הכנס השני להידרותרפיה ושחייה שיקומית בישראל

הפרויקט פותח ויושם במרכז לטיפול יום "גשר לתקווה" לטיפול באנשים המתמודדים עם PTSD מתוך ההבנה שטראומה אינה נשמרת רק בזיכרון אלא נצרבת בגוף ובמערכת העצבים.
מטרת הפרויקט הייתה לבחון את תרומתו של טיפול אישי וקבוצתי סומאטי במים לשיפור הוויסות העצבי, חיזוק הקשר גוף–נפש והרחבת היכולת לזהות ולעבד חוויות גופניות ורגשיות בסביבה בטוחה ומכילה. המודל הטיפולי מבוסס על עקרונות התרפיה הסומאטית במים ומשלב עבודה עם תחושות גוף, נשימה, תנועה, מגע, קשב פנימי (Interoception) ותהליכי קו-ויסות (Co-regulation) במסגרת קבוצתית ופרטנית. תכונות המים משמשות מרחב המאפשר זרימה, ויסות, שקט, הפחתת עוררות וחיזוק תחושת הביטחון.
ההתערבות כוללת סדרת מפגשים קבוצתיים ואישיים במים. המשתתפים מילאו את "סולם החוויה הסומאטית במים" המאפשר למשתתפים להעריך לפני ואחרי כל מפגש מדדים כגון מתח–רוגע, כיווץ–פתיחות, ניתוק–חיבור, כבדות–קלילות, קיפאון–זרימה וביטחון גופני.
מאיסוף נתונים ראשוני עולה כי המשתתפים מדווחים על ירידה במתח הגופני, שיפור ביכולת לזהות תחושות גוף, עלייה בתחושת הביטחון והוויסות הרגשי וחיזוק תחושת השייכות בקבוצה. ממצאים אלה מצביעים על הפוטנציאל של טיפול אישי וקבוצתי סומאטי במים כגישה משלימה ומשמעותית בטיפול באנשים המתמודדים עם PTSD ומעודדים המשך מחקר עם כלי מדידה תקפים וסטניג מחקרי אקדמאי.

קע ומטרת ההצגה: טראומה מערערת את תחושת הביטחון, הרצף והאיזון, ומשפיעה על הגוף, הרגש והתודעה. במצבים טראומטיים מערכת העצבים עלולה להישאר במצבי עוררות, מגננה או ניתוק, באופן המקשה על עיבוד החוויה וחזרה לתפקוד גמיש. 
מטרת ההצגה היא להציג דרך יישומית לפיתוח חוסן רגשי באמצעות עבודה רגשית קלינית במים בשיטת (Therapy Water) , WT המדגישה את הגוף, התנועה והקשר הטיפולי כערוצים מרכזיים לריפוי. 
תיאור ההתערבות/המודל: ההצגה מציגה את מודל מ.פ.ר.ש לפיתוח חוסן, המיושם במסגרת טיפול רגשי במים בשיטת WT ומשלב בין מים ורוח לבין עבודה פיזית, רגשית ושכלית. המים יוצרים מרחב תרפויטי ייחודי של עיטוף, הכלה, השתהות ותחושת ביטחון, המאפשר תהליך הדרגתי של שינוי, התפתחות ותקווה. 
יישום בפועל של העבודה הרגשית במים: בטיפול, הגוף משמש שער ישיר לרבדים רגשיים ושכליים שאינם נגישים תמיד באמצעות שיחה בלבד. באמצעות מגע, נשיאה ותנועה המתרחשת מעל ומתחת למים, נבנית שפה רגשית לא-מילולית בתוך קשר טיפולי. התנועה מאפשרת לפגוש תחושות, לשחרר מתח גופני וקוגניטיבי, ולתמוך בהדרגה במעבר של מערכת העצבים למסלול בטוח ומווסת.
תוצאות/למידה מהשטח: העבודה במים יוצרת תנאים לשינוי במצב התודעתי, להפחתת מתח, להגברת הגמישות ולתהליך של עיבוד חוויות וזיכרונות טראומטיים. הלמידה המרכזית היא כי שילוב של מים, תנועה, מגע וקשר טיפולי מאפשר לעבוד עם הטראומה גם דרך הגוף ולא רק דרך הנרטיב המילולי ולחזק בהדרגה א היכולת לשמור על איזון בתוך שינוי.

