אני זקוקה לפחות להפסקה חגיגית
אמנים: לאה גולדברג, מיכל בקי ונולי עומר
אוצרת: נאוה ט' ברזני, אוצרת
ערב פתיחה: יום חמישי, 25.12.25 בשעה 19.30
שעות פתיחה: ב', ג', ד' 17.00-10.00 ; ה' 16.00-10.00
נעילה: 24.2.26
הגלריה לאמנות במכללה האקדמית לחינוך ע”ש דוד ילין, רח' מעגל בית המדרש 7, בית הכרם, ירושלים.
הגלריה ממוקמת בקומה השנייה בספריית המכללה
שנת 1965 היא השנה בה נובע הדחף האינטנסיבי של לאה גולדברג לציור ובמקביל היא ממעטת להשתמש במילים. גולדברג החלה ברישום אינטנסיבי בדיו והמשיכה בעבודות קולאז'. עבודותיה - רוויות ההקשרים המקומיים-מודרניים [בהם אמנות], סמלי יהדות ואיקונוגרפיה נוצרית - נעות בין פנטזיה לבין מציאות, בין צורני למופשט; ובין גילוי להסתר. אל הסצנות החידתיות המוצגות בחלל מצטרפת מיכל בקי, שמזקקת בעבודותיה תמציות של קיום וחוויות אנושיות. בשילוב שבין הקומי לטרגי היא מציפה ומטעינה את המצע בנוכחות גופנית מתעתעת ובתנועתיות ערה. מילותיה של גולדברג שבות אל המרחב ונשזרות בעבודת רקמה צבעונית וגדושה של נולי עומר. היא רוקמת את המחזור "הסתכלות בדבורה" שכתבה גולדברג, ביחס לביקורת שהפנו משוררי הדור הצעיר אל כתיבתה. כך בפעולת קונטרפונקט שוזרת עומר קונפליקט אנושי בעבודה סיבית-טקסטילית שיש בה מן הרכות. "אני זקוקה לפחות להפסקה חגיגית" כותבת גולדברג ביחס אל החולין ואל השקיעה המדשדשת בשדותיה של ממשות. במפגש הדמיוני, בינה לבין בקי ועומר, היא יוצאת אליה.
