"הוראת שעה": תמלול הפרק - עמיר מנחם - חמש אצבעות

זה דור שאובססיבי לערך עצמי. הם חיים בתוך רשתות. הם מוגדרים כל זמן על ידי נתונים. כמה לייקים, כמה עוקבים, כמה ראו אותך. פותחות את הדלת של האוטו, יורדות ואף אחת לא אומרת תודה. הלו, אני הקפצתי אותכם ב-22:30 בלילה. תגידו לי תודה. את עובדת אצלן?

אני ממש עובדת אצלם. וברגע שאתה מצליח לבנות להם איזשהיא פלטפורמה, איזשהיא קרקע, איזשהיא קהילה שהיא פיזית שרואים אותה בעיניים ולחבר אותם קצת לעצמם, וואו, זה נותן להם את כל הדברים שחסרים להם בתוך העידן הזה. אני חושב שגם זה חלק מלמה לבתי הספר היום. כל כך קשה באמת לתפוס אותם. הרבה מורים מפחדים לשאול את השאלה הזאת כי הם מפחדים שהם לא ידעו מה לעשות עם התשובה. אל תדברו עם הילדים שלכם על מה צריך. תהוו דוגמה בעצם ההתנהגות שלכם. והילדים בסוף רואים, הם רואים.

[מוזיקה]

היי, תודה שהצטרפתם אלינו להוראת שעה, הפודקאסט של מכללת דוד ילין, מערכת החינוך. אני לא מגלה לכם שום דבר חדש. נמצאת במשבר התרסקות כזה שכנראה לא היה אף פעם. חייבים לדבר על זה אבל גם על איים של תקווה שעולים ופורחים בתוך המערכת על מה שחייב להשתנות על מי שכבר מצליח לשנות על העבר ובעיקר על עתיד. נשאיר את המילים הגבוהות בצד. נדבר הכי בכנות הכי פתוח ללא מעצורים אני יעל אודם. תכינו לכם קפה תחזיקו חזק את ההגה. תעלו שלב בהליכון. אולי תרוצו. אנחנו יוצאים לדרך. אז הנה כמה מילים על האורח הראשון שלנו. אחרי שש שנים כלוחם ומפקד צוות בשייטת 13. הוא החליט לוותר על מסלול בטוח בהייטק או בביטחון כדי להקדיש את חייו לדור הצעיר. אנחנו הרווחנו בענק. הוא המייסד והמנכל של תנועת חמש אצבעות. ארגון שמשלב ספורט, אימון מנטלי, מנהיגות כדי לבנות נוער עם עמוד שדרה מוסרית וחוסן נפשי. הרבה מינים מפוצצות. אתה תסביר לנו הכל עוד רגע.

שלום לאמיר מנחם. ברוך הבא לפודקאסט שלנו הוראת שעה. שלום יאל אוקיי בוא נוריד את זה רגע לכן מה זה חמש אצבעות?

למה קוראים לזה חמש אצבעות?

מושג פשוט שאני פגשתי אותו באמת בשטת שאומר מה שנקרא לגעת חמש אצבעות התחלת משהו תעשה אותו עד הסוף תסיים אותו משהו שאנחנו לא תמיד מצטערים אבל חמש זה חץ כוח כי יש 10 זהו אז המושג אומר כאילו אתה רץ יש קיר תיגע בו עם היד זה כאילו יותר מתאים לתנועה של ריצה משהו פיזי אז תיגע חמש אצבעות עד הסוף לא קרוב לא ליד הקו וכשהתחלתי תכף מה שנדבר התנועה הזאתי שהתחילה ב-2014 לא היה לזה עוד שם אז אמרתי לבני נוער דרך אימונים פיזיים רוצו תיגעו בקו רוצו תיגו בקיר חמש אצבעות כאילו הרגל ואז אחד החבר'ה שם אמר לי אמיר מה מה הקטע של החמש אצבעות הזה אז הסברתי ממש בפשטות את מה שהסברתי לך ואמרתי להם תקשיבו אתם בני נוער אתם לא חיילים לא הכל צריך לגעת חמש אצבעות כאילו מה שחשוב לכם שימו עליו את החותמת שלכם תיגעו בו עד הסוף ואחרי כמה אימונים אותו נהר הגיע ואמר ככה צריך לקרוא למקום הזה אנחנו לא לומדים פה כושר לא לומדים פה ספורט אנחנו לומדים פה בסוף לעשות דברים כמו שצריך לעשות דברים טוב ומבינים דרך קצת את המשמעות אז ככה זה התחיל ש מעולה תופס כן כן והיום אין כמעט ממש ממש וכמעט אין היום מקום שאני לא מגיע וכאילו החמש אצבעות זה ממש כבר כזה מין אמירה מסוימת וזה כיף נכון אבל סליחה שאני אומרת א אתה צריך להיות גאה בעצם אני חושבת שהשם הזה קיבל תעודה מטורפת במלחמה עם המון בוגרים שאיבדתם כן מספרים מטורפים מטורפים 19 בוגרים שנהרגו כן ואני חי את זה יום יום זה כאילו לא מה מידת ההכרות שלך איתם הרבה נהרגו הוא מהדור שיחסית הייתי הרבה בשטח ומאמן.