הסביבה המימית נתפסת לעיתים קרובות כסביבה מרגיעה ומווסתת, אך עבור חלק מהמטופלים היא עשויה להיות דווקא סביבה מציפה, בלתי צפויה ואף מאיימת. מגע המים העוטף את הגוף, שינויי הטמפרטורה, אובדן תחושת הקרקע, התנועה במרחב והאתגר לשיווי המשקל יוצרים חוויה רב-חושית אינטנסיבית, שהתגובה אליה מושפעת מדפוסי העיבוד החושי, מחוויות קודמות ומתחושת הביטחון של האדם.
ההרצאה תבחן את הקשר בין עיבוד חושי, חרדה והתגובה האוטונומית במים, תוך שילוב עקרונות מהתיאוריה הפולי-וגאלית. נבחן כיצד מערכת העצבים מזהה סימנים של ביטחון או איום, וכיצד תגובות של מאבק, בריחה או קיפאון עשויות להתבטא בטיפול ההידרותרפי כהימנעות, התנגדות, צורך בשליטה, חוסר שיתוף פעולה או הסתגרות. תגובות אלה יוצגו לא רק כ״התנהגות״, אלא כביטוי אפשרי של מערכת עצבים המנסה להגן על האדם.
באמצעות מודל אדם-עיסוק-סביבה ודוגמה קלינית, יודגם כיצד ניתן להתאים את הסביבה, הפעילות והאינטראקציה הטיפולית באופן התומך בתחושת ביטחון. נדון בתפקידם של ציפיות, בחירה, שליטה, הדרגתיות, קשר טיפולי וויסות משותף ביצירת תנאים המאפשרים מעבר מהתגוננות לחקירה, השתתפות ולמידה.
ההרצאה תציע למטפלים דרך הסתכלות קלינית המבקשת לשאול לא רק מה המטופל מסוגל לבצע במים, אלא מה מערכת העצבים שלו זקוקה לו כדי שיוכל להרגיש בטוח מספיק להתנסות, להשתתף ולהצליח.

רקע ומטרות: מודל מלבלב מהווה כלי הכוונה ומדד טיפולי להתקדמות בעבודה עם ילדים המגיעים על רקע רגשי, מסורבלות קלה, עיכוב התפתחותי, אוטיזם ועוד. המלבלב נותן מענה לשני דברים:
1. תוכנית טיפולית הדרגתית שלפיה ניתן לעבוד במדרג מתואם להתקדמות ולעצמאות הילד במים.
2. מעקב על התקדמות ואופן הביצוע – מחוסר יכולת לביצוע, דרך ביצוע עם עזרה ועד לעצמאות מלאה. 
תיאור המודל: המבדק עצמו מנוהל בטבלה ובה כ- 20 קטגוריות מתחומי ההתפתחות המוטורית גסה ועדינה, שפתית, קוגנטיבית ועוד. כאשר בכל קטגוריה יש כ-4 פעולות שונות, ולכל פעולה יש 3 דרגות ביצוע – לא מצליח, מצליח עם עזרה ומצליח עצמאית. 
יישום בפועל: המשימות הנ"ל מופיעות על כרטיסיות, כך שבטיפולים עצמם עובדים עם הכרטיסיות לביצוע הפעולה, ובסיום הטיפול מציינים את תאריך ההצלחות בטבלת המבדק. אופן ביצוע הערכת ההתקדמות נעשה תוך כדי טיפולים, ובתוך ברצף הטיפולים, ולא כמבחן בדיקה נקודתי.
תוצאות: כאשר אנו רואים שהמטופל השיג את מלא הקטגוריות נעשית הצלבה מול המטרות הנוספות ובמידה ואלו הושגו, המטופל יוצא לקהילה ללימודי שחיה או לפעילות אחרת.
עוד נמצא כי בשיעורים בהם נעשה דגש על שימוש בכרטיסיות הושג שיתוף פעולה טוב עם הילדים.

