Education Master - עולם הפודקאסטים של מכללת דוד ילין, המכללה המובילה בחינוך וטיפול המומחים של מכללת דוד ילין מגיעים עד עליכם ומדברים על חינוך, טיפול ומה שביניהם כי דוד ילין מורים את הדרך בדרך שלכם אז שתהיה לכם האזנה נעימה!
פחד, תחושת עצבנות, חוסר מנוחה, מתח, תחושת סכנה קצב לב מוגבר, הזעה, רעד, עייפות, חולשה, קשי נשימה. כל התסמינים הללו ועוד אלו סימפטומים של התקפי חרדה.
האם ידעתם שחרדת מתמטיקה יכולה להתבטא באותם התסמינים בדיוק?
שלום לכולם! אז היום איתי נמצאת דוקטור מורן פרחי מורן, את מרצה ומדריכה במכללת דוד ילין תחום ההתמחות שלך הוא לקויות למידה והפרעות קשב ואת מלמדת קורסים במכללה, נכון? במכללה במסלול לחינוך מיוחד ובתואר השני בהוראה ולמידה ואת גם מדריכה סטודנטים במסלול לחינוך מיוחד בקליניקה למתמטיקה בבתי ספר שונים בירושלים ומה שמאוד רלוונטי, את מתמחה בתחום של אסטרטגיות למידה וארגון זמן נכון? נכון! בדיוק.
שלום לך מורן, מה שלומך?
שלום, דקלה, בסדר, נהדר תודה שהזמנתם אותי
איזה כיף לנו, לכבודו לנו.
אז אני חושבת שפשוט נצלול ישר כי נתנו ככה הקדמה ארוכה מורן, מה זאת חרדת מתמטיקה?
אוקיי, אז חרדת מתמטיקה היא בעצם איזושהי תגובה רגשית שלילית של האדם כשהוא נתקל במספרים, בחישובים ובבעיות חשבוניות. אוקיי.
חרדה שמתאפיינת בתחושה מאוד מאוד חזקה של פחד, של מתח של לחץ סביב התמודדות שיש בה מספרים, שמעורבים במספרים אוקיי. היא מתבטאת הרבה פעמים בתחושות פיזיות ממש פיזיות של דפיקות לב מואצות של הזעה וגם עצבנות ומתח גם תגובות מחשבתיות כמו בלקאוט או חוסר ריכוז פתאום שמרגישים ועצבנות ומתח. צריך להגיד שחרדת מתמטיקה יכולה להשפיע על יכולת הלמידה של תלמידים כמובן על ההישגים האקדמיים שלהם במתמטיקה אבל היא יכולה להתבטא לא רק במבחן במתמטיקה אלא ממש אנחנו רואים את זה בשיעור מתמטיקה או אפילו שהילד חושב על שיעור מתמטיקה או חושב על המורה למתמטיקה או מחזיק ביד את ספר מתמטיקה. החרדה יכולה ממש לעלות וגם כשהוא עושה חישובים פשוטים שהם לא קשורים לשיעור מתמטיקה כמו חישוב טיפ במסעדה. נגיד אם אנחנו מדברים על חישובים קצת יותר מורכבים, כמה עודף המוכר צריך להחזיר לי. בדיוק, ממש דברים של, או איך אני מחלק שווה בשווה את הסוכריות שיש לי פה, בני לבין אחי, או משהו כזה.
וזה, המצב הזה, גם שהוא מרגיש נינוח עם אחיו, גם אז זה יכול להתבטא? זאת אומרת, ברגע שמעורב איזשהו חישוב מתמטי, הילד עלול לחוש לחץ.
והסימפטומים הם אותם סימפטומים? גם כשהוא בכיתה לפני מבחן? אז צריך להגיד שיש עוצמות שונות. שיש עוצמות שונות של חרדת מתמטיקה, זה יכולה להיות באמת תחושת אי נינוחות קלה, עד באמת עוצמה מאוד מאוד גבוהה. וזה נכון שבמצבים של מבחן, העוצמה גבוהה יותר.