בואי נגיד שזה אנשי חינוך שחיים יום יום עבודה עם נוער וצעירים יבינו אותי. לפחות 10ה מהם היו אצלי בבית ישבו איתי לקפה. אני כאילו הרבה שנים ימי שישי שבת הבית שלי הוא מלא בבוגרים שלנו שהולכים לצבא ורוצים את המורה דרך את המנטור לדבר ולפחות 10ה מהם היו אצלי בבית אז קשה להסביר כמה זה כ זה עושה קצת מחשבות קשות אני בעצם א שוב אני מיד גולשת אותך לפסים קצת אני זה שגרמתי להם להיות הראשונים בחזית להצטער לצעוד קדימה והנה הם משלמים בחיים הטובים האלה אנחנו בתקופה שמדברים הרבה על ההבדל בין אחריות לאשמ א אני בן אדם שממש ממש לא עסוק בהשמה ו אבל כן אני מרגיש שיש לי איזשהיא אחריות כבן אדם שבגיל צעיר אני קורא לזה התיימר בסדר להגיד אני אני רוצה להוביל צעירים אני חושב שיש לי משהו טוב להציע להם ואחד הדברים שדיברתי איתם הרבה אפרופו חמש אצבעות זה זה להוביל משתמשים בחמש צבעות הרבה במושג האדם בזירה יש לנו נאום מפורסם של טדי רוזבל את האדם בזירה כאילו להיכנס לזירה להשפיע ואין לי ספק שהרבה מהמסרים שלנו שלי כמחנך צעיר היה לי כן להיכנס למקומות משפיעים, להגיע בצבא למקומות טובים וו היה לי הרבה מחשבות על זה אני גם משתף אותך שה היו הורים שממש דיברו איתי על זה שחלק מההורים אמרו לי באיזשהו מובן תשמע אמיר אתם עשיתם עבודה טובה מדי הם לא רק שהם הגיעו למקומות האלה הם גם היו הראשונים שרצו להצטער להיכנס ו אבל מצד שני נניח אבירוש מספר שהטלפון הראשון או השני אחרי שהודיעו לו שריף איננו זה למפקד שלו בדרך זה לראש מחינה שלו לדבר יני חמש אצבעות.

כן. ובאותו ערב אתה נוסע למשפחה א עוד לפני ההלוויה. והיום בבוקר בזמן שהדמנים מקליטים פה. היום בבוקר אבי שולח לי תמונה שלו ממסע בלאפלנד עם שלושה הורים מחמש אצבעות. זה כל הזמן איתנו. א אני בן אדם שבאופן כללי כאחד שחושב שמנהיגות שחינוך אתה חייב כל הזמן להטיל ספק על עצמך. זה גרם לי לשאול הרבה שאלות אבל אני גם תד שואל אותך בתור אזרחית שאוהבת את המדינה הזאתי שבעצמה עושה דברים שסופר משפיעים. האם יש לנו ברירה ודרך אחרת לחנך את הנוער הזה?

אין לנו שום ברירה. אני גם לא חושבת שצריכה להיות טיפה תשמע, אבל אני בטוחה שזה הופך את הבטן. להגיד לילד שלך אפילו לא אם הוא חניך, להגיד לילד שלך, לך ליחידה הטובה ביותר, תשרט, תיתן, תתרום ואחר כך שהוא משלם בחייו. זה לגמרי. ואני חושב שמה שבעיקר התחדד זה שכל הזמן צריך לשים סימן השאלה. ודרך אגב מול הנוער כאילו אנחנו לא יודעים אנחנו עשינו משהו מסוים בחיים שלנו אנחנו כאנשים בוגרים ממכם יש לנו ניסיון אבל אתם בסוף יודעים ותקשיבו ללב שלכם ותטילו ספק ותשאלו שאלות נכון נכון ובעולם של ממש ובעולם של רשתות ורילסים והכל ב10 שניות לפעמים זה כאילו מאוד לא פופולרי להגיד להם את זה כי הם רוצים את התשובה הם רוצים את האמיר אבל אתה יודע לא אני לא יודע אתם יודעים אני יכול לתת לכם הכוונה לכיוון מסוים שאני חושב שהוא נכון אתה צריך להיות מאוד זעיר אז רגע בזה שדיברת על רילסים וודור שהוא בטלפון רוב הזמן בכל זאת הצלחת לייצר תנועה שגם עבור הדור הזה היא מאוד נחשקת נחשבת אפילו סקסית איך עושים דבר כזה שתנועת נוער עם פרופיל כל כך גבוה גם בעידן הסמרטפון אני חושב שכשבאמת הייתי בדילמות האם אני ממשיך בצבא או הולך לעולמות ש מה שנקרא אני יכול להצליח בהם בגדול בחיים כאילו ידעתי בגיל 24 שבא לי לעשות דברים די גדולים אחרי שירות כזה משמעותי והייתי קצין מפקד אבל נראה לי שהרבה בגלל החינוך בבית שני ההורים שלי הם אנשי חינוך ואני זוכר מגיל צעיר שההורים שלי זה אנשים עם ניצוץ כזה בעיניים שמרגישים שהם קמים בבוקר למשהו בעל ערך וזה די הדביק אותי לרצות לחיות חיים כאלה והבנתי שהעולמות של חינוך של השפעה של עבודה עם צעירים זה זה מאוד מדבר אליי בצבא הרבה יותר אהבתי את הפיקוד ה את הצד האנושי מאשר הצד המבצעי ואז בדילמות האלה אם אני משתחרר או ממשיך בצבא אמרתי טוב אם אני משתחרר בא לי לעשות משהו שקשור בחינוך אם כבר חינוך אני מאמין בבלתי פורמלי ומשהו שאני בתור ילד הייתי רוצה ללכת אליו אפרופו משהו מגניב סקסי אמרתי אני רוצה ללכת למשהו שאני היום בן 17 16 אני הולך לדבר הזה ואז התחלתי לנסות לבנות עם עצמי איזשהו חלום רעיון למשהו שאם היום אני בן 1617 אני אני רוצה ללכת אז מה זה התחיל מקורס הכנה לצבא כזה?

