חורי שהיא גם חורי לא חורי חורי אז אמרתי נכון נתת לי מובט הייתי סליחה שזהו נשתלתי אוקיי גם מורה גם מייעצת למורות למנהלות לאנשי חינוך נכון גם יועצת אה חת הורים היא יועצת להורים וגם יש לה סיפור אישי מרתק מעניין ונתחיל פשוט מהתחלה בסדר תתחיל בהתחלה רגע אני אתחיל אין בעיה אז קודם כל אני אגיד שכבוד להיות פה בהקשר של הסיפור זה משהו שת יודעת פתאום מגיעים למעמד הזה ואת אומרת וואו רגע, אז אפשר שנייה לנשום.
הצלחתי קצת. מזמן את יכולה לנשום? כן. כן.
יכול להיות שכשאת בעשייה ובשגרה אז פתאום.
את כאילו יש לך את ההזדמנות רגע לעצור. אז אני אגיד באמת שהסיפור שלי רגע מתחיל בתור תלמידה. אני חושבת שזה הסיפור של כולנו אבל באמת מה שרגע עצר ונתן לי את ה את הדרייב להיות מי שאני היום.
ומה שבאמת מזכיר לי כל פעם למה אני עוסקת בחינוך זה שאת יודעת ביסודי אנחנו כולנו תלמידים טובים ואוקיי לא מצטיינת ומקבלת תעודות עם המנהל אבל ציונים של 80 90 אפילו במקצועות שלא לא הכי אהבתי והתעניינתי בהם קיבלתי ציונים טובים ופתאום את מגיעה לחטיבה והתיכון ואני זוכרת שקיבלתי איזשהיא סתירה כזאת שפתאום הקצב של הלמידה הוא הרבה יותר מהיר ומצפ פי ממך דברים בדרך הרבה יותר שהיא אחידה לכולם.
זאת אומרת, לא רואים אותי פתאום. לא רואים את האופן שבו לי נוח ללמוד או לי נוח לקבל איזשהו מסר. ופתאום.
מגיעים הנכשלים ועם הנכשלים מגיעים המגיעות האכזבות. את יודעת ההורים שלי לא יודעים ששמעתי אבל כל הערב הייתי שומעת את ההורים שלי מדברים ואומרים יואו מה נעשה עם ניצן? מה נעשה?
אני היא בעוד מורה פרטית ועוד נחשל ושוב המורה אמרה שהיא לא מסתדרת ואת יודעת בתור חוויה של תלמידה את שומעת את זה כל הזמן ואת אומרת מה אני עושה לא בסדר אני לומדת אני מגיעה כל יום לבית ספר שעל פניו את אומרת זה זה משהו שהוא הכי בסיסי שיש והנה זה עובד.
ובסוף במבחן התוצאה אני אני לא מקבלת ציון שהוא אפילו לא טוב אפשר להגיד והמורים הם מבחינתם כאילו אין להם דרך להתמודד עם הדבר הזה הם מבחינתם בריפיט של תשובה של טוב אז אז לא זו למדת מספיק כמה זמן למדת לפני מבחן שבוע אולי היה צריכה חודש לפני ו ואז אני זוכרת שהגיע איזה מורה אחד ש.
[נחירות בוז] שקיבלתי אצלו 60 כל זמן ואני זוכרת שעשיתי איזה א דיל עם חברה אמרתי לה תקשיב אני רוצה לבדוק משהו וביקשתי ממנה הרשות להעתיק ממנה את כל המבחן ואמרתי אני חייבת לבדוק אם המורה באמת בודק את התשובות ורואה את התהליך שאני עושה או שהוא רואה את התשובות ואומר אומר יאללה אתן לה 60 כרגיל כזה וממש היא יורדת שורה אני יורדת שורה היא עושה נקודה אני עושה נקודה היא קיבלה 95.
ואני קיבלתי 60 אותן תשובות ואני הולכת אליו עם שני המבחנים ואני אומרת לו תקשיב אני עשיתי ניסוי אני העתקתי את המבחן מלא משנה איך קוראים לה ואז אני אומרת לו ותראה כאילו 60 ו95 ואז הוא אמרה לי אני נתתי לך 60 כי זה מה שאת זה באמת סיפור אמיתי כן, את יכולה לשאול.
את החברה אם את רוצה אחר כך שאני אתן לך את המספר שלה והשם ואני זוכרת שישבתי בחדר אני אפילו לא היה לי את האנרגיות לענות לו איזה אמירה חוצפנית או משהו כי תחשבי שבאמת את כל יום נתקלת ב-60 אז כשמורה אומר לך את זה איפה הוא היום את מאמינה לו וואי אין לי מושג את לא מתה על לדעת אני מתה על הדעת אני מ שהוא ישמע את הפודקאסט הזה כאילו הלוואי ואני זוכרת שפשוט רגע רגע רגע רגע אחת לא מנהלת לא נשארתי עם הסיפור הזה?
כן. האמת שההורים שלי שמעו אותו לפני איזה שנתיים ואמא שלי הייתה בהלם אמרה לי איך לא סיפרת? אני לא מאמינה.
כן. כי תחשבי שאת כל זה הדבר הכי לא חינוכי. זה המעשה הכי לא חינוכי שיכול להיות. נכון?
להסתכל על ילד בתור מספר לא משנה איזה מוצר הוא נותן לך. נכון. מה? למה לא הלכת עם זה רחוק?
אני חושבת שאולי באיזשהו מקום קצת התאכזבתי מהמערכת. ואז בת קמת היום? כן. אני בת 30 אוקיי הייתי ב לפני 12 שנים הייתי כתבת חינוך חבל שלא התקשרת אליי היית נותנת סיפור מעולה [צחוק] את נור.
אנו עושים זה אייטם באמת סיפור מעולה נכון בואי נמצא אותו וואי אני ממש מוכנה לתת לך שם ושם משפחה כאילו באהבה וואו אוקיי ואני אני זוכרת שפשוט עמדתי שם התייבשתי ואמרתי לו אתה יודע משהו לא רק שאני אגיע רחוק אתה תרצה לשמוע הרצאה שלי כשאני אהיה גדולה ויצאתי מהחדר באמת ככה אמרת?
כן ויצאתי מהחדר אפילו לא היה לי כוח להתחצף או להתאמץ בסדר זה זה מספיק א כן זה כאילוזה אמרת אמרת אמירה משמעותית זה לא ש שלא כל כך האמנתי בה אני חייבת לציין פשוט הייתי חייבת לצאת עם משהו באותו רגע אוקיי בגרויות יש לך.
בגרויות יש לי בחושי רב ממש כן אוקיי צבא א צבא עשיתי שירות לאומי אני באתי מבית דתי עשיתי שירות לאומי הייתי עם נוער בסיכון בבני עקיבא על כיף ברמות.
א ובעצם שם בנקודה הזאת שגם המורה אמר את מה שהוא אמר וגם בשירות לאומי שפתאום נתקלתי בעוד תלמידים שהם כמוני כי כשהת תלמידה את רואה רק את הסיפור שלך את לא רואה עוד סיפורים ופתאום כבת שירות אני רואה עוד סיפורים ואמרתי די הדבר הזה חייב להיפסק כאילו מישהו צריך לקחת את המושחות ולדבר חינוך לדבר חינוך אבל לא ציונים לדבר משהו אחר ופשוט מאותו רגע מי כיתה יב ועד עכשיו אני חיה ונושמת חינוך ממש שמתי לי את זה למטרת חיים מה.