ומה בקשר לדימוי העצמי? אז בדיוק, זה בדיוק עוד עניין שעולה סביב חרדת מתמטיקה, שההשפעה היא לא רק על השגים מתמטיים נמוכים, אלא באופן רחב יותר, על תפיסה עצמית, על דימוי עצמי נמוך, על תחושת מסוגלות, וגם אם אני מדברת על הטווח הארוך, אז באמת השפעה על בחירת תחום לימודים, בחירת קריירה. אני יכולה לספר לכם שנגיד, יש הרבה סטודנטים במשפטים, שהלכו ללמוד משפטים, או שסיפרו לי שהם הלכו ללמוד משפטים, כי הם פשוט נמנעו ממתמטיקה, כי הייתה להם חרדת מתמטיקה, אז הם חיפשו איזשהו תחום שאין בו הרבה מתמטיקה.
אני רוצה לומר לך, את יודעת, אני אשתמש במילה שאני לא אומרת אותה הרבה, כי זה ממש בעבר הרחוק שלי, אבל לי לא הייתה חרדת מתמטיקה. כן הייתי עומדת מול הדף, לפני מבחן, ככה בוהה באוויר, אבל דווקא ביום יום, בחישובים פשוטים, כשאני הייתי צריכה לעשות, לא היו לי דפיקות לב, לא היה לי הכל, אני ישר קפצתי לדימוי עצמי, אמיתי. אני הרגשתי, סליחה שאני אומרת, הרגשתי טיפשה. הרגשתי שאני טיפשה, כי אני לא יודעת לעשות חישובים פשוטים, במהירות כמו אנשים אחרים, שאני חושבת הרבה יותר לאט.
נכון, נכון. אני חושבת שצריך לעשות הבחנה, בין לחץ בחינות, באופן כללי, שזה עוד חרדה בפני עצמה, שגם לה יש מאפיינים, אבל באמת היא לא ספציפית למתמטיקה, וכמו שאמרתי, ברגע שיש חרדת מתמטיקה, היא לא רק בבחינות, אלא באמת רחבה יותר, סביב תפקוד מתמטי או חישובים מתמטיים. ובאמת, אני חושבת שתכף נדבר על זה בהמשך. יש כל מיני דברים שאפשר לעשות כדי לצמצם, ובאמת לתת כלים להתמודד עם הדבר הזה.
אז בואי נאמר, מעולה, חרדה כפי שהיא. סביב העניין לא איפה, לאן שאני הלכתי, על הדימוי העצמי. דווקא חרדת מתמטיקה, כמו שהיא נשמעת בכיתה, בסביבה הלימודית, בלחץ של המבחנים, מה השכיחות של הדבר הזה?
אוקיי, אז באמת אנחנו מדברים על תופעה די שכיחה, שלא מדוברת, ואני חייבת להגיד שיש הרבה אנשים שמתביישים לשתף בחרדת מתמטיקה, או שבאמת לא מודעים לתופעה הזו. אנחנו מדברים על משהו כמו 20 אחוזים מהאוכלוסייה, שמתמודדת עם חרדת מתמטיקה בעוצמה גבוהה. אבל אני כן יכולה להגיד שבסביבה המלחיצה, כלומר... תלמידים, תלמידים מבתי ספר, אוקיי. אנחנו מדברים על משהו כמו 20 אחוזים. יש איזה מחקר שמצא של 30 אחוז מהמתבגרים מדווחים על חרדת מתמטיקה בעוצמה מסוימת, וכמעט 20 אחוזים שממש אומרים, זה משפיע לנו על התפקוד המתמטי.
הם יודעים להצביע על זה שזה חרדת מתמטיקה? אני יכולה להגיד שלנגיד, לילדים צעירים שלא יודעים לשיים את המונח הזה, חרדת מתמטיקה, הרבה פעמים במחקרים מראים כמו... כמו שיש בבתי חולים פרצופים כאלה, עוצמה של מהמחייך לעצוב, ואמרים לו, איפה אתה נמצא? תצביע איפה אתה נמצא כשאתה, מה אתה מרגיש כשאתה עושה משימה במתמטיקה, ויש המון ילדים כבר בכיתות א'-ב', שמצביעים על הסמיילי העצוב ככה ברף הנמוך.
איך הם יודעים, איך אנחנו יודעים, או איך הם יודעים שזו חרדת מתמטיקה וזה לא דיסקלקוליה ו.. הפרעת קשב?