ליווי הידרותרפי ורגשי לפעוטה עם היפוטוניה ולאמה תיאור המטופלת והאתגר הקליני-רגשי אלה, כיום בת שנה וארבעה חודשים, הופנתה לטיפול במים על רקע היפוטוניה משמעותית בכל חלקי הגוף ורכות מפרקית ניכרת בגפיים העליונות והתחתונות – תמונה קלינית הדומה ל"מריונטה". לצד העיכוב המוטורי והקושי בגיוס כוח כנגד כוח הכובד, ניכר תסכול רב מצד האם נוכח רכות גופה של בתה, במיוחד לאור ההשוואה הטבעית והכואבת להתפתחות אחותה הגדולה. 
מהלך ההתערבות: הטיפול התבסס על פעילות קבוצתית במסגרת חוג שחייה התפתחותית לתינוקות – סביבה עוטפת, חמה ומחזיקה, שסיפקה מענה פיזי ורגשי כאחד. הציפה והלחץ ההידרוסטטי, יחד עם תנועות התנגדות והפחתת משקל הגוף, אפשרו חיזוק שרירי ליבה וייצוב מפרקים, ואפשרו לפעוטה לחוות תנועה קלה ובטוחה. הטיפול נבנה בהדרגה, שבוע אחר שבוע, על פני כל מרכיבי ההתפתחות המוטורית: התהפכות, זחילה (גחון ושש), ישיבה, מעבר לעמידה והליכה. במקביל לעבודה המוטורית ניתן דגש מרכזי לליווי הרגשי של האם – מרחב בטוח ומכיל לפרוק חששות והשוואות, לעבד תסכול וללמוד לזהות ולחגוג את נקודות החוזק והקצב הייחודי של בתה. 
תוצאות ותובנות: בזכות הליווי העקבי והמשולב חלה פריצת דרך מרגשת: הפעוטה החלה ללכת באופן עצמאי לחלוטין. האם מדווחת כי הטיפול במיהיווה עוגן תומך, מעצים ועוטף. אלה רכשה ביטחון עצמי רב בגופה, המתבטא בכל מפגש בצלילות חופשיות, בחיוך רחב ובשמחה הממלאת את המים. הטיפול לא רק קידם את הפעוטה לעצמאות תנועתית, אלא גם חיזק את ביטחון האם במסע ההתפתחותי של בתה.

הטיפול בהידרותרפיה מציע סביבה ייחודית להפחתת עומסים ולתשומות תחושתיות מעשירות. עם זאת, התמודדות עם סרבול מוטורי, קשיים בתכנון תנועה (פרקסיס) וקשיי ויסות חושי בקרב ילדים דורשת לעיתים אתגר דינמי השובר את השגרה הטיפולית. מטרת ההרצאה היא להציג תובנות מתוך חצי שנת פעילות עם מתקן נינג'ה תלוי מעל הבריכה הטיפולית במרכז HT ברמת גן, ולהדגים את הערך המוסף הטיפולי מעבר לאמצעים הקלאסיים. תיאור ההתערבות / המודל המודל משלב בין המאפיינים הפיזיקליים של המים לבין אתגרי הגרביטציה של היבשה. המתקן כולל אלמנטים דינמיים תלויים (טבעות, סולם, חבלים ואומגה) הממוקמים מעל המים. השילוב בין פלג גוף עליון הפועל באוויר לבין פלג גוף תחתון הנתמך במים מייצר מרחב תנועתי ייחודי, המעניק קלט תחושתי כפול (פרופריוצפטיבי, וסטיבולרי וטקטילי) ובטיחות מרבית בעת נפילה. יישום בפועל במהלך חצי שנה שולב המתקן בתוכניות הטיפול של ילדים עם קשיים מוטוריים ותחושתיים. הילדים התמודדו עם מסלולים שחייבו תכנון רצף פעולות, חיזוק חגורת הכתפיים והליבה, תזמון תנועתי מדויק (הבחנה בין יד מובילה לנגררת) ופתרון בעיות בזמן אמת עקב תנודתיות המתקן. תוצאות / למידה מהשטח תצפיות קליניות הראו שיפור משמעותי בתפיסת הגוף במרחב, בביטחון התנועתי ובאוטומטיזציה של התנועה. תהליכים שבתחילתם דרשו תיווך מרובה וחשש, הפכו ליכולת גיוס עצמאי וגמישות מחשבתית. השילוב הוכיח את עצמו כגשר אפקטיבי בין עבודה קלאסית במים לבין אתגרי יבשה, תוך העלאת המוטיבציה והעצמאות של הילדים.