לא מהתחלה מאוד התעקש לי. יש לי גם הקלטות כאלה מהתקופה הזאתי שהייתי מקליט לחבר'ה שבכלל לא הכירו אותי בני 17 כאלה שהכרתי דרך אחים שלי שהצאתי להם להצטרף לדבר הזה שעוד אין לו שם והסברתי לכולם תקשיבו דרך ספורט דרך הצד הפיזי נבנה אצלכם חוסן ערכים כן זה גם יכין אותכם לצבא כי זה מה שמעניין בני נוער אבל זה הרבה הרבה הרבה אבל למי אתה פונה למנהלי מתנסים לרכזי שכונות מי ברחוב בשכונה לילדים שמכירים ילדים חבר מביא חבר אח שיש לו איזה אח קטן וככה התחילו להגיע בני נוער שלישי בס ספטמבר 2014 13 טיכוניסטים רק בנים בהתחלה הגיעו לאימון ראשון בהרצליה ומאז בום זה התפוצץ כאילו אני לא מבינה תעשה את זה יותר לאט יותר לאט אתה מוכר להם מה שהם יהיו מה שהם יהיו חזקים יותר שהם יהיו אני חושב שעצם זה שהתחלתי את זה עם אבא שלי שאבא שלי הוא מאמן כושר מאוד מוכר בארץ יורה מנחם אמרתי להם תקשיבו האבא שלי הוא איש שממש מבין ספורט וכושר גופני הבאת את הסלב מהבית כן בדיוק והוא יתן לכם את הרמה הכי גבוהה שיש שני גם שיווק לא רע. הוא יתן לכם את הצד הפיזי הכי טוב שאתם יכולים וזה משהו שמאוד מעסיק בני נוער הגוף שלהם הדימוי העצמי הערך העצמי אני יותר אביא את הזווית המנטלית איך אתם תהיו מסוגלים ולהגיע רחוק וכמובן שהטייטל שייטת מדבר לצעירים וככה זה התחיל הם באו כולם לדעתי או כדי לשפר כושר או כדי להגיע למקום טוב בצבא או כדי להיות שייכים לאיזה מסגרת מגניבה כאילו כזה אז מתחיל בהרצליה עם 13 חניכים ועובר ל ועובר תוך תקופה מאוד מהירה לעוד אזור שנפתח כי יש ביקוש ובני נוער שמגיעים באוטובוסים וברכבים ממקום אחר ועוד אזור ואנחנו מסיימים את השנה הראשונה עם מעל 100 רישומים וכבר זה מתחיל לגדול ועוד אזור ועוד אזור ולאט לאט מתחילים להצטרף מדריכים ואני מתחיל לבנות מערכת בעצם שעובדת כבר כמו ארגון קטן 2018 אנחנו פותחים מחינק דם צבאית ואני חושב שמהאותו רגע שפתחנו מחינה זה גם הייתה המחינה הראשונה אחרינה חלצפית זה התחיל לתפוס איזשהו מומנטום גם של מותג הזמינו אותי להרצות במלא מקומות נהיה לדבר הזה שם והיום 11 וקצת שנים אחרי שזה התחיל זה נוגע בעשרות אלפי אנשים א ארגון כבר גדול של מעל באזורים של 150 עובדים שחיים את זה א ובאמת אנחנו מביאים איזה משהו חדשני מאוד בעולם ש מהחוז הבנים ומה אחוז הבנות היום אנחנו באזורים של ה-60% בנים 40% בנות זה כבר מתחיל היום מכיתה גד חמש אצבעות שזה גם חתיכת דבר יש חלום להגיע לגנים יום אחד שם זה באמת מעצבים את האישיות ואנחנו גם היום עובדים כבר עם גילאים גם של אחרי צבא זה כאילו מסגרת שמעבר לחינוך היא כבר הופכת למסגרת חברתית שאם אני צריך זה אומר שאני חושב שהיום מישהו שמרגיש היייח לתנועה הזאתי והוא יכול לבוא לתוכניות שלנו אחרי צבא מה זה תוכנית אחרי צבא מה אתה נותן להם אחרי צבא הם באים למפגשים לא פיזיים שבעצם נגיד אחת לשבועיים הם באים לכמה שעות סטודנטים אנשים שעוד בצבא אנשים שכבר עובדים בדברים ואני חושב שאנחנו בעיקר עוזרים להם לקבל החלטות שקשורים להתפתחות האישית שלהם הם כולם רוצים לחיות עם חיים משמעותיים צעירים אבל אנחנו גם מדברים איתם הרבה על מה האחריות שלנו פה במדינה שלנו שעוברת שנים מאוד מאתגרות ומורכבות והתחנים שלנו בעיקר פותחים להם סימני שאלה כלומר איך אתם רגע חיים את החיים שאתם שואפים עליהם ולא שכל הסביבה וההורים שלכם והלחץ היום שיש סביבנו דוחף לכם אז אני חושב שמה שדי מחבר את כל מי שחלק מחמש אצבעות אחד זה אהבה למקום הזה שנקרא מדינת ישראל ומה האחריות שלנו והרבה רצון למקסם את הפוטנציאל האישי ולחיות חיים משמעותיים והפלטפורמות האלה הם פשוט מאוד מקדמות את זה ולעבוד על תחושת המסוגלות תגיד, בתור אחד שפוגש הרבה מאוד בני נוער, אתה יכול לאפיין אותם?

באיזה מצב אתה מוצא אותם?

כמה הם קשורים בכל לפיזיות שלהם, לגוף שלהם, למה הם חושבים או יודעים על העולם?

כן, קל לי לדבר איתך כי אחד את ראית הרבה בחיים ואני מאוד נזהר מאלה שבאים בסימני קריאה כי אני חושב שאנחנו בתוך מציאות שהדברים זזים כל כך מהר. הם גם בם הפטיעו אותנו בהנה כי אני בעצמי קצת בזתי ואמרתי הם כל הזמן בבית קורונה ו אז יש לי הסבר ל פתאום הם הפטיעו אותנו במלחמה זה דור שאובססיבי לערך עצמי וברגע שאתה מצליח לפצח את זה ואני לא אומר את זה למקום רע הם חיים בתוך רשתות הם מוגדרים כל יות זמן על ידי נתונים כמה לייקים כמה עוקבים כמה ראו אותך וברגע שאתה מצליח לבנות להם איזשהיא פלטפורמה איזשהיא קרקע איזשהיא קהילה שהיא פיזית שרואים אותה אותה בעיניים ולחבר אותם קצת לעצמם. וואו, זה נותן להם את כל הדברים שחסרים להם בתוך העידן הזה.