נכון, אז זה באמת שאלה מאוד מאוד טובה. לעשות את ההבחנה המבדלת בין לקות למידה במתמטיקה או הפרעת קשב. צריך באמת לעשות איזושהי הערכה ומיפוי ולהכיר את התלמיד כולו. זאת אומרת, את הסביבה של התלמיד, את התפקוד שלו בכל מיני תחומים. אני יכולה לספר שאת הדוקטורט שלי, אני כתבתי על הקשר בין קשב למתמטיקה, ובאמת, אנחנו בודקים גם תפקודי קשב וגם מתמטיקה, ואנחנו רואים מה דומיננטי ומה בולט. כמובן שככל שהילדים צעירים יותר, קל יותר... לא, אבל דווקא קל יותר לדייק את ההבחנה כשהם צעירים יותר. וככל שהם מתבגרים, אז באמת גם ברמה הרגשית, הכול מתערבב יחד. יש הרבה ילדים עם חרדת מתמטיקה שיש להם הבנה מתמטית טובה ותקינה. זאת אומרת שאין להם לקות במתמטיקה. ויש ילדים שיש להם לקות במתמטיקה וגם חרדת מתמטיקה. ואני חושבת שככל שחולף זמן, וילד שההבנה המתמטית שלו טובה, אבל יש לו חרדה מתמטית גבוהה, והוא נמנע מהשיעורים, והוא לא הולך, והוא בונה תסריטים שלמים, תסריטי אימה שלמים סביב התחום הזה, אז בוודאי שהוא צובר פערים מתמטיים, ונוצר איזה מעגל קסמים שלילי כזה, שבאמת הוא צובר פערים מתמטיים.
וכשאנחנו מדברים על שכיחות, כי זה המון, של 20% או 30% אמרת? אז פחות או יותר, שוב, הם בעצם מאובחנים, הם לא מאובחנים כלקות למידה, הם ממש כאילו יודעים לומר שזו חרדת מתמטית גבוהה. תראי, אין כל כך הבחנה מסודרת סביב העניין הזה, גם מבחינת כלי הערכה, אנחנו בעיקר מדווחים על שאלוני דיווח עצמי, אבל אני יכולה להגיד מתוך הניסיון, שנורא קל לזהות. אם מכירים את התופעה, גם הורה יכול בקלות לזהות ילד, שהוא פתאום לא מגיע למבחנים במתמטיקה, או שפתאום ביום של המבחן, כאבי בטן, או יוצא, יש לו בחילות, ממש אפשר לראות אותם. וזה משהו שהוא באמת סביב מתמטיקה, ואנחנו רואים שבתחומים אחרים, התפקוד הוא תקין, והתפקוד הוא טוב.
וואו. טוב, אז בואי נשאל את שאלת השאלות. מה גורם לחרדת מתמטיקה?
אוקיי. אני חושבת שהדבר הראשון, זה באמת איזושהי חוויה שלילית שהייתה לי, משיעור מתמטיקה, או ממורה ספציפי למתמטיקה, שאולי היה קצת חסר סבלנות, לרגע שבו לא הבנתי איזשהו נושא שנלמד. או שבאמת הוא היה מאוד סבלני, אבל אני רגע לא הבנתי, ואז פתאום חשבתי שאני נורא טיפשה, והתביישתי לשאול.
ואם אני ילד בכיתה א', שבמפגש ראשוני, עם מתמטיקה יחסית... אז נכון, אני חושבת שבאמת יש פה אחריות מאוד מאוד גדולה למורים, ממש בתחילת הדרך, להפוך או לדאוג שההוראה הזאת תהיה מסודרת וכיפית ומעניינת.
אז אנחנו נגיע לזה עוד מעט, לתפקיד המורים. אבל אני כן אגיד, ברגע שבאמת, ברגע שבאמת, או אני אגיד רגע על הגורמים, אני חושבת שיש משמעות מאוד מאוד גדולה לסביבה, למסרים שאנחנו מקבלים מהסביבה.
זהו, אז אני שואלת, כאילו, סליחה, אני שואלת באמת על ילד שיש לו את המפגש הראשון עם מתמטיקה, וכבר הוא מפתח חרדה, כבר הוא פוחד, ואין לו טראומה כלשהי ממורה, הוא עדיין לא התחיל.
תראו, אני יכולה לספר, אני יכולה לספר לכם שבגנים, אנחנו לא פוגשים ילדים עם חרדת מתמטיקה. אפילו בקבוצות שלו, לגננות שאני מלמדת, שמלמדות במסגרות של חינוך מיוחד, של ילדים שקשה להם במתמטיקה, אנחנו רואים שהם נהנים מהאתגר, שכיף להם, שיש חיבור טוב בין מתמטיקה לכיף. והחרדה בדרך כלל, אנחנו רואים שהיא מתפתחת באמת בתחילת השנה, ויכולה להתפתח בבית הספר, בתחילת בית הספר, היא לא מופיעה בגן, או אין דיווחים על חרדת מתמטיקה בגן, ואני באמת חושבת שיש אחריות מאוד גדולה על הסביבה, לאיזה מסר הסביבה נותנת. אם אני מציגה את המתמטיקה כמורה, שזה רק, זה הכי חשוב, וזה הכי קשה.