שיטת ה אי-צ'י (AI CHI) היא טכניקת תרגול הידרותרפית המשלבת עקרונות מעולמות הטאי-צ'י והצ'י-גונג בסביבת מים חמימים. השיטה מתמקדת בתנועות זורמות, נשימה סרעפתית מבוקרת, ויסות טונוס שרירי, והעברות משקל איטיות לשיפור השליטה הפרופריוספטיבית והיציבה. תיאורי המקרה בוחניםאת השינויים התפקודיים שנצפו אצל שלושה מטופלים בעלי פרופיל קליני מורכב ושונה, אשר תרגלו את השיטה באופן קבוע. 
מקרה 1: מטופלת המתמודדת עם פיברומיאלגיה, אשר סבלה מכאבים כרוניים מופשטים, רגישות תחושתית יתר, נוקשות מפרקית וירידה משמעותית באיכות השינה.
מקרה 2: מטופלת אונקולוגית עם גידול בעמוד השדרה, אשר הציגה מגבלה קשה בטווח התנועה, ירידה בסבילות למאמץ, וכאבים עזים שהקשו על תפקוד יומיומי.
מקרה 3: מטופל בן 89 לאחר אירוע של שבר בצוואר הירך, אשר סבל מירידה חדה בשיווי המשקל הסטטי והדינמי, מלווה בפחד מוגבר מנפילות חוזרות וצמצום העצמאות התנועתית.
כל המטופלים השתלבו בתוכנית תרגול שבועית קבועה. התוכנית הותאמה אישית ליכולות המטופלים, תוך ניצול תכונות המים בשילוב רצפי התנועה והנשימה של שיטת האי-צ'י. ההתערבות התמקדה בהארכת שרירים עדינה, העברות מרכז כובד הדרגתיות, והפחתת עומסים מפרקיים.
בעקבות תרגול עקבי, נצפו שינויים תפקודיים חיוביים בכל שלושת המקרים: אצל חולת הפיברומיאלגיה נצפתה ירידה ברמות הכאב המדווחות לצד שיפור באיכות השינה ובחיוניות. אצל המטופלת האונקולוגית נצפה שיפור הדרגתי בטווח התנועה של עמוד השדרה והקלה בעוצמת הכאב בתנועה. אצל המטופל בן ה-89 נצפו שיפור במדדי שיווי המשקל והיציבות, ירידה ברמת הפחד מנפילה, ועלייה בביטחון התנועתי בתפקוד היומיומי. תובנות אלו מצביעות על הפוטנציאל הקליני של תרגול אי-צ'י ככלי מסייע ומשלים בהידרותרפיה, המאפשר מענה מותאם אישית למגוון רחב של אתגרים פיזיולוגיים ותנועתיים.

עם התפתחות תחום הטיפול במגע במים, יש צורך בהגדרה ברורה של האפיונים הייחודיים למטרות וסוגי ההתערבות של וואטסו קליני, בשונה מטיפול וואטסו® חווייתי ("ספא"). שיטת וואטסו® פותחה בשנות ה-80 על-ידי הארולד דאל בארצות-הברית, אשר הקים את WABA, ארגון מקצועי עולמי, אשר אחראי על קביעת הסטנדרטים המקצועיים והאתיים ועל ההכשרה וההסמכה המקצועית. וואטסו® קליני התפתח בהמשך והוא אחת משיטות טיפול בהן משתמשים בהידרותרפיה. שיטה זו מיועדת לטיפול בא.נשים המתמודדים עם בעיות בריאות מתמשכות המשפיעות על התפקוד היום-יומי ואיכות החיים. וואטסו קליני צריך להיות מותאם, בכל טיפול וטיפול, ליכולות וצרכי המטופל. לכן המטפלת בוואטסו קליני צריכה ידע וניסיון נרחב בתחום הקליני-שיקומי, כדי להתאים את הטיפול באופן אינדיבידואלי ולא כסדרת תנועות מובנית מראש. התהליך הטיפולי מלווה באבחון התחלתי מדויק, קביעת מטרות טיפול והתאמתן לשינויים קליניים, על מנת להגיע לשיפור תפקודי לפי הגדרה משותפת של המטפל והמטופל. 
סיפור מקרה: מטופלת בת 70 כיום, מאובחנת עם פיברומיאלגיה, מגיעה לטיפול שבועי קבוע כבר 18 שנים. מטרות הטיפול הראשוניות היו – הפחתה ברמת הכאב במהלך הטיפול. הטיפול השפיע בעיקר על הפרעת שינה בעקבות הכאב. בשלב השני התמקד הטיפול בשיפור הליכה, טווחי תנועה, תנועתיות. בשלב הבא הטיפול התרחב לניהול עצמי של הכאב, באמצעות תרגול עצמי במים בשילוב וואטסו.כיום, הטיפול מתמקד בשילוב טכניקות של נשימה, קשיבות וביו-פידבק אשר המטופלת למדה בעצמה, עם תנועות וואטסו מותאמות. מבחינה תפקודית, בעשור הראשון אפשר הטיפול להמשיך ולהחזיק בעשייה מקצועית במשרה מלאה כמרצה באוניברסיטה. עם ההתדרדרות הגופנית הטיפול מאפשר תפקוד חלקי וניהול טוב יותר של תופעות הלוואי והתסמינים של המחלות. לסיכום, וואטסו קליני מקצועי דורש הכשרה מתקדמת בוואטסו (לפחות שלבים ,1 2), סופרויז'ן ע"י מורה לוואטסו, הכשרה בטיפול קליני במים כגון הידרותרפיה וניסיון של לפחות 100 טיפולים עם מטופלים עם בעיות בריאות מגוונות.