שנקרא אז מה למדת בעצם אז למדתי תואר ראשון בחינוך וחברה עם התמקדות של נוער בסיכון וחינוך מיוחד עשיתי תואר שני בקידום נוער בסיכון ועשיתי בעצם שתי תעודות של הדרכת הורים בברילן ואימון התנהגותי שזה כל התלמידים שהמורים אוהבים שזה AIDHD ואףות התנהגות הכיפים א שאני מאוד אוהבת אותם א וובעיקר כל היום אני קוראת וחוקרת ושומעת כל הזמן. אז איפה את מלמדת היום? אני מלמדת בתיכון עתיד שלנו בלוד.
תיכון מדהים בוטיק א לבני נוער על פני כל הרצף. א נוער נורמטיבי נוער בסיכון. הכל יש. א ואני בעצם מורה מורה לתנ"ך בבית ספר.
אני גם מחנכת יב. זכיתי להיות עם הכיתה שלי בעצם מכיתה ט. ארבע שנים אני מחנכת אותם.
אה וזה התיכון שלנו. מה? ספרי לי איזה סיפור מדהים אחד על מישהו שעברתי אותו דרך? וואו, אני פתאום חושבת כזה על המון המון סיפורים.
א אני יכולה להגיד שיש לי תלמידה ש שהגיעה עליי מת והיא הגיעה מכמה בתי ספר. היא לא הסתדרה והסיפור שלה הוא לא לימודי דווקא שבגלל זה גם מאוד התחברתי איתה כי מצאתי גם את עצמי בסיפור שלה. אה הסיפור שלה הוא רגשי חברתי.
היא רצתה למצוא את קבוצת השבים והיא רצתה רגע להביא משהו אחר בתוך בית ספר שהוא לא לימודים כי בלימודים היא מצטיינת ועברנו דרך לא פשוטה ימים שהיא לא הייתה רוצה לבוא לבית ספר א היא לא רצתה להיכנס לשיעורים וזה תלמידה טובה שתביני עד כמה לפעמים המקום הרגשי תופס נפח הרבה יותר גדול מהלימודי ופשוט מצאתי איזשהם נישות.
גם בעיר זאת אומרת נישות אחר הצהריים ש יכולה לקחת והם חלק אם זה כושר קרבי ואם זה מרכזי נוער שהיא פתאום תביא את עצמה לידי ביטוי וגם בתוך בית ספר אם זה במוזיקה ובחדר עיצוב שיש לנו ופתאום הילדה פורחת את רואה אותה מגיעה עם חיוך והיוזמת דברים והיא קיבלה פתורים ממלא מקצועות שהיא מקבלת בהם 100 אז כאילו מה אכפת לה לא להיות בהם והיא ממש מסיימת בהצלחה מדהים וזה כיף כיף לראות את זה אמ ואת את חוץ מלהיות מורה בתיכון בלא יודעת גם מדריכת מורים.
איך הגעת להדריך מורים? וואו, אני חושבת שהגעתי לזה ברגע שאני הפכתי להיות מורה והרגשתי פשוט לבד במערכת. זאת אומרת, אני רוצה רגע להכניס.
אותך לנעליים של מורה. קדימה, חשוב. את לומדת תואר ראשון, את משקיעה, את מגיעה, נוכחות חובה. אני תמיד שונאת שאומרים לתלמידים, מה אתה סטודנט?
אין דבר כזה. אני בתור הסטודנטית הייתי חייבת להיות נוכחת בכל שיעור. את מגיעה, את לומדת, את מסיימת ארבע שנים ואת מגיעה באמת לבית ספר. אם את מגיעה לסטאז', שזה השנה בעצם שאת לומדת להיות במורה ועוד לא קיבלת את הרישיון, אז את לגמרי חדשה.
זאת אומרת, זה בית ספר שהוא חדש, הכל חדש. לא רק התלמידים ולהיות מורה, אלא הכל סך הוא חדש. ואת מגיעה מוכנה לשיעור, אבל את לא מגיעה מוכנה למה יקרה בשיעור, בדיוק. וחוץ מזה שאף אחד לא מכין אותך למה שקורה בתוך השיעור, פתאום כל הביטחון שלך מתערער.
כי את אומרת, רגע, עשיתי הכל נכון. את כל המטלות האקדמאיות, הכנתי מערך שיעור למופת אחרי שהמדריכה הפדגוגית ישרה לי אותו. והנה הוא מתחרבש ותלמיד יצא לי באמצע שיעור וצרחות. אז מה קורה פה?
והמקום הזה שגם הביטחון שלך מתערר וגם זה שלא נעים לפעמים לפנות למנהל בית הספר או למישהו אחר כי הם בטוחים שאת לגל זאת אומרת קיבלנו אותך ושאלנו אותך אם את מסוגלת להתמודד ואמרת שכן כי על פניו האמנת שכן ואז את לבד עם הדבר הזה עם זה שאת בעצם מתלבטת עם התמורה טובה ואת כל יום חובה איזשהו תסכול של משמעת או ניהול כיתה ובתור מורה שהרגישה מאוד מאוד לבד התחלתי פשוט להציף את האינסטגרם בשאלות.
הייתי מעלה סטורי כמו מה?
הייתי מעלה סטורי של אתם לא מבינים מה התלמיד אמר לי. ואת יודעת מה? במקום שאני סתם אגיד לך אני אומר לך דוגמה כן מהשטח.
אני נכנסתי אני מורה חמש שנים נכנסתי לכיתה חדשה אני לא מורה חדשה בבית ספר אבל הכיתה היא כיתה חדשה ואני ככה מסדרת את הדברים וכאילו צת משתיקה כזה רוצה להתחיל ללמד ועד שיש שקט אחד התלמידים חשב שהוא מצחיק אמר לי המורה את בטולה מה עונים על דבר כזה באמצע שיעור מורה אחרת הייתה אולי בוכה או יוצאת או אפילו אומרת וואי זה החוצה שזה אמירה מאוד לגיטימית כן לאור זה שתיכוניסט עכשיו שאל אותך וגם ככה אני אישית נראית צעירה ובגיל שלהם אז כל הזמן הם מנסים להקנית עם כל מיני אמירות ואני זוכרת שפשוט אמרתי לו לא.
אני מזל תלה איזה מזל אתה והוא היה בשוק הוא לא הבין על הדבר הזה ואני זוכרת שהליתי את זה בסטורי אמרתי תקשיבו אתם לא מבינים מה קרה לי היום ככה וככה וככה התלמיד אמר לי זה מה שבחרתי לענות לו מה אתם אומרים שחררתי לאוויר תקשיבי קמות התגובות של וואי ואיזה אלופה ואיך אני לא ואם אם זה היה קורה לי את לא מבינה.
וקרה לי משהו דומה ופתאום אני רואה שיש יותר ויותר סיפורים ויותר סיטואציות שמורים ממש משוים לתשובות בזמן אמת זאת אומרת זה לא אבל את יכולה לתת להם איזשהי עצה כש הזמן אמת כמו שאת אומרת מביא איתו דברים שקשה לחזות נכון אבל לא נכון גם כי בסוף אם את מבינה שזה תלמיד שבסוף הוא מספר פה סיפור מה הסיפור שהוא סיפר בזה שהוא שאל אותי אם אני בתולה הוא סיפר סיפור של אני.
בדיקת גבולות לא רק בדיקת גול אני רוצה לדעת מה המקומי אני צריך תשומת לב נכון וזה גם הסיפור של אני הילד המופרע ועכשיו השאלה היא אם את תתני לי להיות בכותרת הזאת או לא כי כשאני לא נותנת לו את הכותרת הזו ואני דווקא משאירה אותו בשיעור כשהוא מצפה לצאת החוצה ואני רגע מוציאה אותו גם מהשליטה. הרי יש לו תגובה בראש. הוא יודע מה אני הולכת לענות לו.