השאלה, אם זו שאלה של מתמטיקה, או שיש פה שאלה יותר רחבה. שאלה של, הנה הגעתי לכיתה, עכשיו אני מקבל הערכה על כל מה שאני עושה, וגם משווים אותי עם תלמידים אחרים. השאלה אם זו, זה לא מה, הרי בגן לא משווים אותי עם אף אחד. את יודע חמש ועוד חמש, מה טוב? אתה לא יודע, מה טוב? הכל בסדר. אבל פתאום בכיתה א', יש מבחנים, יש הערכות, יש תעודות. נכון. יש תלמידים אחרים שהם יותר מתקדמים, כי הם ידעו כמה זה חמש ועוד חמש בגן כבר, והם כבר יש להם יותר ידע, ופתאום אני רואה את עצמי ביחס לאחרים. אז איך אני...
אני באמת באמת חושבת ששוב... איך אני כמורה יכולה בכלל... נכון.
אני מסכימה. אני חושבת שזה עניין של תפיסה או גישה של המורה. זאת אומרת, אם הכל נעשה בלחץ של זמן, ויש דגש מאוד מאוד גדול על הספק, ועל כמויות של חומר, ובאמת על מדידה כל הזמן של ציונים והשוואה, אז באמת זה יוצר לחץ. ואם זה נעשה מגיל מאוד מאוד צעיר, אז אני... הילד עושה חיבור בין מתמטיקה ללחץ, לעמידה בזמנים, אני לא מספיק. נכון. הרבה פעמים אני אומרת שעדיף לפתור תרגיל אחד טוב, מאשר עשרה תרגילים בלי להבין עד הסוף. נכון. ואני חושבת שזה אחריות מאוד מאוד מאוד גדולה של המורות, שככה חושפות את התלמידים לתחום הזה, וללמד אותם את היופי, ואת האתגר, ואת הסקרנות של מתמטיקה, ולא באמת להציג את זה כמשהו נורא נורא מלחיץ, שאנחנו חייבים להספיק,
ואז בעצם הגורמים הם לפעמים טראומה, שיכול להיות ממורה או מחוויה לא טובה עם מתמטיקה, או שזה גם יכול להיות מהמעבר בעצם לבית הספר, ששם מודדים אותנו אחרת, מודדים אותנו נקודה, נכון, נכון. ומעריכים אותנו בצורה מסוימת, ובעצם עצם הדבר הוא כבר שיכול לגרום לי לחרדת מתמטיקה. נכון, נכון. יש עוד גורמים ש... כן, יש.
יש ילדים שבאמת, יכול להיות שיש להם באמת הבנה מתמטית פחות טובה. יש ילדים, כמו שאמרנו, שיכול להיות שיש להם הפרעת קשר, ואז הם פחות מרוכזים בשיעור, ואז אולי הם לא קלטו עד הסוף. אני חושבת שבאמת, וזה לא פשוט, זה אתגר מאוד מאוד גדול של מורים, להיות עם יד על הדופק, ולדעת לראות את כולם, ולנווט כל ילד למקום שמתאים לו. זה באמת אתגר מאוד מאוד גדול במיוחד, כשיש המון ילדים בכיתות. נכון. בכיתה, בוודאי. וואו.
אז מבחינת הגורמים, יש עוד משהו שהוא אולי בא איתו מהבית? אני לא יודעת, משהו...
בוודאי, כשאמרתי סביבה, בוודאי התכוונתי... קודם כל, אני יכולה להגיד בגלובלי, זה התרבות. תרבות שמקדשת את המתמטיקה, כמתמטיקה לחכמים. זה דבר... מובילה אותי לשאלה הבאה שלי. זה ממש עניין, ולא, יכול להיות ש... זאת אומרת, זה דברים חוץ ממתמטיקה. ואם רק זה חשוב, ואני נורא רוצה לרצות את הסביבה, ואת ההורים, ולהצליח בתחום הזה, אז אני חושבת שיש משמעות גם לסביבה התרבותית, גם לסביבה הבית ספרית, כמה לחץ אפילו המנהלים מפעילים על המורים, כדי להגיע להישגים גבוהים במתמטיקה. וגם ההורים. יש מקום גם ללחץ שהורים מפעילים סביב הדבר, על הילד. כן.