אני חושב שגם זה חלק מלמה לבתי הספר היום כל כך קשה באמת לתפוס אותם. כי זה דור שמחפש שייכות, זה דור שמחפש להכיר את עצמו באמת, זה דור שמחפש איזה מחפש איזשהי ממש ומחפש משהו עם אמת, עם משהו כאילו שיש לו קרקע יציבה מוכחת. אבל יש הבדל בין ערך עצמי שמאוד התחברתי לזה שכמו שהם רוצים לייקים אז הם גם ירצו להגיד אנחנו מחמש אצבעות ואנחנו לבין תחושת קהילתיות זה לא אותו דבר אני חושב שהייכות היא נותנת להם איזשהיא תחושת משמעות עצם זה שהם לא לבד ואנחנו מנסים בתוך הקבוצה כשאתה הופך למקום שהוא חזק ותנועה עם מותג מאוד מוכר אתה גם קצת יכול להעלים את האינדיבידואל ואנחנו מנסים מאוד להבליט את הייחודיות של כל אחד אחת בתוך הקהילה הזאתי איך אתה מביא את עצמך הרבה בני נוער יש לנו כזה קטע שהם כותבים חמש אצבעות בשבילי בסוף התהליך בין אם זה בסוף כיתה יב לפני השנת שירות מחינת צבא או בסוף המחינה שנה ב' והם כמעט כולם כותבים שהבנתי מה הגרסה הכי טובה שלי בתוך הדרך הזאת של חמש אצבעות וזה מראה שזה נותן בסוף זה הגרסה הכי טובה שלי קשור בערך העצמי שלהם ואז הם מאוד מאוד מרגישים שהם מצליחים לממש את עצמם ולעבור פה איזשהו משהו משמעותי בתוך המקום הזה איפה בכל זאת לפעמים אתה תופס את הראש ואתה אומר לא האמן שהגענו למצב כזה נגיד היה דר אמפטיה היה דרך חמלה יש מקרים שאתה אומר תראה אני אגיד לך שאני מרגיש הרבה קושי בשיחות עם אנשים היום מובילים יש לנו היום שיתופי פעולה מאוד רכבים גם עם כל מיני מגזרים על איך בסוף מייצרים רפורמות אמיתיות שרוב גופי השטח רוב הגופים של החברה האזרחים מבינים שזה כנראה לא יבוא בשלב הזה מהמדינה או ממשרד החינוך ואנחנו בעצם לוקחים את האחריות בידיים ואומרים טוב איך איך מייצרים תוכניות גדולות שיגיעו ליותר קהלים ובאים הרבה פעמים עם תיאוריות מפוצצות ובאים עם גישות ומדברים על איזה חינוך היום צריך כשזה דור שצריך ללמד אותו בכלל לפתוח את העיניים כאילו אני יכול לתת לך דוגמאות כל כך כאילו יומ יומיות הם לא אומרים תודה הדבר הכי בסיסי כאילו יא זה מדהים שאתה אומר את זה ביום שישי היה יום המשפחה ובאתי לגן של הבן שלי שהוא בן 5ח וחצי גן חובה יתמר קוראים לו וא אל תשאלי שיעור יוגה עם הילדים.

באיזשהו שלב אומר לי אבא אתה לא טוב בספורט הבן שלי כן ואז בסוף לפני שאנחנו כזה יוצאים יום שישי באה הסיית א בחור אישה מדהימה ואומרת לי אמיר אתה אבא שלי תמר נכון כן היא אומרת לי תדע לך יש לך בן מיוחד הוא אומר תודה הוא מסתכל לי בעיניים הרבה פעמים הוא קצת שונה בקטע הזה עכשיו אנחנו ממש מקפידים בבית על התאמר אתה לא יוצא מהסופר אם אתה לא אומר תודה עכשיו הדברים הבסיסיים איבדנו אותם קצת האנושיות הבסיסית הללחוץ את היד ליד עלון המורה בסוף שיעור וזה לא מובן מאליו זה אני יום שישי אתה אומר אני לקחתי את הילדה שלי יחד עם שבע חברות באוטו הגדול שלנו לחברה אחרת והם פותחות את הדלת של האוטו יורדות ואף אחת לא אומרת תודה הלו אני הקפצתי אותכם ב10 בלילה תגידו לי תודה אני ממש עובדת אצלם ורגע עוד סיפור קטן שאני חייבת לספר שמעתי עכשיו ממישהי שהיא ב8200 והיא עושה רעיונות למלשבים החדשים והיא אומרת שהיכולת ביטוי שלהם היא מאוד נמוכה. אני גם מרגישה את זה ככתבת חינוך שאני באה לראין בני נוער ואני שואלת אותם שאלות והם לא מצליחים לייצר משפט. אין להם מספיק מילים. גם אם הם מאוד חכמים ומבינים מעולה פיזיקה ומתמטיקה ומחשב אז באמת מאוד מאוד קשה להבין מה הם רוצים וקשה להם לבטא את עצמם. והיא אומרת שגם היא רואה את זה וגם הם לא מצליחים [כחכוח] להשאיר את המבט לייצר קשר עין במהלך הראיון.

אז הם הגיעו לרעיון ל8200 אבל הם לא מצליחים לדבר אחד עם השני. אנחנו צריכים רגע לחזור אחורה בול בול ועם כל קדמה במקומות האלה הלכנו אחורה ובסוף הדברים האלה הם הבסיס האמיתי של החיים שלנו ו ואני יכול לספר לך סיפורים נורא יפעים על תיאוריות ועל מתודה של חמש עצבעות ואיך אנחנו עובדים איתם ואיך הפיזי משפיע על המנטלי אבל בסוף זה זה שהצוות שעובד אצלנו המאמנים המאמנות הם אנשים שקודם כל באים חצי שעה לפני שמתחיל אימון ועוברים ילד ילד ילדה ילדה ולוחצים את היד ומסתכלים שנייה על השפת גוף שלהם ורואים עם איזה אטיו הם הגיעו היום ושואלים את השאלה ונשארים זמינים אחר כך ונגישים בוואטסאפ ואז הפ איפה את המוצא כאלה?

אנחנו יצרנו מערכת שכמו שאמרת יש בזה משהו קצת מגניב היום כאילו חינוך לצערי זה מילה לא מגניבה בישראל ואנחנו קצת החזרנו א אנשים כאילו מאוד מוכשרים אנשים שיודעים שהם יכולים לעשות דברים גדולים בחיים הם רוצים לבוא ולהיות חלק מזה לאמן ה הם מבינים שבגיל 27 זה דבר משמעותי להשפיע על חיים של בן אדם אחר ואנחנו גם מצליחים לייצר להם מקום מבחינת פרנסה שהוא הוא לא מובן מאליו בכלל בכלל ואנחנו מאוד שמים אני רגע חוזר לקישורי חיים הבסיסיים. אנחנו ממש שמים דגש על הדברים האלה שזה צריך להתחיל בנו. כאילו אתה נכנס למשרדים של חמש אצבעות אומרים לך שלום. עכשיו אם זה לא יהיה ככה בחדר מורים או באולפנים איך זה יעבור למטה לשטח?