זה או צא החוצה, ברור, או אני אקרא לה מחנך, או אני אביא את ההורים, נכון? אבל אם אני מביאה לו תגובה שהוא לא ציפה לה אז הוא בשקט. הוא לא מבין מה אני רוצה. אוקיי, שבוע בואי נראה נבדוק.
שבוע שעבר.
סיפרה לי מורה.
היא דיברה איתי על זה שמאוד קשה ללמד אנגלית היום כי יש מעט מאוד שעות של הוראה ואתה עסוק הרבה מאוד בבעיות משמעת מתוך החמש שעות של ההוראה ומאוד קשה להחזיק איתה של 40 ילדים והוא אומר והיא אומרת וגם אין לך בכלל שום כלי להתמודד איתו זאת אומרת מבחינת הנישה או מבחינת הילד אומר מה תעשי לי וכל הכיתה מסתכלת ומה היא תעשה לו עכשיו והיא באמת אומרת לעצמה אין לי שום דבר לעשות לו עכשיו אני אני לא יכולה להשאות אותו כז הורים שלא יתערבו ולא יהיה לי גיבוי מהמנהלת.
אני לא יכולה לעשות לו כלום. זה מה תעשי לי? נכון, את צודקת. אז הגישה שלי באה ואומרת אני לא רוצה להגיע לסיטואציה של מה תעשי לי.
אני רוצה לנהל את הסיטואציה שזה לא יגיע למצב.
אז לא תגידי להפיל את זה החוצה. לא תגידי את זה החוצה. קודם כל לא. א אני לא לא נעים לי לצט רגע חוזר מנכל אבל בעיקרון לא אמורים להוציא ילדים החוצה.
זאת אומרת זה כאילו זה בעייתי. בסוף הוא הסתובב בחוץ, יכול לקרות לו משהו. לא אמורים להוציא החוצה. א וכן אני אנסה לבנות שיעור בצורה כזו שאני אתן מקום לכל התלמידים.
והמון פעמים המורים עוד פעם בגלל שאין להם כלים להתמודד או כלים לבנות מערך שיעור שהוא לכיתה אתרוגנית. והיום בכל בית ספר מה זאת אומרת? הכיתות אתרוגניות. ברור.
זה לא זה לא כמו פעם שזה היה ברור שיש נגיד כיתות מבר. היום כל הבתי ספר הם בעיניים מבר וובסוף השאיפה היא היא להגיע למצב שהשיעור מתנהל.
בצורה כזו שאני לא צריכה להגיע למצב להגיד לו צא החוצה כי תמיד אני בשליטה תמיד אני בסיטואציה חצופים גם אם יש חצופים אז אני יודעת לנהל את התגובה זאת אומרת אני יודעת תמיד להשאיר את התגובה בשליטה שלי ובגלל זה אני.
אז מה את נותנת למורים האלה שמתי איתך מקרים ותגובות בדיוק מקרים ותגובות ניהול סיטואציות צות אפילו ברמת המערך שיעורו ולא קשה להם לקבל עצות ממישי בת 30 האמת שהם אף פעם לא שאלו אותי בת כמה אני את יודעת אבל את נראת צעירה נכון א זה אף פעם לא עלה ודווקא אני ואת את מוצאת את עצמך נותנת צעות גם למורות בנות 40 נניח בטח מורות בנות 40 יותר אפילו מנהלים.
לפעמים כן כי בסוף אני חושבת שכשאנחנו באנו לאותה מטרה והיא חינוך אז הגיל הוא לא פקטור ובסוף אם יש לי ידע שעובד אז למה לא להשתמש בו?
כאילו יש בסוף אני יכולה להגיד לך שאני חמש שנים הורה יש לי 0% בעיות משמט בשיעור אין לי אין לי בעיות משמט בכיתה וואו יש לי תלמידים לא פשוטים וקרוב ל-20 בכיתה וזה המון כי זה תלמידים את יודעת כל אחד עם התיק שלו א.
אבל בסוף החוכמה היא אני תמיד אומרת את זה גם למורות צעירות כשאת בונה שיעור את צריכה לקחת בחשבון את כל התלמידים זאת אומרת את התלמיד שלא יודע לקרוא והוא לא ברצף של הכיתה ואת התלמיד שמעניין אותו כדורגל זו בדיוק הבעיה ממערכת החינוך בדיוק דיטלי על זה סליחה בעצם המורה היא מדמיינת איזה מין ממוצע מדומיין כזה בין אלה שהם ממש חלשים.
בחומר לבין אלה שהם ממש מצטיינים נניח באנגלית אלה שהם ההורים שלהם דוברי אנגלית ווהם למדו אנגלית שפתיהם לאלה שלהם ממש לא מצליחים והיא צריכה לדבר על איזה מין ממוצע כזה ואז אלה מאבדים אותה ואלה מאבדים אותה ולא משעמם ואלה בכלל לא בקצב ועד שלא תהיה מערכת שלמידה פרסונלית שזה הולך משרד החינוך.
אבל זה לוקח זמן אז זה באמת נורא קשה ללמד למידה כל כך אתרוגנית תראי כשאת עכשיו נתתה דוגמה את הלכת על הפן הלימודי כשאני אומרת לבנות מערך שיעור שמתאים לכולם אני לא בהכרח מדברת על הלימודי אני מדברת על תחומי עניין זאת אומרת אם אני יודעת ואני אתן לך דוגמה יש לנו כמה תלמידים שאין מה לעשות הקריאה והכתיבה לאור הקורונה הם הם קצת מאחור וואחת המורות אמרה לי תקשיבי יש לי תלמיד שכל.
שיעור מפוצץ לי אותו ולמה כי כל הכיתה צריכה לכתוב משהו והוא לא יכול אז הוא מפוצץ את השיעור מה אני עושה אוקיי ואמרתי לה תגידי מה התחום עניין שלו היא אמרה לי הוא מת על כדורגל אמרתי לה אוקיי מה הם צריכים לעשות בשיעור אמרה לי הם צריכים לכתוב בהיסטוריה על 1 2 3 4 אמרתי לה.
אוקיי הוא חייב לכתוב או שהוא יכול נגיד נגיד להוציא תמונות של ההיסטוריה של הכדורגל, רק תמונות ותהיה נגיד בת שירות או איזשהו איש צוות חברתי כזה או אחר שישב ונגיד יכתוב את הדברים שהוא אומר זה בעיה אז היא אומרת לי האמת שלא לא מפריע לי כל עוד הוא עושה את מה שכולם עושים פשוט בדרך אחרת ותחום העניין שלו.
אז מה אכפת לי זאת אומרת ברגע שתלמיד מגיע והמורה מדברת את העולם שלו אם אני יודעת שיש לי תלמידה שאוהבת אנימה צורך העניין ואני איכשהו.
מכניסה את זה בשיעור אתה איך העיניים שלה ייפתחו של אה לא מדברים רק זה מאוד קשה פשוט לעשות כשיש 40 ילדים כאלה וכל אחד יש לו את התחום שלו אז נגיד בהולנדמה שהם עושים שזה מדהים למידה מבוססת פרויקטים פרויקטים א אז נגיד את בוחרת את תחום העניין שלך נניח את אוהבת סוסים ואז את לומדת את ההיסטוריה של הסוסים ואיך סוסים מופעים בספרות ואיך סוסים באים לידי ביטוי בצורה הגיאוגרפית.