אז באמת, לפני שנגיע לאסטרטגיות, למה צריך לעשות, מה התפקיד שלנו כמורה, כהורה, הייתי רוצה דווקא ללכת טיפונת אחורה. אוקיי, אמרת שהסביבה מקדשת, מתמטיקה. למה? אני עכשיו רוצה להסביר לילד שלי, אתה לא צריך שלא תהיה לך חרדה, בוא זה... הוא ישאל אותי שאלה שילדים מאוד אוהבים לשאול. נכון. למה? נכון. אם אני יכולה להימנע מכל היופי הזה. נכון. מכל הטוב הזה. אני יכולה להגיד לך שבאמת אני... למה צריך ללמוד מתמטיקה? נכון.
אני ממש אומרת לסטודנטיות שלי, קחו בחשבון. כן. שיש ילדים, שיש להם בועה כזאת ליד הראש, שכתוב בה למה אני צריך את זה.
נכון, אמיתי. מה זה עוזר לי בחיים. יש לי מחשבון בטלפון. נכון. יש לי בגוגל. יש לי מחשבון יותר מתקדם, חישובים יותר מתקדמים. למה אני צריך את זה? אז אני באמת חושבת שקודם כל צריך להיות מודע לזה שיש את השאלה הזאת. אוקיי. ולהתייחס אליה בצורה מאוד ישירה ומפורשת. יש לי איזה סרטון נהדר שאני נותנת לסטודנטים שיראו לתלמידים האלה של איפה מתמטיקה נמצאת בחיי היום-יום. אוקיי.
אני חושבת שהם קודם כל צריכים להבין שזה לא רק מקצוע. נכון. בכיתה, אלא באמת... מקצוע ליבה שנותנים לו הרבה חשיבות ולא... ובאמת יש סיבה שלומדים את זה, זה פוגש אותם בחיי היום-יום. שוב, אם זה מהמכולת, אבל זה גם חישוב של כספים. נכון. והתנהלות כלכלית נכונה. וזה גם באמת מעבר לעניין הזה, יש למתמטיקה יכולת לפתח גמישות מחשבתית ולפתח יכולות חשיבה ופתרון בעיות וזיכרון ודברים קוגניטיביים שהם מעבר למתמטיקה.
איך אני מסבירה את זה? איך את כל הדברים היפים שאמרת, אני מסבירה את זה לתלמידים שאומרים לי, למה אני צריך משוואות, לוגריטמים? אוקיי, בסדר, זה אני יודע אחד ועוד אחד, הכול בסדר.
נכון, נכון. אני מפתח את המחשבה שלי עם סדרה עם משחקי הכסף, זה מפתח לי את המחשבה. נכון.
יש להם תשובה לכל דבר. ואפשר להגיד את זה גם על היסטוריה. אבל תמיד אומרת שיש משהו במתמטיקה, כמו שיש מצד אחד חרדת מתמטיקה, יש גם חדוות מתמטיקה שאין אותה בהיסטוריה.
אני חושבת שזו פעם ראשונה שאני שומעת את שתי המילים הללו ביחד. נכון. זה מאוד מאוד משמח. אני חושבת שאפשר, זה קצת ההרגשה כמו שפותרים איזושהי חידה. אוקיי. לבד, אוקיי? אוקיי. שאני מנסה משהו ואני מצליח לפתור. יש איזו הרגשה כזאת של אושר, חוויית הצלחה. שוואלה, הצלחתי לפתור. ואני חושבת שזה משהו שאפשר לקבל במתמטיקה מאוד בקלות.
אם אני, יש איזה משפט שאומר שהמתמטיקה מגלה את סודותיה לאלו שאוהבים אותה. זה נכון. אז אני חושבת שבאמת ברגע שאני פתאום מרגיש את האושר הזה שפיצחתי את האתגר. נכנסתי לעולם. כן. אני מתחיל לדבר בשפה המתמטית. נכון. זה באמת מגלים דברים. חדשים. זה נכון.