וממש לשים דגש על הדברים הקטנים. ובבית אנחנו לא מספיק מדברים בבית. נכון נכון נכון. כי אנחנו באים הבית שנו ביבי סיטר כך בדיוק. וכל הזמן אנחנו כהורים עם המכשיר הזה ואנחנו נהינו בעצמנו עבדים של המכשיר הזה אז שנייה לשים בצד שנייה להסתכל בעיניים לראות שפת גוף והיום ממש צריך ללמד את זה אז לי ולצוות של חמש א צבעות כאילו אין כעס עליהם הרבה פעמים זה יש תסכול מהנוער הזה הם יוצאות מהאווטו שלך למה אתם לא אומרו תודה אף אחד לא מלמד אותם את זה לא מלמדים אותם את זה והם שוכחים שבצד השני יש בן אדם שעצם זה שהיא יכולה לבוא אליך ושואל אותך תגידי א הכל בסדר מה שלומך זה כאילו היום הפך לדבר שהוא לא מובן מאליו לשאול מה שלומך אבל באמת לא כאומט כזה נכן אני חושבת שהרבה מורים מפחדים לשאול את השאלה הזאת כי הם מפחדים שהם לא ידעו מה לעשות עם התשובה נכון איך מתמודדים עם הדבר הזה כמו שהם לא מדברים על חינוך מיני כמו שלא מדברים על הרבה מאוד דברים שרק לא תיפול בלשונך ותסתבך אז לא מדברים על פוליטיקה ולא מדברים על בול תזונה על על כלום אז אני חושב שעצם זה שבחמש אצפות יש לבני נוער האלה פעמיים בשבוע שלוש פעמים שבוע מסגרת שהם שעה וחצי מתאמנים אבל האימון הפיזי הוא תירוץ לזה שבסוף הם יושבים חצי שעה עומדים דים במעגל חצי שעה ומדברים בהתחלה זה יכול להיות כאילו על מה היה באימון או איך זה קשור לאיזה אירוע שיש לנו עוד שבועיים אבל פתאום מתחיל שיח והם יכולים לתת פידבק אחד לשנייה והם פתאום רגע יכולים להגיד איזה משהו שמעניין אותם ואז יש איזה סוגיה במדינה שזה המקום החינוכי ערכי שהם יכולים לדבר בו ויצרנו פלטפורמה שזה זה פשוט עובד והצוות חי את זה חי את זה מדהים שהצלחתם לגייס ומצליחים לעמוד בזה ותגיד מה מה אתה מרגיש האתגרים הכי גדולים שלך מול מול מי אתה ברשויות?

משרד חינוך?

אה, את האתגרים הכי גדולים שלי היום. זה באמת מה שאני עוסק בו היום כמי שמוביל היום תנועה גדולה עם הרבה עובדים, תקציבים, זה איך אני מצליח לגייס משבים גדולים שאני אוכל להתעסק באיפה אני עוד חמש שנים. כלומר, כדי להתחיל להגיע לאזורים ולייצר תהליכים יותר רכבים במדינה, נגיד אני רוצה להביא את חמש אצבעות לאזורים שאין להורים את הכסף אחרי צהריים לשלם על הדבר הזה כמו על חוג או המועצה היא לא בהכרח חזקה. אני צריך היום משבים שאני חושב שאם לצורך העניין יש פה מדינה מתוקנת שבאמת עוסקת בטובת האזרח ובמה שהוא צריך היו לוקחים גוף כמו חמש אצבעות או עוד גופים כמו שלנו אתם יודעים מה צריך לעשות רגע יש רשויות שכבר אומרות יש רשויות שעובדות איתנו יש מות שתסביר מה זה אומר תן דוגמה אמיתית ותגיד לי תן דוגמה עמק ישראל בסדר ורמת ישי שזה שתי מועצות חופפות מקבילות אומרות אוקיי תקשיבו אתם נכנסתם לפה בצורה עצמאית כמו שאתם באים להרבה אזורים לחמש אצבעות הבלתי פורמלי שלכם אתם משהו שהוא בין תנועת נוער בין מסגרת ספורט, בין הכנה לצהל, זה עובד. אנחנו רואים, הם גם תמיד משתמשים באותם הנוער שלכם שנמצא בחמש דבות, הוא מתנהג אחרת, הוא מעורב בקהילה, הוא זה שכשיורים טילים מאיראן הוא בא ואוסף את האיפה צריך. זה באמת נוער מעורב, נוער שלוקח אחריות. איך אנחנו עוזרים לכם להיכנס פה יותר עמוק, בין אם זה לבתי ספר פה ובין אם זה לפתוח דברים חדשים.

אז נגיד איתם אנחנו גם נכנסים לבתי ספר, גם עובדים עם הציוותי הוראה שם וגם פתחנו קבוצות חמש אצבעות יסודי. עכשיו הדבר הזה הוא בסיבסוד של המועצה. אוקיי?

ואז אנחנו יכולים לבוא ופחות להיות רגע להסתכל כמה רישומים כל פעם אלא רגע לתת פה רגע תהליך ממש כמו שיעור כמו טלן כמו הם עושים את זה אחרי בית ספר בדיוק כמו טלן והם באים הילדים לשעתיים א כל פעם פעמיים בשבוע בגילי יסודי ואת ממש בונה להם בסיס פיזי ערקי מנטלי וזה עובד מדהים מדהים ממש וזה יש כאילו ממש היום מועצות בעצם מה השאיפה שלך להיות צופים להיות א נוער עובד ולומד זה שאלה כי אני חושב שהשאיפה שלי היא להיות להות אחד מתוך אותם גופים או אותם תנועות, אותן תנועות שקצת מגדירות מחדש מה התפקיד של חינוך בימינו. עכשיו אם להיות זה שנמצאים אצלו מאות אלפי בני נוער אני לא יודע אבל יכול להיות שהתפיסה הרעיון של חמש אצבעות הוא יבוא כל כך חזק שזה ממש יושרש נגיד בכל החינוך הפורמלי איך צריך להיראות שיעור היום א ם עדיין לא מקבלים תמיכה מארגוני הנור זאת אומרת ממשרד החינוך או לא כמעט בצורה עצי עצמאי כן כדי להישאר עם מקסימום עצמאות אבל אני מחכה להיום שבאמת יהיה פרטנר אמיתי שנוכל לייצר רפורמה בדברים שבאמת צריך אותם מדהים מדהים זה באמת כל הכבוד לכם על העשייה הזאת זה כל כך לא מובן מאלה ויש לזה כזו תרומה משמעותית והלוואי על כל רשות אני חושבת על ניגר בשכונה של חדרה תבואו תבואו כי הילדות מבקשות נגד הילדה שלי מבקשת אבל להשייע אליכם לצד השני של עמק חפר זה זה אירועכ אז אתם צריכים לגדול שתיקח אוטובוס שתיקח היא לא [‏צחוק] זה בדרך זה דוגמה שאנחנו נגיד בחדר אנחנו צריכים להיות וזה אזור שאם המועצה העירייתא תעזור לנו יהיה הרבה יותר קל לעשות את זה יפה יפה.