הידרותרפיה מאפשרת מגוון רחב של אפשרויו טיפוליות ושיקומיות, החל מהפחתת כאב ועומס ועד לחיזוק, שיפור שיווי משקל, סבולת וחזרה לתפקוד. לצד היתרונות הייחודיים של הסביבה המימית, ניתן להרחיב את החשיבה הטיפולית באמצעות עקרונות המוכרים מעולם הספורטתרפיה: ניהול עומס, בניית יכולת, התקדמות הדרגתית והגדרת קריטריונים למעבר בין שלבי השיקום.
ההרצאה תציג גישה יישומית שבה התרגיל במים אינו המטרה בפני עצמה, אלא כלי לקידום יכולת תפקודית מוגדרת. יוצגו דרכים לשינוי הדרישה מהמטופל באמצעות עומק המים, מהירות התנועה, טווח, התנגדות, משך העבודה, מורכבות המשימה ומידת התמיכה, תוך התאמתם למטרות ולתגובה האישית של המטופל.
באמצעות דוגמאות מאוכלוסיות שונות – מטופלים לפני ואחרי ניתוחים אורתופדיים, מבוגרים, אנשים המתמודדים עם כאב כרוני ומטופלים שמתקשים לבצע פעילות גופנית ביבשה – יודגם כיצד ניתן לבנות התקדמות המבוססת על תפקוד ולא רק על אבחנה או על רשימת תרגילים. יינתן דגש על איכות תנועה, כאב ותגובה לעומס, עייפות, סימטריה, ביטחון בתנועה ויכולת לחזור על המשימה. מטרת ההרצאה להציע נקודת מבט משלימה מתוך הספורטתרפיה, תוך הכרה במומחיות הייחודית של ההידרותרפיה, ולבחון כיצד שילוב בין הידע משני התחומים יכול לתרום לתכנון שיקום מדויק, הדרגתי ותפקודי יותר.

הידרותרפיה מהווה כלי טיפולי משמעותי בתהליך השיקום, אך מה קורה כאשר הטיפול מסתיים? מטרת ההרצאה היא להציג גישה יישומית ליצירת רצף בין הידרותרפיה לבין פעילות גופנית במים, מתוך תפיסה שהטיפול אינו מטרה בפני עצמה, אלא שלב בדרך לחזרה לתנועה, לכושר ולעצמאות תפקודית. המעבר מתחיל למעשה כבר במפגש הראשון. המטופל הוא שותף פעיל בתהליך, ומספר הטיפולים אינו נקבע מראש. לצד הטיפול אני מעודדת את המטופל להגיע לבריכה לפחות פעם נוספת בשבוע ולתרגל באופן עצמאי את מה שנלמד, במטרה לפתח אחריות, ביטחון והרגל של פעילות גופנית מתמשכת. העבודה אינה מתמקדת רק באזור הפגוע. תוך התחשבות במגבלה ובשלב השיקומי, משולבים בהדרגה מרכיבי כושר נוספים: כוח, סבולת לב־ריאה, גמישות, שיווי משקל, שינויי מהירות ואינטרוולים. כאשר ניתן, אני מעודדת גם פעילות ביבשה, כגון הליכה ואימון בחדר כושר, מתוך מטרה להעביר את ההישגים מהמים לתפקוד בחיי היום־יום. עיקרון נוסף הוא לא לעבוד דרך כאב. הכאב משמש עבורי מידע המכוון את העבודה. כאשר מופיע כאב, ניתן לשנות זווית או מישור, להקטין טווח תנועה, להפחית עומס או מהירות, ובהמשך להתקדם בהדרגה ובסבלנות.  מהניסיון בשטח,
מטופלים שהחלו בהידרותרפיה בעקבות החלפות מפרקים, כאבי גב, מצבים כרוניים או שיקום לאחר ניתוחים, יכולים לעבור בהדרגה מפעילות טיפולית לפעילות גופנית קבועה; חלקם ממשיכים להתאמן במים לאורך זמן. המסר המרכזי: הידרותרפיה נותנת את הדחיפה הראשונית – המטרה שלנו היא לתת למטופל את הכלים והביטחון להמשיך את הדרך בעצמו.