כן. וואו. טוב. אז אם כך. יש לי כל כך הרבה שאלות לשאול. אני מנסה לראות איך אני מנווטת את זה לפי הסדר הנכון. אני חושבת אם ללכת קודם על המורה או על ההורה או על התלמיד עצמו. בואי אני אלך עליי. אני אמא לתלמיד. עכשיו הוא יהיה בכיתה ד'. אני רוצה לעזור לו לפני מבחנים או אפילו יותר פשוט בשיעורי הבית שלו. ויש לו עוד מעט מבחן. בואי נאמר. אני רוצה לעזור לו. מה אני יכולה לעשות כאימא? כהורה.
אוקיי. אז אני באמת קודם כל חושבת שהורים צריכים לייצר סביבת בית מזמינה ותומכת באופן כללי. ובכלל אם אני יודעת שיש לילד שלי חרדת מתמטיקה אז לרכך את הסטרס סביב באמת המקצוע הזה.
אולי גם לא לתת לזה שם בכלל. גם לא להגיד אין לו חרדת מתמטיקה אנחנו... אני... זה שאלה טובה. אני חושבת שכדי לטפל במשהו צריך להיות מודעים. ואם התופעה קיימת...
שאלה איך אני מעבירה את זה אליו.
נכון. אבל אני חושבת שילד צריך לדעת עם מה הוא מתמודד ולהיות מודע לזה. ורק כך הוא יוכל באמת למצוא כלים להתמודדות. אוקיי. ובוודאי לא להתבייש במה שהוא מרגיש. נכון. אני פשוט... אני קצת זולגת למשהו אחר. אני פשוט יודעת גם מעצמי והם מתלמידים שכשאני הייתי מורה. שהם כבר היו מלבישים על עצמם. נכון. את מה שאבחנו אותם. נכון. כלומר יש לי התאמות. נכון. אני כך וכך וכך.
אני לא יודעת. אני יכולה להגיד לך. זה באמת דיון מאוד מאוד עמוק. אבל אני יכולה להגיד באופן כללי גם כמאבחנת לקויות למידה. שאני חושבת... וזאת התפיסה גם היום של משרד החינוך. של... שעוברת מלקויות ללמידה. ובאמת הרעיון הוא לא... הרעיון הוא כן שהילד לא יוותר לעצמו. וידע שיש לו כל מיני כלים שהוא יכול להתמודד עם הקשיים שלו. או עם החרדה. במקרה הזה מחרדה הספציפית שלו. אני תמיד נותנת דוגמה על עצמי. לי יש חוש כיוון, אפשר להגיד אין לי חוש כיוון. ממש אוריינטציה נוראית במרחב. ובאמת אני תמיד אומרת, א', אני מודע. ואני מודעת לדבר הזה, לבעיה הזאת. וזה דרך... דרך איך לפתור אותה. בדיוק. ואז אני יודעת שכשאני צריכה להגיע למקום מסוים, אני לוקחת טווח זמן גדול יותר. ואני נעזרת בווייז. וגם לפעמים עם הווייז אני טועה. ואני יודעת את זה. ואני לוקחת את זה בחשבון. את כבר לא נלחצת. ואני לא נלחצת. ואני חושבת שיש משהו בזה שאני יודע מה החוזקות שלי, אבל גם במה אני פחות טוב.
אבל את אדם בוגר, אל תשכחי.
נכון. ואני חושבת שזה שיח שלגמרי אפשר לעשות עם ילדים. אוקיי. אני יכולה להגיד שכמאבחנת, אני תמיד התעקשתי שהילד יהיה באבחון. ושהכול יהיה שקוף. אוקיי. שיהיה שקוף. ובאמת, לצד מה שקשה לי, אני כמובן תמיד צריך להציג את החוזקות. וזה גם תפקיד של מורה בכיתה. נכון. יש לך חרדת מתמטיקה, אבל אתה אלוף ב... אתה כותב מדהים. אוקיי? אני חושבת שאם הילד והמורה רואה את המכלול, והוא מכיר את המורכבות שלו, אז אני יכול לשאוב את הכוחות שלי... מהחוזקות. מהחוזקות. ואני לא טיפש ולא יודע כלום ולא מסוגל. זה משהו שהוא ממוקד במתמטיקה. משהו נקודתי. ויש דרכים להתמודד.
אוקיי. אני כן אגיד רגע לגבי ההורים. כן. שאני חושבת שההורים צריכים לשים לב, ולהעביר מסר חיובי ולא לוחץ. ובאמת לתת תחושה שאנחנו פה, ואנחנו מתמודדים עם זה. אוקיי. ואנחנו נמצא את הכלים להתמודד. אוקיי.