אז מה היעד הבא?

מה הכיוון?

יש עכשיו תהליך מדהים שגם חשוב לי להגיד השם שלהו פה שאנחנו עושים שטוף פעולה עם שיר לי רימון ברכה הדור הבא שיש איזשהו שיתוף פעולה שאנחנו חלק ממנו הקרן של שיר לי צהל אקה שלהיכנס לכל הסיפור הזה של השנה ה-12 בעצם שנת יב שנראה לי הזכרת בפתיח מה מצב היום החינוך הפורמלי בישראל מבינים ששנת יב היא שנת בזבוז ולקחת את הקונספט המדהים הזה של מחינהג דם צבאית א שבאמת יש לו ואני גם יודע להסביר את הסיבות אבל יש הצלחה אדירה וביקוש ענק והתחלנו עם הרעיון הזה של מחינות בוסט בעצם הצלחה אדירה וביקוש ענק למה למחינות הקדם צבאיות כן זה נכון הרבה יותר ביקוש מעצה שזה טירוף אחד לבער חמישה שישה מתקבל וסתם והם נשארים בחוץ עצובים מתוסקלים וערך העצמי שלהם דוקר שהכי צריך את זה בסוף לא מגיע ואז פתחנו ביחד עם שיר לי את העולם הזה של מחינות הבוסט שזה בעצם מכינה של חודשיים שהיא קצרה יותר אבל אני נותנת דברים שהם מאוד דומים למה שאתה מקבל מחינה פשוט בתהליך קצר יותר לאט לאט אקה שזה גוף גדול עם תקציבים גדולים מבין כי יש לו גם אינטרס להביא חיילים טובים יותר שאפשר כבר לעשות את זה בכיתה יב ואנחנו התחלנו ביחד עם קרן הדור הבא של שירלי תהליך שלהכניס את הקטע הזה של המחינות הקצרות לתוך שנת יב בעיקר באזורים פריפריאליים וזה יכול ליצור שינוי בכל החינוך הישראלי ואנחנו ממש חזק חזק בתוך זה בבתים של אז זה שמונה שבועות של מחינה נכון משהו מאוד ממוק בדיוק ככה כן ובתוך יב להכניס את זה כשישה שבועות וזה מייצר א חוויה שהיא ממש ממש משפיעה לי מה על מה מדברים ציונות א ביטחון פיזי מה קודם כל עוסקים הרבה בעולמות האלה של המסוגלות של החוסן של הלה להכיר את עצמי נותנים להם תכנים שגורמים להם רגע להכיר קצת באיזה מציאות הם חיים מה קורה בחברה הישראלית למה אנחנו במדינה הזאתי מה זה שירות משמעותי מפגישים אותם עם דמויות מפתח ואת רואה שנפתחות להם העיניים כאילו אני בדיוק עכשיו סיימנו מחזור כזה ואת ממש רואה נוער שמרגיש כאילו בוא'נה ראיתי טור כן אני יכול לעשות דברים גדולים עם החיים שלי יש ילדים שגדלים בכל מיני אזורים במדינה שלא פוגשים דמויות שמראות להם כאילו לאן הם יכולים להגיע הם גדלים באיזה בית שזה מה שאבא עושה זה מה שאמא עושה זה התקרה שלי בחיים [נחירות בוז] ופתאום אומרים לא יש מקומות שאם הייתי יודע עליהם הייתי יכול לעשות אותם אפרופו המהות של חינוך בסוף שזה למקסם פוטנציאל של אנשים ווזה לדעתי משהו ברור זה זה כל כך חשוב כי גם הרבה פעמים הם נכנסים לצבא עושים איזה משהו כזה שהוא מאוד עוד אולי בסיסימונטוני או לא יודעת לא תמיד מתפתחים בצבא ואז נפלטים לאזרחות כלולסים אין להם מושג לא איך פותחים חשבון בנק ולא איך חשבון חוסכים כסף איך מתנהלים בעולם וזה גדול עליהם הם חייבים את הכלים האלה ואז הם גם באיזשהו מובן פשוט ממשיכים את האנרציה את הטייס האוטומטי שהם היו רגילים לחיות בו ופה פתאום הם מקבלים משהו אחר לגמרי והם רואים שמשקיעים בהם והם פוגשים דמויות חינוכיות שאכפת להם הם לא רגילים אולצורך העין לפני שהם הולכים לישון המדריך בא הייתי שמח לעשות איתך איזה שיחה אישית כמה דקות להגיד לך איזה משהו שראיתי עליך היום ה היא לא רגילה לזה שרואים אותה שרואים אותה שאכפת ממנה שמאמינים בה חינוך זה להאמין בילד והפוטנציאל של זה הוא עצום כי אני מאמין שעצם הכניסה הזאתי לשנת יב בהרבה מאוד בתי ספר בישראל לאט לאט לאט זה יעשה שיפט בכל המערכת פשוט זה יקח זמן וכמו שאת מבינה אני גם אופטימי וגם סבלני אז אנחנו כן אתה מושקע משקיע הרבה שנים בדבר שאתה אוהב.