זאת אומרת באיזה מקומות בעולם או בתוך המדינה שלך יש יותר סוסים ואז הם לומדים את זה גאוגרפית או זאת אומרת את בוחרת את הנושא שאת פשנית לגביו ואז את משלבת את אותו בכל שאר הדברים ועל הדרך לומדת גם מתמטיקה וגם ספרות והיסטוריה וגאוגרפיה ואצלנו הלמידה היא כל כך דיכותית כל תחום בנפרד הכל הרבה פעמים תופסת את הראש.
ואומרת למה צריך לדעת את זה לא האמת שלא כל מה שאת מלמדת את רואה את החשיבות שבהלמד אותו תראי אני אמורה לתנך א בעיניי החשיבות היא קודם כל גבוהה ברמת היהדות שלנו וההיסטוריה א ואני יכולה להגיד שבסוף מה שאני מלמדת בתנ"ך אין שיעור אחד שאין בו הקבלה לחיים שלנו אין ש אפילו הסיפור הכי הזוי תנכי שיכול שאת יכולה למצוא איכשהו עשינו חיבור למצב האקטואלי ולסיטואציה של של התלמידים.
ואני יכולה לתת לך דוגמה אפילו אדם וחבל לצורך העניין שזה סיפור הכי גאילו אתה תלמידים כל הזמן אמרו מה נחש מדבר אדם חווה מה זה הסיפור הזה אכל תפוח לא אכל תפוח תת לאן לקחנו את זה לאפקט הצופה מהצד ולחרם חברתי הרי אלוקים.
בא לאדם בטענות ואומר לו איפה היית איפה היית כשזה קרה וגם הוא נאנש למרות שכביכול הוא לא עשה כלום נכון חוה עשתה את הכל ופיתה אותו וכולי והנחש פיטה את חווה כאילו מאין כזה זריקת אחריות.
ובסוף התלמידים היו צריכים לעשות מטלה על אפקט הצופה מהצד ועל לקיחת אחריות אולי צריך להעביר את זה גם לממשלה שלנו חד משמעית וחיברנו את זה גם ל באוקטובר לעניין האמת שלא 7 באוקטובר זה פרק יח בתנך א כב סליחה עם הקדת עם עקדת יצחק שאברהם אבינו מקריב את הבן שלו כביכול איך את מקבילה את זה לשבה באוקטובר שבעצם כל אמא בישראל קמה ב-7ה באוקטובר ואמרה הנני הנני זה אומר אני מוכנה למשימה והיא שלחה את הבן שלה והיא לא יודעה לאן.
הוא הולך והוא הלך למטרה מסוימת ממש לא רצתה לעשות את זה ולא התנדבה ולא מרצונה החופשי זה לא מרצונ החופשי אלוקים פנה לאברהם ואמר לו לעשות את זה לא היה מרצונו אלוקים אמר לו בוא תעשה את זה כן פה נראה לי זה היה יותר מלחמת אין ברירה מאשר אלוקים שקרה נכן.
אבל בסוף את צריכה רגע להקביל את זה והתלמידים צריכים להתחבר לסיפור איכשהו וכשאנחנו מדברים על עקדת יצחק על המקום הזה שיש פה מטרה וכתוב בפסוקים ולכו שניהם אני כל כך לא מחברת למה שאת אומרת העניין הזה לא נכון אבל העניין הזה של טוב למות בד ד ארצנו זה בעיניי כבר כל כך אה אנחנו לא צריכים לחנך לזה.
זה לא טוב למות ביד ארצנו. זה אפילו לא.
עלה פעם אחת בשיעור. לא כי מה זה העקדה? זה בוא בוא ניתן בשם האמונה. לא ממש לא.
זה לא היה השיעור. זה היה המקום הזה שלרגע יש פה מטרה משותפת. יש פה מטרה בשנייה המטרה היא היא רגע הרבה יותר גדולה מאיתנו. זאת אומרת המסר אחר כך הרלמה אלוקים אומר לאברהם אל תשלח ידך על הנער.
הוא כאילו בא ואומר לו, יש פה מטרה הרבה הרבה הרבה יותר גדולה. וברגע שהבנת שהמטרה היא הרבה יותר גדולה עד לידי מצב שהיית מוכן לקחת את הילד שלך, אז אתה רשאי להיות פה. כאילו קיבלת את ה עברת את המבחן, מה שנקרא, כי הסיפור מתחיל והאלוהים ניסע את אברהם.
וגם כאן אם אתה מוכן להקריב הכל למדינה שלך וזה לא הלמות בעד ארצנו זה האם אתה מוכן רגע לראות את האחר והאם אתה מוכן רגע לצאת מהבואה שלך שנייה לראות מישהו אחר אז אתה רשאי לדבר.
הזה ואז בדיוק בנקודה הזאת אל תשלח אתך על הנער מבינה זה היה המהות של הדבר הזה טוב א תספרי קצת על המפגשים שלך עם הורים עם הורים אני אגיד שקודם כל באמת בתור מורה ובתור מישהי שהיא מלווה הורים באופן פרטי. זה שני דברים שהם מאוד שונים אבל דווקא מאוד מתחברים. תמיד שואלים אותי למה את לא הולכת לעבוד רק בתור מדריכת הורים? א יש בזה הרבה יותר כסף.
זה הזמן שלך. ותמיד אני אומרת שהחיבור בין זה לבין מערכת החינוך הוא קריטי. כי בסוף הורים סומכים עליי בגלל שאני בתוך המערכת. ואני יכולה להגיד שהורים היום בדיוק כמו המורים מאוד מרגישים לבד.
אני מדברת על ההורים למתבגרים כי זה ה זו ההתמחות שלי בעצם הם מרגישים לבד כי בסוף הדור הזה הוא מאוד אחר השפה שלו היא שונה יש כל כך הרבה.
דברים שהשתנו אני קוראת לזה יש לזה קורס שאני מעבירה שאני בעצם מכשירה א אנשי חינוך להיות כמוני בעצם להדריך הורים למתבגרים ואני תמיד אומרת להם זה האבולוציה של ההתבגרות כאילו משהו קרה בדורות האחרונים שההורים ממש מבקשים ללמוד את השפה החדשה, ללמוד אותה. א וזה משהו שאני פוגשת המון בקליניקה על על הסיטואציות הקטנות. הוא עכשיו התפוצץ לי באוטו, מה אני אומרת לו? מה אני עושה?
איך אני לא עוצרת בצד ושוברת הכלים? א ובעיקר מבקשים פרקטיקה היום. כן. פחות תאוריה.
כן. לא רוצים יותר את התאורית ההתקשרות והדברים האלה שלומדים וזה חשוב, אלא לצד זה משוים היום לתן לי 1 2 3 כמו מתכון. מה אני עושה מחר בבוקר? הם נוה עוד מחפשים שמישהו יקח את זה מהם.
לא, תראי, אני לא הגעתי ולא להתמודד ולא לתת לילד לבכות ולא לעמוד מאחורי גבולות כי זה מאוד קשה. נכון, חד משמעית מה שאת אומרת הוא נכון, אבל אני חושבת שזה יושב בסוף על הפרקטיקה.
כי כשי כי אם עכשיו ילד עושה משהו והוא חצא איזשהו גבול וכמו שאמרת מה תעשי לי, אין לי את הכלי להתמודד, אני לא יודעת מה אני אעשה לו או מה אני רוצה לעשות כדי להחזיק את הדבר הזה, אז אני לא נכנסת לזה, אני בהימנאות, אני אומרת, אוקיי, נכון, רואים מפחדים מהילדים שלהם ממשכן, אבל הם מפחדים לדעתי עוד פעם, כי אין כלים, אין את המקום הזה.
אני פחות מסתכלת על הזמן והסבלנות כי בסוף אם אתה נהנה ואתה מבין את המשמעות שיש לך ילד ואתה הורה אז אתה פחות נכנס למקום הזה שאני אני.
