האח הבוערת- היווה חוויה ראשונית מהנה ומעניינת.
את סוף השבוע הראשון שלנו יחד (ע"ע 'נס עמים'), בילינו בחקירת התרבויות שאינן מוכרות לנו למרות שאת האנשים בעלי התרבויות, אנו מכירים. אנו חיים איתם, לומדים איתם, נוסעים איתם, עובדים איתם. אך בכל זאת, ואולי אף מפאת ההיכרות השטחית, הסתקרנו כולנו מהאחר. בוודאי שגם נהנינו להכיר ולהסביר את דתנו למסתקרן, כמו הסבר מפורט על כיסויי ראש יהודים ומוסלמים הכוללים הדגמות על שלל ראשים.
בעצם, הסקרנות על שאינו מוכר- קירבה וגיבשה אותנו להיות הקבוצה שאנו היום.
ביום שישי אחר הצהריים, היום הקדוש למוסלמים, לפני כניסת השבת של היהודים, ניצבה המצלמה מול שלוש חברות טריות אשר הגיע זמן תפילתן. תפילות לאותו אלוה, אך כל אחת ותפילתה. הן שותפות לחדר שבסך הכל כל אחת מהן ביצעה פעולה רגילה- אחת משלוש או מחמש פעולות רוטיניות יום- יומיות. אותן הבנות וכל מי שניצב בסביבתן הבין שאין זה דבר שבשגרה, קורה כאן משהו. חוויה דתית קשה מאוד להסביר במילים.
בבלפסט, מארחינו חשבו שהקבוצה שלנו כמעט וצמחונית.
למרות שבגלל הקור השורר בצפון אירלנד רוב השנה, תדיר נמצא הבשר על שולחנם, בארוחות בוקר, צהרים וערב, המארחים גילו מודעות לכך שהישראלים אינם אוכלים בשר חזיר.
כך שאלו מבינינו, שאינם "צמחונים"- נהנו ממגוון רחב יותר מהמוסלמים ומהיהודייה הדתית אשר נהנו מהכבוד שרכשו להם המקומיים והתחשבו באילוציהם וסיפקו להם תחליפים.
בשבתות ששהינו יחד נעשו מאמצים רבים ששירה, היהודייה הדתית בקבוצתנו, תוכל לקחת חלק פעיל בכל הפעילויות ולא תצטרך לחלל את השבת. החל מטיולים רגליים ארוכים וכלה בכמעט פספוס אוטובוס אחרון ליעדנו הבא במסע במוצאי השבת...
אמנם אנו מגיעים מישראל שבה אינספור בתי כנסיות, כנסיות ומסגדים, אך במפתיע הייתה זו הפעם הראשונה עבור חלקנו להיות נוכחים בבית תפילה של בן דת אחרת ושומעים הסברים בסיסיים שלא היו ברורים מאליהם על האמונה ועל המבנה שהוקם לכבודה.
יש לציין כי עובדת היותנו ערבים ויהודים המגיעים מישראל רוויות הקונפליקטים בין הדתות השונות, הקשתה עלינו להבין את הקונפליקט השורר בבלפסט בין הקתולים לפרוטסטנטים, שהינם בני פלגים שונים מדת אחת. מדוע הם אינם לומדים באותם מוסדות? מדוע אזורי המגורים הם שונים? מדוע בוצעו פיגועי תופת בעיר?
מדוע זה מוכר כל כך...?!
ובכן, הסתבר לנו כי אין הדת לוקחת חלק נכבד ממסענו, היא הסיבה לשמה נסענו ולמדנו. הסקרנות לדת ולתרבות המוכרת- לא מוכרת קירבה את שהרחיקה הדת מפאת היותנו ערבים ויהודים.
מיום הראשון שנבחרנו למשלחת התחיל המסע.
אני תושב מזרח העיר שאין לי אזרחות ישראלית ואין לי אזרחות או שייכות לאף מדינה בעולם, הדבר מוזר אבל זו החלטה פוליטית של מדינת ישראל, הרי אנחנו במזרח העיר מקבלים תעודת זהות כחולה ומשלמים מסים כמו כל אזרח, והחוק מחייב אותנו בכל דבר כמו כל אזרח.
אבל ההבדל הוא שאיננו יכולים להצביע בבחירות ואיננו יכולים לקבל אזרחות ודרכון ישראלי.
אז מה עושים?
יש דבר שקוראים לו תעודת מעבר שכתוב בה שאנחנו ירדנים מבלי שיהיה לנו אזרחות ירדנית, וחייבים לעשות ויזה לכל מדינה בעולם אפילו ירדן וטורקיה, הבעיה היא שמתייחסים אלינו כפליטים כי אנחנו לא מוגדרים בעולם למי אנחנו שייכים, התחלנו לעשות ויזות לאירלנד ולאנגליה וזה היה מאוד קשה, להתחיל למלות תפסים ולהביא אישורים מכל מקום במדינה מהבנק מהעבודה מהמכללה ועוד, הוויזה האירית כן קבלנו אחרי התערבות של רות והוויזה האנגלית קבלנו סירוב וכשניסינו לברר אמרו שמאוד קשה לתת לערבי מזרח ירושלים וויזה בריטית אבל לא התייאשנו, ועשינו את התהליך מחדש וקבלנו את הוויזות לפני יומיים מהטיסה שלנו לאירלנד וגם הפעם עזרה לנו רות, בשדה תעופה גם היה תהליך ביטחוני לנו ובסוף טסנו, היה גם קטע שחזרנו מבלפסט לדבלין, שוטר עלה לאוטובוס והסתכל בתעודת מעבר שלנו ולא הבין האם אנחנו ישראלים או ירדנים או מה, הסברנו לו אבל הוא לקח אותנו לתחנת המשטרה צלמו אותנו ומלא טופס חתמנו עליו והחזיר אותנו לכביש כדי לעלות לאוטובוס אחר בדרך לדבלין.
יש להתייחס לתחושת הקטולים לאפליה שחוו עד היום הם מספרים על המעמד שלהם בצפון אירלנד ושהפרוטסטנטים מקבלים את התפקידים החשובים, משחווינו הוא עובדה בשטח אם זה בארץ ואם זה בחוץ, הניסיון הזה גרם לנו להתחזק ולנסות לחפש דרך לשלום ולשוויון והעניין מתחיל בכבוד ובהכרה ,אחד עם השני, גם האירים הרגישו את ההבדל שהיו בארץ , אנחנו רק חולמים ומקווים שיהיה יותר צדק שיאפשר לכולנו לחיות בכבוד ומצד שני ייתן תמונה אחרת למדינה שחיים בה ערבים ויהודים, מדינה דמוקרטית יותר. ותודה רבה.