עכשיו נלך למקום הקצת יותר קשוח, כי באמת, מפודקאסט לפודקאסט, נראה כמה מוטל על כתפיו של המורה, של המורה. וזה לא פשוט. אבל בכל זאת, זה קיים, וצריך לעבוד על זה. נכון. אילו האסטרטגיות את יכולה להמליץ למורה? בתחילת דרכו? בתחילת השנה? או באמצע השנה? כאילו בכל מיני נקודות זמן, כי אני מבינה שזה תלוי בזה גם לפעמים, נכון? נכון, נכון. אז...
אני חושבת שקודם כל, כמו שאמרתי גם קודם, צריך לחבר לתלמידים את המתמטיקה, לאיזושהי חוויה כבר מההתחלה. כבר מההתחלה. של אתגר, של הצלחה. באמת לדאוג שהלמידה תהיה חווייתית. את באמת רואה פה במכללה, סטודנטיות עם רעיונות מדהימים, ללמד מתמטיקה בכל מיני דרכים יצירתיות, ואני חושבת שבאמת זה משהו שמורה צריכה כל הזמן להילחם עליו. איך אני מלמדת בצורה מעניינת, רלוונטית, מחוברת לחיי היום-יום של הילדים, דרך מתכונים למשל, שברים דרך מתכונים, נהדר. יפה. אז זה סתם ככה דוגמה. באמת בצורה שהיא יצירתית ולא מאיימת.
מחוברת לה. לעולם של הילד. בטח.
אני חושבת שילדים צריכים להבין את המהות, ולא רק לפתור בצורה טכנית, בלי הבנה. זאת אומרת, ממש לנסות להעביר להם מהי המהות ולא רק לשנן. אוקיי. סיפורים חשבוניים, כבר מגיל צעיר, לספר את הסיפור החשבוני. זאת אומרת, בעיות מילוליות לא כאיזה נושא שאנחנו מתייחסים אליו שיעור אחד, ובזה אנחנו מסיימים אליו. איפה זה, איך אני מספרת את הסיפור החשבוני, בצורה כזו שהיא מעניינת, היא רלוונטית, היא מאתגרת מחשבתית.
האמת שפה אני זוכרת דווקא בכיתה א', שעזרתי לבן שלי, ואם יש משהו שאני לא אוהבת, אלו בעיות מילוליות. אבל כהורה יש לך אחריות, כמו שסיפרנו, דיברנו לפני זה. ואת מחליפה את הכובע. ואת מראה לו בעצם, שמה שכתוב בספר, הוא לא כל כך נורא. הוא אז נורא אהב פוקימון, יש בובה כזאת, כן, נהדר. כן. אמרת לו, אם אתה לוקח, יש לך 70 שקלים, יש בחנות, וזה עולה כך וכך. ממש סיפרתי לו את זה, סיטואציה אמיתית מהחיים. בדיוק. פתאום, את רואה אור בעיניים שלו, המוח שלו נדלק. אה, רגע, את באמת תביאי לי 70 שקלים?
אז בואי נראה אם יש לי 70 שקלים. אז אני הולך לשם, זה היה מאוד מאוד ציורי ותיאטרלי. נכון, נכון. אחד הדברים הכי הכי בולטים בהוראה מותאמת במתמטיקה, זה העניין הזה של המחשה, המחשה תלת מימדית, יש ערכות נהדרות, גם שסטודנטיות הכינו פה בסדנה, והמון המון דברים שאפשר לקנות. נגיד, יש שרקה של קולנוע, אוקיי? ואז אני יכול לבחור איזה מוצרים לקנות בקולנוע. אוקיי. ולמשל, יש המון המון המון דברים, או גלידות, ואז אני בעצם מין ערכת גלידה כזאת. יש לי תחום מסוים ואני צריך... נכון, או אפילו על כפל, יש לי ארבעה גביעים, ובכל גביע יש שני כדורי גלידה. אז אני בעצם ממחיש את תרגיל הכפל, אני מבין את המהות של הכפל דרך המחשה הזו. אני חושבת שזה מאוד משמעותי שילדים, יש המון אמצעי המחשה במתמטיקה, שילדים נוגעים ורואים את הכמות ורואים את... נכון. מה זה 100? אני רוצה לראות את הכמות הזאת בעיניים, ולא רק את המספר הזה שהוא מופשט.