מפחד או לא בים אנחנו מפחדים מהתגובות של הילדים שלנו מה הם יעשו שנגיד להם אתה חוזר עכשיו ב10 אנחנו לוקחים לך את הטלפון כי לא התנהגת יפה אתה לא הולך לפגישה עם החברים שלך כי אתה צריך ללמוד אנחנו מפחדים מהתגובה מזה שנהלב מזה שניפגע מזה שירמו עלינו קול אנחנו הרבה פעמים מתח חלפים לילדים שלנו כדי שהם יהיו שיהיה כיף ושיהיה שקט ושיהיה נעים בנסיעה. את רוצה גלידה? בואי אני אקנה לך משהו.
נכון. אה ואני חושבת שגם פה יש מקום לכלים כי בסוף הכלים נותנים את הבית השקט הזה את מה שאמרת. בסוף אני רוצה שהורה יקבל כלים כדי שהוא לא יצטרך לשחד את הילד בגללידה והנסיעה תהיה שקטה בגלל זה. אלא הוא ידע להחזיק שיחה ברמה כזו שהוא כבר יצפה לפריצת גבולות הבאה.
בואי ננסה מקרים.
ותגובות בעניין הזה. נניח הבן שלי לא רוצה ללכת לבית הספר ואומר לי מחר אני לא הולך. לי חשוב שהוא ילך. אוקיי.
מה אני עושה? קודם כל בתור התחלה לא להתחיל לנהל את השיחה כשהיא חמה. המון פעמים הורים נכנסים לוויכוח באותו רגע. זאת אומרת, אוקיי, אמרת משהו, כרגע אין לי תשובה להגיד לזה כי אני רוצה לחשוב על זה או שאני רוצה שהסיטואציה תתקרר.
זה בסדר רגע להגיד אוקיי שמעתי מה אתה אומר תן לי רגע לחשוב על זה גם הילד טיפה מצטנן כי עוד פעם כמו שאמרתי אחי במקרה של הבטעולה כשהם אומרים משהו הם כבר חושבים על התגובה שלך כהורה בראש ואז הם שולטים בסיטואציה למה כי הוא יודע מה תגידי לו לא אין דבר כזה שים תיק נדבר על זה כשתחזור הוא כבר מוכן לתשובה.
כי הוא ידע שזה מה שתגידי לו אני רוצה שרגע תשברי את התגובה הזאת שלו אני רוצה שרגע תתני לו תשובה שהוא לא מצפה לה כמו אני אחשוב על זה אוקיי את יודע מהתי ישאר היום בבית אנחנו נדבר על זה כשאני אחזור שנייה התעונים יורדים הוא חושב על הדברים.
אז כל הזמן סופר יצירתית סופר לשלוף זה לא בכך יצירתית למה אני דווקא אמרתי איך ללכת ולחשוב על הדברים את יכולה לך להתייעץ בינתיים את יכולה גם להירגע והכי חשוב שזה משהו שאני אומרת הרבה להורים רגע תנעלו שיחות שהם לא קשורות ללימודים או לדברים שמעניינים אותכם בילד מה הכוונה.
עכשיו את הולכת לבית קפה עם הבן שלך כל מה שמעניין אותך תשחקי אליאס עם עצמך כל מה שמ שמעניין אותך אל תגידי בשיחה מעניין אותך לדעת איך בשיעור הזה והזה את לא שואלת על זה מעניין אותך יודעת למה הוא.
למה הוא לא רוצה לכת לבית ספר יותר את לא שואלת על זה כל מה שמסקרן אותך את לא שואלת עכשיו ההורה מחייך בדיוק כמוך אומר מה הגזם אז על מה יש לי לדבר איתו לא הבנתי יש לך לדבר עם הילד שלך רק עליך הוא תלמיד אין עוד נושאי שיחה לדבר עליהם שנייה להבין מה קורה איתו אחר צהריים מה תחום העניין שלו מתוך זה שאת אתם לא מתעניינים באיך הוא תלמיד?
כי זה התפקיד של בית הספר. תהיה ההורה שלו, אל תהיה המורה שלו. אני בטוחה שהילד ירגיש מספיק בנוח אחר כך להגיד לך, את יודעתי מה? אמרתי לך הבוקר שאני לא הולך לבית ספר כי מאוד הכזב אותי שאני למדתי על המבחן במתמטיקה ולא היה נעים להגיד לך שקיבלתי 20 כי אני יודע כמה חשוב לך ואני בחמש יחידות.
אז אמרתי שאני מעדיף לא ללכת היום.
כי היום יש עוד מבחן ולא רציתי לעשות אותו.
ואיזה נעים זה פתאום לעשות את השיחה הזאת ולא בנו קום תתלבש עוד פעם אתה לא רוצה ללכת לבית ספר ומה אני אגיד למורה שלך עכשיו והנה המחנכת מתקשרת ו את מבינה זאת אומרת רגע ננהל סיטואציות ממקום נעים ממקום קר לא חייב להגיב באותו הרגע שנייה לנשום הכל טוב מה שונה מבני הנוער של היום לבני הנוער של חמש שנים נגיד אחור וואו מלא קודם כל המלחמה. אי אפשר להתנתק מזה.
המלחמה עבדה להם תחושת השליטה החל מה-שיבה באוקטובר. חבר'ה שגרים בלי ממד, בלי מרחב מוגן, זה בכלל תחושת השליטה עבדה וגם הפרטיות. תחשבי שעכשיו נגיד בסבב של איראן הרבה הרבה חבר'ה צריכים לישון עם פיג'מה או אפילו ללכת לישון בחילונים ציבוריים א רק כדי שיהיה מרחב מוגן. המקום.
הזה של הטראומה הלאומית. רגע איבדתי קרוב. אבא במילואים המקום שהכי קרוב אליי. תחושה הזאת שהוא פתאום הולך, הוא פתאום חוזר.
שנייה אמא לבד ואז הרבה נגיד אחים בכורים או אחיות פתאום תופסים את המקום של ההורה שלו נמצא כי הוא צריך את הפקד. יוקר המחיה זה משהו שהרבה מדברים היום היום הרבה בני נוער מרגישים בנוח לשאול את ההורים שלהם כמה הם מרוויחים. דואגים לעתיד שלהם היה לי ילד בקליניקה ששאל את ההורים שלו שאלה עסקית למה אתם לא מוכרים את הבית הזה ששווה X YZ?
סוחרים רגע דירה קטנה יותר ילד בכיתה ז' זוכרים רגע דירה קטנה יותר ואז אנחנו יכולים רגע שנייה כאילו גם לחיות ברמת חיים יותר גבוהה וגם שתגיעו ל-120 אז פתאום יהיה שתי דירות אנחנו רגע נוכל א לקנות כאילו שתי דירות ולהתחלק בעצם את מבינה מה זה נוער של היום השיח על.
הכסף ועל העתיד ועל הבגרות שאני חושבת שפה גם יש לורת המון אחריות בסוף אני כתלמידה לא הייתי הייתי ארה לשיח הזה של בגרות, לא בגרות ומערכת החינוך, כי זה לא היה נפוץ כשאני הייתי נערה. מה? כל השיח הזה על מערכת החינוך שהיא א דורשת שיפור, זה היה שיח שהוא בבית לבין חברות. לא היה, אבל היית קטנה מדי כדי לדעת.
עכשיו את זה צריך בעניינים בדיוק. לא, ברור, אבל אני אומרת, תחשבי שהנוח של היום בגלל שזה בטיקטוק ובאינסטגרם ומדברים על זה בכל מקום. הנושא של מבחני בגרות. הנושא של מבחנה בגרות וזה שנגיד זה לא מועיל היום או האופן שבו שבה מערכת החינוך פועלת זה משהו שהנוער היום הוא ממש ער לדבר הזה.