זה מדהים באמת. כן. כן. ואני רואה יום יום את העדבות של זה. לפני שאנחנו מסיימים קצת רגע א בסוף הרגם הקמת ארגון את ה את הליבה של החיים שלך עם אבא שלך. זה זה לא דבר שהוא שגרתי. לא יודעת כמה זה סיפור שקורה שככה כן אה זה עדיין הוא חלק משמעותי מהארגון. אתם תספר קצת על על הבית. זה קודם כל דבר שהוא הוא מטורף כי כי הרבה ממה ש אני הרבה פעמים ש אני מרצה היום בכל מיני אוניברסיטאות ו על יזמות על לקחת רעיון ולהפוך אותו למשהו קיים זה מאוד מעניין יום צעירים ואני אני אומר הרבה פ אני גדלתי לתוך זה כאילו אבא שלי כאיש חינוך ואמא שלי גם מורה לי חינוך גופני הייתה אני סוג של כאילו גדלתי לזה אז אני ממש מרגיש ש למה אחים יש לך אחים וחיות יש לי שתי אחיות כן וגם הם גם עוסקות בזה אחת עוסקת בעולמות של תזונה של בריאות השניה בעולמות של יוגה פילה תזכו חיבור גוף נפש גדלנו על זה אבל אני חושב שכשהקמתי את זה עם אבא שלי אז ידעתי שכדי להרים דבר גדול אתה חייב מישהו שהוא גם עם ניסיון חיים אמיתי ואיזשהו ידע באמת שאתה לא יכול ללמוד אותו בכמה שנים באוניברסיטה ומהצד השני גם אבא שלי כאילו כשהתחלנו כל הזמן אמר לי אמיר סבל סבלנות זה שאתה צעיר מלא באנרגיה ומוטיבציה ואופי של יזם זה וזה שהיית מפקד בשטת זה לא מה שאתה תצליח בחינוך בחינוך אתה צריך צד רך זה לא היה לו מוזר בכלל שאתה עוזב קריירה צבאית בשו קשה עם זה מאוד היה לו קשה עם זה מאוד הוא מאוד רצה שאני אשאר בצבא הוא אבא שלי הוא אולדסקול להיות מסודר בחיים והוא אמר לי מה אתה משוגע לא קל להצליח בתחומים האלה אמרתי לו אבא אפשר לעשות משהו גדול אה אז מצד אחד יש פה חלום מצד שני זה מורכב כי כי זה אבא שלך ואבא שלך תמיד לא משנה מה ישמור עליך.

אה אבל עם השנים למדנו למצוא את האיזונים. היום הוא חלק אבל הוא חלק בצורה בריאה נקרא לזה. מה הוא עושה?

הוא בעיקר נוגע בעולמות של השטח א חניכה אבל הוא מעורב בצורה בריאה כי כי זה כבר הפך לארגון כל כך גדול שגם עובד בצורה מאוד שיטתית ומסודרת. אבל בואי נגיד שבלי החינוך הזה ובלי הרוח הזאת שקיבלתי והשראה בתור ילד אין סיכוי שהייתי מצליח לעשות דבר כזה או אפילו להיכנס לדברים האלה אני כאילו הדברים באו לי מאוד טבעי כשהתחלתי כאילו ידעתי מה המשמעות של להעביר בן אדם תהליך חינוכי כי באמת ראיתי את זה קורה בילדות א וזה דבר גדול ממש דבר גדול אבל זה שאתה מצליח ככה לממש את עצמך השליחות שלך קורמת אורף גידים כל יום מחדש וזה תענוג נראה לי שזה כן בשביל זה שווה לחיות לגמרי ואני גם אומר שעם השנים זה נשמע הרבה פעמים בפודקאסטים ובנורא סקסי וכיף ויש את הצדדים ה ברור אתה רוצה רגע לדבר על זה אפשר כן לא דבר קצת כי הכל נשמע נורא אדילי כזה וזה לא אידילי הרי בסוף לפעמים אתה צריך לבעות באיזה בילד כדי שהוא יכנס לאוטו וילך לעוד אימון וילבש בגדים קצרים בחורף כזה כן ושאתה עושה עבודה עם צוות שנים ופתאום מישהו עוזבו אתה לוקחים את הדברים כמובנים האלה הם אתה בסוף כדי [נחירות בוז] להרים דברים גדולים או כדי לעשות תהליכים לאורך שנים ולבנות מערכת חזקה אתה צריך להבין שהמוטרדות זה משהו שאתה כל הזמן תחייה איתו זה נשמע פה נורא נעים אין כמעט לילה שאני לא מתעורר מאיזה משהו שאני צריך לחשוב עליו ואין כמעט רגע שתשלי את אשתי תגיד לך אמיר כאילו הרבה פעמים אני מדברת איתו והוא עושה לי כן עם הראש אני יודעת שהוא לא הקשיב למילה ממה שאמרתי אבל זה הבן אדם כי הוא כל כך כאילו עסוק וני אבל יש הבדל נגיד בינך שעושה דברים בעולמות האלה של החינוך לבין לא יודעת מה סטארטאפיסט או מנהל חברה אני אני לא יודע להגיד את ההבדל בהקשרים יש הרבה דמיון אני חושב שברגע שאתה מתחיל לאבד את האנושיות בעולם שלי ולהתחיל לראות את הדברים קצת בצורה עסקית קרה מספרים מספרים וכאילו מתחיל לנהל את זה כמו ביזנס כי אתה כל הזמן חושב גודל אתה מאבד את את הדבר שלשמו התחלת את זה וזה משהו שאני כל הזמן צריך לשמור על הכאילו איזון הזה בצורה אני גם דואג להקיב את עצמי באנשים שמזכירים לי מי הייתי כי פתאום יהיה לך כוח בידיים ואתה פתאום רגע כמה היו בנו ב ביום שישי נגיד היה לנו איזה אירוע מאוד גדול כמה היו 300 רגע איך היה להילדים לפני כמה היו לפני אם זה עמד במטרות היה להם כיף הם חוזרים הביתה ומספרים לאמא בואנה אמא היה לי חמש שעות מטורפות ואתה צריך כל הזמן לזכור את זה וזה אולי היום האתגר שאני נמצא בו.

איך אתה לא מתאהב בחזון ובאסטרטגיה ובשיתופי פעולה ובנרטיב שאתה מספר ואתה נשאר נאמן לילד. אתה נשאר נאמן לדבר שלשמו התחלת את זה, לצדדים הקצת רומנטיים פה. וזה אחד האתגרים ככ כי זה קשה. כי זה קשה כי יש לך אחריות גדולה. אז אתה מקפיד לפגוש ילדים?