במשך עשרות שנים עוסק אורי בחיבור שבין הידרותרפיה, מבנה הגוף וטכניקת השחייה, מתוך תפיסה שצריך להתאים את השחייה לאדם – ולא את האדם לשחייה. 
בהרצאה "שחייה מותאמת למבנה הגוף" יציג אורי חמישה הבדלים מרכזיים בין השחייה ההידרותרפית בשיטת WEST לבין השחייה התחרותית המקצועית ושיטות שחייה אחרות.
ההרצאה מחברת בין ניסיון טיפולי של עשרות שנים לבין ניסיון אישי כספורטאי מים פתוחים ושחיין קרח תחרותי. נהוג לומר ששחייה היא אחד מענפי הספורט הבריאים ביותר. אבל האם כל שחייה באמת בריאה לכולם? האם אותה טכניקה ואותן זוויות תנועה מתאימות לכל אדם?
לא מעט אנשים מסיימים אימון שחייה ומרגישים דווקא עומס או כאב באזור הכתפיים, הצוואר או הגב התחתון. לעיתים הבעיה אינה בשחייה עצמה, אלא בדרך שבה הגוף נדרש לשחות. 
אחד העקרונות המשמעותיים בשחייה מותאמת ובהידרותרפיה היא ההבנה שאין שני גופים זהים. מבנה הגוף, גמישות המפרקים, כוח השרירים, יכולת הציפה, טווחי התנועה, הגיל והמין משפיעים כולם על הדרך שבה האדם נע במים. לכן, במקום לנסות להתאים את האדם לטכניקת שחייה אחת, עלינו לדעת להתאים את טכניקת השחייה לאדם. בהרצאה ניצור מעין  "פינג־פונג" מרתק בין שני תפיסות שונות של שחייה: השחייה ההישגית  -התחרותית והשחייה ההידרותרפית WEST – שחייה המותאמת למבנה הגוף.

מטרות טיפוליות נפוצות בהידרותרפיה בדגש על ילדים, מתייחסות להתנהגות, לשליטה המוטורית, ולריכוז והחשיבה. גישת השיעור לחיים מציעה כלים להוראת מיומנויות וכשרים גופניים בארבעת תחומי התפקוד-מוטורי,רגשי,חברתי וקוגנטיבי. 
בהרצאה אנסה להדגים כיצד ניתן להשיג מטרות טיפוליות של ילדים המגיעים לטיפולי הידרותרפיה ולזכותם במתנת השחיה באותו הזמן. כאשר ירכשו את השחיה תוך כדי התהליך ההידרותרפי, יוכלו להמשיך ולחזק את הפרמטרים השונים באופן עצמאי או במסגרת חוג שחיה. כך ימשיכו, יתחזקו וישולבו כשווים תרתי משמע בקבוצת גילם. שזו מבחינתי מטרת העל.
השחיה מהווה את הפן הפונקציונלי של ההידרותרפיה והתנועה במים.ניתן להנות ממנה מגיל ילדות ועד 120 כמעט בכל מצב פיזי ונפשי. באמצעות תהליך מובנה של הוראת שחיה בגישת השיעור לחיים, ניתן לשפר משמעותית את השליטה המוטורית - שכלול הקואורדינציה, חיזוק הגוף ובהלימה את השליטה העצמית, תחושת הרוגע והדימוי העצמי החיובי. בנוסף, בשילוב עם בן זוג או קבוצה קטנה ניתן לחזק יכולות תקשורתיות וחברתיות באמצעות למידה רגשית חברתית במסגרת התהליך ההידרותרפי משולב לימוד השחיה. יובאו דוגמאות לפעילויות שישלבו לימוד סגנון שחיה מובנה או מותאם בדרך המשיגה גם מטרות טיפוליות נפוצות מעולם ההידרותרפיה.