כן. מסכימה. הוא גולל בטיק טוק. הוא רואה פתאום כתבה על זה אני תחשבי שהיה לי אינסטגרם בכיתה טי.
לא בסדר. גם לא ידענו בדיוק את הרמה העצית בלימודי המתמטיקה האנגלית שהיום אולי יודעים יותר. נכון. נכון.
וגם אני אגיד שהיום יש המון אופציות לבני נוער.
ואני זוכרת שאני כשהייתי ילדה אמרתי לאמא שלי אני לא רוצה ללמוד יותר אז היא אמרה לי אין בעיה תהיה ונקת רחובות ואז אמרתי לה אוקיי אז לא משנה אני הולכת לבית ספר היום תלמיד יגיד לי חיים אני יכול להרוויח יותר ממך אם אני עכשיו עוזב את הלימודים את מבינה זה שיח היום הם הרבה הרבה הרבה יותר מודעים את יודעת גם עוד משהו מעניין שקורה אמ התעניינתי בנושא הזה של ההתחזקות בקרב.
ילדים ממש ילדים בכיתה ה ו פתאום הולכים עם חצאית עם ציציות מקשיבים למוזיקה של הודיה ובנצור שיש שם הרבה מאוד מהשם ואז הם לא שומרים אבל כן שומרים כן שבת לא כשר כאילו עושים איזה משהו כזה מאוד שמתאים להם ובאמת קצת קראתי קצת הקשבתי ושמעתי שפתאום מדברים על זה שבני הנוער לא חיים במציאות שהיא כל כך אמ שיש אמת אחת מסוימת והמציאות היא מאוד א החלוקות הן מאוד חד משמיעות מאוד דיכוטומיות אלא שהיום אתה יכול להיות הרבה יותר מגוון.
אתה יכול להיות חילוני אבל ללכת עם ציציות. אתה יכול לשמור שבת אבל לאכול חלה ובשר. לא יודעת. נכון.
דתיים על הרצף. דתיים על הרצף. אז יש עוד דברים כאלה שהם.
על הרצף. זה מושג שהוא ממש נכנס לאחרונה והוא מבורך בעיניי. נכון. זה מבורך שהחיים הם הרבה יותר מורכבים ואפשר לתפוס את כל המורכבות הזאת ולא חייבים להתאים את עצמך למשבצת כזו או אחרת.
נכון. אבל אני חושבת שזה ברמה הרבה יותר עמוקה שאמרת שאין אמת אחת. זה לא רק אמת, כמו אין דרך אחת. היום אני בתחושה ואפילו תלמידים האלו את זה פעם בשיעור, הם בתחושה שבגלל שיש ריבוי אופציות אז אני פשוט אני מבולבל כי אני פשוט יכול לקום וללכת.
זאת אומרת תחשבי נגיד מעבר בין בתי ספר. זה משהו שהיום בגלל כל העידן התקשורתי וקבסיות וכולי, היום המעבר הוא לפעמים פשוט. ואני זוכרת ששאלתי פעם תלמידים מה.
קורה במצב של חרם. כאילו איך אפשר אנחנו מה אנחנו יכולים לעשות? ואז אחד התלמידים אמר מה הבעיה? אני פשוט עובר בית ספר.
ואז אחד אמר לו אז פשוט תברח כל הזמן. ואז הוא אמר תשמע כל עוד יש לי הרבה בתי ספר. זאת אומרת הרבה אופציות אני יכול. אנחנו רואים את זה גם במקומות עבודה.
אני מכירה חבר'ה בגילי שאם הם עכשיו הביאו קורות חיים הם עברו כל שנתיים תפקיד. ולא תגיד לי תפקיד באותו תחום. כן. זה מאוד מאפיין את דור הזד.
בדיוק. המקום הזה שאני יכול גם להחליט מה אני רוצה להיות ובעיניי זה מקום לא רק שהוא כל כך מבלבל, הוא גם ממש עצוב. אני זוכרת שלפני שבוע שאלתי את התלמידים שלי, עצרתי כזה את השיעור, ראיתי שהם לא איתי, אמרתי להם בהרמת יד, אתם רוצים בגרות? יש להם בגרות בסוף החודש, בגרות בתנ"ך.
כי לא בא לי ללמד אתכם כשאתם כזה אוט ואין לכם כוח, כאילו בא לי רגע באמת להיות פה עם מישהו רוצה ובלי כעס. אז הם יסתכלו עליי, לא, אני לא רוצה להגיע לבקות בסוף החודש.
אז אמרתי להם אוקיי מה כן אתם רוצים הם לא ידעו להגיד לי זאת אומרת מספיק שהיה תלמיד שהיה אומר לי אני רוצה ללכת לפתוח עסק לציפורניים הייתי מקבלת הייתי אומרת מעולה יש לך חלום יש לך רצון להקים עסק במשהו מסוים מבורך לך תפרוש בבית ספר מבחינתי אני אלווה אותך אוקיי אבל המקום הזה שהם רק יודעים שהם לא רוצים את הבגרות והם רוצים להרוויח 100,000 שק בחודש כי זה מה שהם שומעים בטיק טוק והבוא תפרוש בבית ספר ותקבל 100 שק בחודש כן אני בדיוק טעיתי עם מרוינה בפרק אחר בפודקאסט איך מייצרים מצוינות אצל ילדים.
זאת אומרת איך לא גורמים להם להיות כאלה אני לא יודע מה אני רוצה אני אני לא יודע מה אני רוצה זה בסדר זה מגניב זה שמונה זה שש אין שום דבר שהוא 10 אני לא רוצה שיהיה 10 איך מגדלים ילדים עם מוטיבציה להתבלט להצטיין בתחום שלהם לא דווקא במתמטיקה לא יודעת ג'אגלינ העיקר להצטן במשהו ממקום של קודם כל לחקור יחד איתם מה החוסקה שלהם.
המון ילדים היום לא יודעים להגיד במה הם טובים והמקום שלנו גם כהורים ואני עושה את זה המון בקליניקה בגלל זה אמרתי לך לבית קפה היום התפקיד שלנו כהורים וכאנשי חינוך לפני הלימודים הלימודים זה כלי בסוף קצת שכחנו הלימודים זה כלי כשתלמיד לומד מתמטיקה הוא לא לומד מתמטיקה לבגרות הוא מבין שהנה הוא צלח משהו היה פה אתגר הוא התמודד הוא גילה דרכים יצירתיות להתמודד עם השאלה המתמטית.
והוא הצלח אותה בסוף זה היה הדבר הזה כי אי אפשר לעשות כל היום חדרי בריחה כדי להתמודד עם דברים ובסוף התפקיד שלנו זה להראות להם במה הם חזקים וזה בדברים הקטנים אם עכשיו תלמידה היא מעולה בלהכין מצגות למה שאני אכין את המצגות לשיעור לבד ואם תלמיד הוא מעולה בלהקריא בקל אני כבר הפסקתי להקריא בכל את הפסוקים בתנך יש תלמיד שעושה את זה בשבילי הוא כבר אומר הנה ויה אומר.
ואני אומרת לו או מעולה תקרא כן אבל אם את רוצה לייצר מצוינות בתחום מסוים בחוג מסוים בספורט מסוים ו ש איך עוזרים לילד לזהות את הדבר הזה שבו הוא מצטיין ואיך דוחפים אותו לתוך ה צריך קודם כל לגוון בדרכים שאת פועלת זאת אומרת עכשיו אם אני מורה ואני רק אעמוד כל היום ואלמד ו ואדבר 45 דקות הסיכוי שהם ימצאו משהו.