מקפיד לפגוש ילדים. מקפיד להיות בשטח הרבה. מקפיד לעשות הרבה זמנים שאני פשוט יש לי מקום שאני יושב ברשפון. כאילו יש לי משרד כזה ברשבון. מזמין פעם בשבוע אליי אחד מאנשי הצוות, עושה איתו הליכה, שיחה לא פורמלית, תספר לי איך הולך, מה הקשיים שלך פה, מה מה אתה מרגיש?

ואז אתה כל הזמן נשאר מחובר למציאות, לשטח. אתה לא מתחיל לספר לעצמך איזשהו אבל הנה שוב פעם עשית אידיאליזציה וו סליחה צו לזה כתוב מפריע צרי הזה שלח פה את הקזה רגע מה יש לי פה הזה מת לא החולצה אה אוקיי אוקיי אוקיי ואמרת הנה שוב אתה עושה אידיאליזציה משהו כזה אידאליזציה משהו כן שמל אה, הייתם צריכים לקת. טוב, אז הנה שוב, בסוף אתה מספר על משהו שהוא ככה מאוד אידי לי ואתה מתמודד איתו והנה אתה נפגש עם הילד ומזכיר לעצמך. אז קושי אמיתי זה יש כל הזמן. יש כל הזמן אבל אני חושב ש אני מאוד מאוד מחובר ל זה ישמע מאוד קלישתי אבל זאת האמת ללמה של הדבר כאילו באמת לסיבה ואני חושב שפה הרבה פעמים מפספסים אנשים בורחים כל הזמן לפרקטיקה לעבודה היומיומית ושוכחים את הסיבה בגלל שאני מזכיר לעצמי כל הזמן את הסיבה הגדולה אז אני אגיד לך שגם כשיש יום מורכב וגם שדברים הולכים פחות טוב פרופורציה בסדר יום פחות טוב תקופה פחות טובה ואז אתה גם מקיף את עצמך בצוות שהוא מאוד מחובר לזה אז אנחנו עובדים בצורה מאוד חזקה אנחנו כאילו מאוד שומרים גם אחד על השני של איך בסוף אנחנו נשארים גם ארגון עם חוסן מאוד גבוה אז המציאות היא לא מדהימה וורודה כמו שזה קצת יכול להישמע אבל כן אני קם בבוקר אני אומר את זה באמת מתרגש כאילו מתרגש ליום יום הזה לאור החיים הזה ומבין שחלק מלעשות דברים משמעותיים שמשפיעים על חיים של אנשים יש לזה גם מחירים אישיים שאני מוכן לשלם אותם ו ואתה מסתכל על זה פשוט בצורה הזאת.

אז נגיד אתה בן אדם שאין מה לשאול אותו מה תעשה שתהיה גדול כי אתה כבר יודע או שלא. אני חושב שאני ברור לי באיזה אזורים אני נשאר. השאלה שלי זה אם יש שלב שאני אצטרך לעבור לאיזשהיא עמדה ציבורית א לתפקיד באזורים הפוליטיים כדי גם להשפיע בצורה יותר כוללת יותר מערכתית. אני כבר אומרת לך כן בלי שאנחנו מכירים, אנחנו מכירים פחות משעה ואני אומרת לך כן, חייבים,חיבים, זה מעולה מה שאתה עושה, אבל אנחנו חייבים הנהיגים שבאים מהזורים האלה, לא משנה ימין או שמאל, אלא הרבה אכפטיות וכן שהלב הוא במקום הנכון.

כן. ושאלה אחרונה לסיום עם הורים ששומעים אותנו וככה מתמודדים עם ילדים בגילאים האלה שהם לא יודעים לאן לקחת אותם, איך ל טיפ. אז אני אגיד את הדבר הכי בייסיק שאני רואה שאת עושה את זה הרבה בסושיל שלך. אל תדברו עם הילדים שלכם על מה צריך. תאבו דוגמה בעצם ההתנהגות שלכם. והילדים בסוף רואים. הם רואים והרבה ממה שבסוף אין תחליף להתנהגות של עורה לדוגמה אישית. א אבל אני חושב שהיום הורה שהוא מפוכח לא לסמוך על המסגרות, לא לסמוך על המערכת חינוך הפורמלית. צריך לדאוג איך אתם שמים את הילד שלכם. בתוך מקומות שרלוונטים לכישרון שלו, ליחודיות שלו. צריך לחפש מה היום מעניין את הילד. אנחנו כבר לא בעידן הזה שכולם צריכים ללכת כמו עדר של סוסים, כולם צריכים ללכת בתלם.

לא לחפש איפה הפשן של הילד, מוזיקה, אומנות, ספורט, טכנולוגיה, לא משנה מה, ולמצוא לו את המסגרות שהוא מרגיש שהוא בא לידי ביטוי שם. וברגע שיש לך את המקום האחד הזה שאתה בא לידי ביטוי, שאתה צומח, זה אין גבול למה שהילד יכול לעשות. ואנחנו בחמש ספורט מנסים לתת לכל ילד את התחושה שפה הוא יכול לבוא לידי ביטוי גם עם ספורט זה פחות הקטע שלו אז א נראה לי שזה אני גם אז אתה לא חייב להיות ספורטיבי כדי להגיע להפך אני חושב שום זה אחד הדברים היפים אצלנו שמגיעים הרבה ילדים שהם לא באים עם הבסיס הזה ופתאום הם מגלים שהם יכולים כן יפי וגם אני כהורה מנסה ליישם את מה שדיברנו פה עכשיו כן להעיר בזרקור את הדברים ה המצוינים זה לא הצטיינות זה מצויינות למצוא את הדבר הזה ואותו לפתח אמיר תודה רבה רבה רבה שבאת לפודקאסט שלנו, הוראת שעה זה מלא השראה וכיף גדול להקשיב לך ואנחנו נעקוב מקרוב והנה עכשיו אתם כולכם יודעים יותר על חמש אצבעות שעוד ילכו ויגדלו ואנחנו איתכם אז תודה רבה תודה כיף לדבר איתך.