רקע והקשר קליני: תסמונת אהלרס־דנלוס (EDS) עשויה להציב אתגרים משמעותיים בביצוע ובהתמדה בפעילות גופנית. מציאת פעילות שניתן לבצע באופן מותאם, הדרגתי ומתמשך עשויה להיות מורכבת. בהרצאה זו ג'יימי טליה שכטר, בת 27 המתמודדת עם EDS, תציג את התהליך שעברה מפעילות בסיסית במים, דרך רכישת יכולת שחייה ועד לפעילות גופנית גם ביבשה. 
תיאור המטופלת והאתגר הטיפולי : בתחילת הדרך אפשרויות הפעילות הגופנית של ג'יימי היו מוגבלות, ובמשך תקופה הפעילות בבריכה התמקדה בעיקר בהליכה במים. בהמשך החל תהליך הדרגתי שמטרתו למצוא פעילות אירובית שתוכל לבצע ולהתמיד בה, תוך התאמה ליכולותיה, למגבלותיה ולתגובות גופה למאמץ. 
מהלך ההתערבות במים: המעבר לשחייה נעשה בשלבים. תחילה שולבה שחייה על הגב, עם תנועת אופניים ברגליים ותנועת ידיים בתוך המים בסגנון חזה הפוך, תוך שימוש בנודל ובכרית ציפה. בשלב זה תנועת רגלי חתירה הייתה קשה מדי עבורה ולא הצליחה לבצעה. עם ההתקדמות הופחתה התמיכה בהדרגה, ובהמשך הצליחה לבצע גם רגלי חתירה. לאחר מספר חודשים החלה ללמוד שחיית חתירה מותאמת. הפעילות התקיימה פעמיים בשבוע, תוך התקדמות בהתאם ליכולת ולסבילות למאמץ. 
תוצאות ותובנות קליניות: לאחר כשנה הגיעה ג'יימי ליכולת לשחות כ־20 דקות ברציפות. השחייה הייתה הפעילות הראשונה שאפשרה לה לפתח כושר גופני באופן עקבי. בהמשך החלה להתאמן גם בחדר כושר ולהרחיב את מגוון הפעילות הגופנית שלה. ג'יימי תשתף בהתמודדות עם EDS, בקשיים ובתחושות שאינם תמיד נראים מבחוץ, בגבולות הגוף ובתהליך ההתקדמות במים. דרך החוויה האישית יוצגו ההתאמות שאפשרו התמדה בפעילות ומה חשוב שמטפלים יבינו מנקודת מבטה של מטופלת עם EDS.

כיצד אפשר להפוך את לימוד השחייה מתהליך של רכישת מיומנות מוטורית בלבד לתהליך המשלב ביטחון, עצמאות, ויסות, תקשורת ותחושת מסוגלות?
בהרצאה יוצג מודל “מים שווים” (Equal Aquatics), המשלב ניסיון מעשי בהוראת שחייה ובהידרותרפיה עם עקרונות מהגישה המודולרית ההולנדית להוראת שחייה. המודל מאפשר לפרק את תהליך הלמידה למיומנויות ולשלבים, לזהות את הצרכים והיכולות של כל אדם ולבנות עבורו מסלול התקדמות מותאם. 
חלק עיקרי מהמודל הוא היותו פרוייקט חברתי שבעזרת מתנדבים השחיינים יכולים לקבל יותר שעות מים ומתוך כך גם תהיה יותר נגישות לבריכה לאוכלוסייה המיוחדת. בנוסף, תוצג האפליקציה שפותחה כחלק מהמיזם, המסייעת למתנדבים לבחור תרגילים, לעקוב אחר התקדמות ולחבר בין הערכה מקצועית לבין העבודה המעשית בבריכה. ההרצאה תתמקד באפשרויות ליישום המודל בעבודה עם ילדים הזקוקים להתאמות, ובפוטנציאל של המים כמרחב ללמידה, שייכות והצלחה.