שהוא הם טובים בו הוא כלוש אבל אם אני אדבר רבע שעה ושאר הזמן שזה המון זמן בשאר הזמן הם ינסו להתמודד עם שער פגרות בדרך משחק ק או בדרך שיר ואחד שהוא מאוד חזק במשהו אז אני אגיד לו אתה יודע מה הוא טיפה מתקשה תשב לידו ואז הוא יגיד את יודעת ניצן זה שהסברתי לו את החומר אני.
פתאום הבנתי שאני טוב בזה אני טוב ולעמוד ולהסביר את מבינה זאת אומרת כשאת מגונת להם את הדרכים שבהם הם מתמודדים עם בעיות יומיומיות אז הם לאט לאט מגלים במה הם טובים וגם במה הם לא זה בסדר להגיד בזה אני לא טוב טוב, את יודעת בדיוק בדיוק היום דיברנו על זה עם עם אחת החברות שלי בבית ספר דיברתי על זה עם אחת הקולגות אמרתי לה שהיום תלמידים לא יודעים מה עוזר להם ללמוד.
זאת אומרת אני נגיד גיליתי על עצמי שאני בן אדם חזותי כדי להגיע.
לפודקאסט היום היה לי חשוב לפתוח את הוז לפני שבאתי לראות להסתכל בגוגל מפות בלויין איך המקום נראה ולהסתכל על הסרטון ששלחו לי ההדרכה ואז ידעתי שאני יודעת איך להגיע וכמובן להגיע לפני ויש תלמידים שמבחינתם רק לשמוע מספיק שהייתי אומרת לך כן את מונה ימינה שמאלה את שם זה היה מספיק לך ותלמידים היום לא יודעים להגיד מה עוזר להם ומה מה עוזר להם בדיוק.
ואז מה הם אומרים לך אני לא יודע אני לא טוב בזה לא הבנתי כלום ואז המקום שיך זה להגיד רגע בוא נפרק את זה מה לא הבנת עמדתי פה עם מצגת עם שיר עם סרטון איפה היה לך הכי קל לזה להזדהות איתי רגע האמת שבסרטון היה לי מאוד טוב פתאום פתאום הבנתי את הקשר.
אוקיי, אז אתה בעצם חזותי. תגיד, יש עוד מורים שאתה רוצה.
רגע להגיד להם שיראו לך מה לעשות בשיעור. ואותו תלמיד שדיברתי איתו על זה הלך למקצוע אחר ואומר לו, "אתה יודע, כשאתה רק מסביר בעל פה, אני לא מצליח לעקוב אחריך. אתה יכול אחר כך ששולח את התלמידים למשימות לבוא ולהראות לי פיזית מה אני צריך לעשות?" תראי זה מדהים. הוא ידע לבקש מה הוא צריך.
איזה מיומנות זו להגיד במה אני פחות טוב ואיפה אני צריך עזרה. אין את זה כמעט לנוער שלנו היום וגם לאנשים מבוגרים. אבל זה מה שהנוער צריך היום. את היותר לתת לו שם למה הוא מרגיש שם לב במה אני צריך עזרה.
מה התחושה שלי עכשיו לדבר על חלומות מה בגן? כל פעם שאלו מה אתה רוצה להיות שתהיה גדול? למה זה נעלם מהעולם? אני לא חושבת שזה נעלם.
זה נעלם? לא שואלים יותר.
אני לא מרגישה ששואלים נער. מה אתה מ כולם רוצים להיות מפורסמים.
האמת שלא את יודעת שאף תלמיד לא אמר לי שרוצה באמת אף אחד לא אמר לי את זה כל התלמידים אמרו שהם רוצים לפתוח עסק יפה כן אבל אומרת להם עסק של מה אני לא יודע עסק שיביא לי 100 אלף שק בחודש אוקיי כן הם רוצים כסף אבל הם לא רוצים בעיה בעיה ב אתה יודע מה.
עכשיו אני עוזרת לך להקים אחד בסדר אבל אבל בוא נחשוב רגע מה המטרה שלך בעסק הזה ואז אחד התלמידים אמר לי תשמעי המטרה שלי זה שאני אוכל לטוס שלוש פעמים בשנה נחול אוקיי אז אתה בעצם מחפש מקום עבודה שיתן לך את החופש, שיתן לך את האופציה רגע לטוס.
מעולה. בוא נפרק את זה עוד יותר. מה אתה רוצה לעשות.
בעבודה? אתה איש של מחשבים? אתה איש של אנשים? לא עזבי אותי מחשב.
אני במחשב לא טוב. אוקיי, מה אתה אוהב לעשות? אני טוב במטבח. אני אוהב לבשל.
אוקיי, מדהים. תחום המסעדנות, מה אתה? את מבינה אבל כמה מפרקים את זה? את פתאום מפרקת להם את זה לשיח של פרקטיקה.
זאת אומרת זה לא רק אני רוצה להקים עסק אני רוצה לדעת במה אני אוהב לעשות מה אני לא את גורמת להם לחשוב בקיצור בדיוק תגידי מה לגבי א קצת אם את יכולה להעיר את עינינו על התנהגויות סיכוניות כמה אנחנו במקום קשה אני אגיד שהמצב היום בנוער בעיניי הוא מדאיג מאוד גם לאור מה שראינו בבתח תקווה ביום העצמאות וגם לאור החרמות א ואני חושבת שזה שוב נופל על המקומות האלה שבסוף.
מערכת החינוך קצת את איבדה את המטרה שלך. האם זה בעיה של מערכת החינוך? זה לא בעיה של ההורים. אני מכלילה את ההורים בתוך מערכת החינוך.
לא לא. הורים הם מחנכים לכל דבר ועניין. ההורים המחנכים של הילדים שלהם והילדים הם שלהם. הם לא של מערכת החינוך ואחריות לדעת איפה הילד שלך מסתובב ומה הוא עושה ולשים לו גבולות.
היא שלא הורה. היא לא של מערכת החינוך. לא. אני מתכוונת שכשאני אומרת חינוך זה אומר גם ההורה.
היום ההורים קצת שכחו שהם מחנכים. זה לא רק הבאתי ילד לעולם, נכון? אלא אני אני בתפקיד, נכון?
אני בתפקיד 24/7. אז אז אז מה את רואה אבל על בני הנוער? אני רואה על בני נוער שהם במצוקה. הם מחפשים שייכות, הם מחפשים זהות, הם מחפשים דמות משמעותית.
חלק [נחירות בוז] ממאפיני גיל ההתבגרות זה המקום הזה שאני רגע בועט בכל מה שאני מכיר ואני מנסה ליצור לי זהות חדשה ולראות מי נלחם עליי. לא רק לראות מי נלחם עליי, כמו שאני באמת רגע מחפש את המשמעות. ואם אני הולך לפשע עוד פעם מה הסיפור שהוא מספר? הוא מצא שם משמעות.
ראו אותו ראו אותו במקום הזה שהוא יכול להוביל ולהענהיג. נכון הוא מנהיג שלילי אבל הוא מבחינתו מצא משמעות. וכשהוא בא הביתה וכל הזמן או שלא רואים אותו או שבאים אליו בטענות או שלא שומעים אותו או שהוא שומע שההורים לא משתפים פעולה עם בית.
ספר וגם הבית ספר לא יודע מה לעשות איתו כי עוד פעם יש את החיבור. אני תמיד אוהבת לחבר בין הורים למערכת החינוך. אני חושבת ש שזה בילדין. כאילו אני לא יכולה לחנך את הילד בלי ההורים שלו.
בסוף אני לא ילדתי אותם. תמיד אני אומרת להם מחנכות צעירות שפונות אליי. תזכרי בסוף שאת לא ילדת אותם. כאילו אין.
השליטה שלך היא כאילו מוגבלת. ובסוף הנוער הזה הוא צמא. הוא צמא למשמעות. אני רואה את זה אפילו בשיעורים שכשאנחנו מתחילים לדבר על דברים משמעותיים בחיים את רואה את העיניים שלהם נפקחות.
את רואה שאני מדברת איתם גבולות ושאני קשוכה איתם? הם אוהבים את זה והם לא אוהבים את זה כי כי אני קשוחה וכזה מהצ'וית כי פתאום ראיתי אותם וכשאני אומרת להם נו ניצן תותרי לי אני לא מוותרת לך כי אני לא רוצה.
לוותר עליך אני יכולה לוותר לך את יכול לכת הביתה אבל אז מה נעשה חבל כאילו באמת אתה רוצה שאני אהיה במקום הזה שיותר עליך וזה שיח שאין אותו היום הפחד הזה שאת אומרת שהורים מפחדים מהילדים שלהם אני חושב שזה לא רק פחד יש את זה גם אצל המורים אגב, הרצון שיאהבו אותך וכשאני רוצה שיאהבו אותי, אני מאבדת מהערכים שלי ומהגבולות שלי. אני תמיד אומרת לתלמידים, אני לא רוצה שאתאהב אותי.
אם הייתי מחפש תאוה הייתי הולכת לחתונמי. אני לא מחפש שאתאהב אותי. אני בתפקיד והתפקיד שלי זה להביא אותך להיות אזרח טוב יותר, תלמיד טוב יותר ובן אדם טוב יותר. ואם אני אתבלבל כי אתה לא אוהב אותי אז התפספסנו.
יש לי מספיק אנשים שאוהבים אותי. הכל טוב, לא צריכה שאתאהב אותי. וכל ילד שאני אומרת להורים בקליניקה או.
למורים, תהיו קשוכים, זאת אומרת תעמדו על הערכים שלכם. את לא מבינה כמה הם מעריכים את זה? שיש לנו ערכים, שיש גבולות ברורים, סדר ומשמע, בדיוק כי הם רוצים להעתיק את זה. הם רוצים שיהיה להם ערכים.
מהמסגרות האלה שמה שלא מכילות אלא שיוצרות סטנדרטים כמו אחריי כמו חמש אצבעות כמו הצופים אולי כמו נוער מדה כמו מכינות שנות שירותם הם מצליחים כי שם מצפים מהם ודורשים מהם ואז הם תחושת המסוגלות שלהם עולה אני אקח את זה אפילו הקהילתיות שלהם עולה תחושת השכות שלהם עולה אני אקח את זה אפילו לקיצון כשאת נכנסת לחבורת נוער יש שם ערכים ברזל לכנופיה את מתכוונת לא לא רק לכנופיה גם לחבורת בנות.
יש לך קודים ברורים, את צריכה לה אבל זה לא תמיד לקודים הנכונים. ברור. אבל תרא אם זה מדהים מה שאמרת. ערכים ברורים.
דיברת על הכושר הקרבי, הצופים. בסוף הערכים האלה הם נמצאים גם בשפה אחרת מאוד וקיצונית, אבל גם בחברות רחוב ובנוער קצה. הם מחפשים את הערכים, הם מחפשים אותם. השאלה היא איפה הם מוצאים אותם?
הם מוצאים אותם ברחוב? כי זה אותם ערכים. הנאמנות והתקריב את עצמך כשצריך. ורגע יש פה מטרה שהיא ברורה.
זה דברים שיש גם בצופים וגם בחבורת רחוב. את מבינה? והמקום הזה של מי אתה? למה אתה עכשיו תאבד מהערכים שלך?
אתה תקריב את החבורה שלך למישהו אחר? לא, כי יש לי ערך. אז השאלה היא מה הערך המוביל שלך? האם הערך המוביל שלך הוא אלימות?
העוררך.
המוביל שלך הוא כבוד? הוא משפחתיות. ולפעמים ערכים גם מתנגשים. זה גם שיח שלא קורה.
היום מה הקצר בתקשורת בין הורים וילדים המון פעמים שאני מביאה את זה לקליניקה? שהערכים הם מתנגשים. את רוצה להביא את הערך של הלימודים. מבחינתך הוא ערך עליון.
האם בדקת מול הילד שלך מה הערך העליון שלו? מה מוביל אותו? מה המוטיבציה שלו? מה מוביל אותו?
בדיוק. ואולי הערכים האלה מתנגשים וזה בסדר לדבר עליהם. כשאני עכשיו אומרת ימות העולם, אתה לא תקלל את אמא שלי, זה אומר שהערך המוביל שלי הוא ההורים. פגעתי פה בנקודה רגישה.
ואצלו הערך המוביל הוא לא ההורים, הוא ערך אחר. אז ידליק אותו משהו אחר. וכשאני מדברת בכיתה ואני אומרת להם זה בסדר, ערכים אפשר להסכים או לא להסכים, ערכים מתנגשים.
תביני שאין להם אפילו את ה את הבסיס של השפה. הם לא יודעים מה זה ערך. כן. הם לא יודעים מה זה אידיאל.
כן. וכשמדברים את זה פתאום שנכון הערך המוביל שלי כאמא הוא שתוציא בגרות. הערך המוביל שלך הוא כרגע לעשות כסף. בוא נראה איך אנחנו מגשרים על זה.
בוא נמצא ערך משותף. מגניב. את מבינה? כן.
וזה פרקטיקות שאין היום לא להורים ולא למורים. כשמורה אומרת לי, יש לי בעיות משמט, אני שואלת אותה, מה הערכים שלך? כשהת נכנסת לכיתה הילדים יודעים להגיד, לא עד ניצן. מה הגבולות של ניצן?
הם יודעים להגיד מה הגבולות שלך יאל הם יודעים להגיד.
את זה שאצל יאל אסור 1 2 3 לרוב מורות יגידו לי תשמעי אסור לדבר מה זה אסור לדבר כפרה עלייך את נמצאת עכשיו בהרצאה לא תגניבי מילה לחברה שלך בתור בלמבוגר אין דבר כזה אני אצלי לא מצביעים את יודעת אני הורדתי את האצבע תלמיד שמצביע אצי בשיעור אני מתעלמת ממנו אומר לי מה ואני רוצה לדבר לימדו אותי שככה אומרים רשות ברשות אמרתי לו עכשיו אתה בדיון ואתה רוצה להגיד משהו אתה תצביע לא, אתה תבסת את עצמך, אתה תרגיש מתי הצד השני סיים לדבר ואז אתה תיכנס לזה.
וזה ערכים קטנים ופרקטיקות שאני מדברת בשיעור, כי אם עכשיו יש דיון והם נכנסים אחד לשני אז הם לא מצביעים. את אומרת לו, רגע, שנייה, סיימת לדבר. מעולה. מה רצית להגיד?
את מבינה? וזה הדברים הקטנים האלה שאני מקנה.
שעושים את השינוי, בדיוק שאני מקנה להורים ומורים. הפרקטיקות הקטנות האלה מדהים אז באמת נשמע שאתופה ושיש לך כלים שלא אין להרבה או שיש אבל אנחנו לא שומעים התנהלות כזו מעניינת וייחודית ואני בטוחה שיש לך הרבה מה לתת גם למאזינים שלנו וגם לאנשים שנתקלים בך בקליניקה או בבתי הספר א תודה רבה שבאת לפודקאסט בהוראת שעה של מחנה לדוד ילין היה ממש כיף לארח אותך תודה רבה ממש תודה בשמחה Ah.