וואי, בדיוק היום הילד שלי אמר לי, אם הנכון 100 זה הכי הרבה, זה הכי הרבה מעשר. 100 כאילו, הם שמעו את המילה 100 בשבילם, זה משהו ארטילאי ומופשט, וזהו, וזה אחר ב'. זה באמת כל דבר צריך להמחיש להם. ממש,
אני באמת חושבת שזה מה שעובד על המהות, ועל ההבנה העמוקה של מה זה מתמטיקה. אני יכולה להמליץ על ספר של פרופ' רון אהרוני, הוא חוקר בטכניון למתמטיקה, ויש לו ספר נהדר של מתמטיקה על ההורים, ובעיניי הוא גם מאוד מאוד מתאים למורים, והוא מספר שהוא הלך ללמד מתמטיקה בכיתות א'-ב' במעלות, והוא היה בהלם. מה זה מתמטיקה? הוא פתאום מבין מה זה מתמטיקה, כמה דברים שלו הם ברורים מאליו. וואו. בעצם זה ממש הבסיס, הבסיס שהוא לא... זה עולם.
בדיוק. זה עולם, זה מאוד מאוד... פה. נכון. כאן, בכל מקום
בעצם. וכמה זה היסוד להכול. נכון. אני חושבת שהוא בספר שלו ממש מתאר בצורה נורא נורא יפה, איך אפשר ללמד ילדים לאהוב מתמטיקה, ואיך לבנות את זה בצורה הדרגתית, ולתת בסיס יציב.
זה משהו שאני רציתי לשאול אותך, זה באמת נשמע מצוין, וזה עובד, כשזה בתחילת הדרך. עכשיו אני מגיעה לילד שפיתח את זה בכיתה י' בואי נאמר. חווה, חוויה לא טובה בחטיבה או ביסודי. ועכשיו, עם הלחץ של הבגרויות וההקבצות, ובאיזו הקבצה אני אהיה וכדומה, עכשיו זה מתבטא ויוצא החוצה. מה אני כמורה עושה?
קודם כל אני חושבת שזה חשוב מאוד, שבאמת המורים יהיו מודעים לתופעה הזאת. זאת אומרת באמת לדעת להגיד, הילד לא חסר מוטיבציה, הוא לא... פשוט לא טוב במחקר, הוא לא טוב במתמטיקה, אלא יש לי פה מקרה של ילד שחווה חרדת מתמטיקה, אני יודעת לשיים את התופעה הזו, ואני צריכה ורוצה לעזור לו. למורים יש כלים בכלל?
אז אני חושבת שהכלי המרכזי הוא רגישות, והיכולת להתבונן על התלמידים, ולזהות באמת את הילדים שפתאום אני רואה שקשה להם, פתאום אני רואה שהם לא איתי, פתאום אני... רואה שהוא מתחמק ונעלם ולא רוצה... פשוט שצריכה להיות פה, אם אני אהיה מודעת לתופעה, אז אני באמת אוכל קודם כל לזהות אותה. אוקיי,
ואז מה?
צריך באמת לתפוס את זה בזמן, ולייצר איזושהי תוכנית למידה מותאמת אישית, לרמת הידע ולקצב שהתלמיד חווה. יש לך כלי כזה? משהו?
אין איזשהו... אני אגיד אולי באופן כללי, ברמה המתמטית, אני חושבת שצריך לשבת עם הילד, ולבנות תוכנית הדרגתית שמותאמת לקצב שלו. מה שהרבה פעמים אנחנו עושים בקליניקה, במתמטיקה, אצל תלמידים שיש להם קשיים, הסטודנטים בעצם עושים איזושהי הערכה בנקודת הזמן, וממפים מה הילד יודע במתמטיקה ומה לא. ואז בונים תוכנית אישית, מותאמת אישית, חליפה אישית. אחד על אחד. אחד על אחד, וזה נכון לכל גיל. וזה מה שאנחנו עושים בהוראה מותאמת, במתמטיקה, ובעצם בונים תוכנית שהיא מותאמת לילד, ומנסה לשים את האצבע על המקום שבו קשה לו, ולתת הוראה כזו שהיא תאפשר לו לצלוח את הפער הזה שאולי הוא צובר.
הוא בזמן אמת, כל טוב יפה, והוא מצליח, וחווה הצלחה, והכל טוב יפה, אבל כשהוא מגיע למבחן, מה קורה? איך אני מתגברת על הפחד בזמן הזה? נכון,
נכון. אז באמת, באמת, יש כמה דברים שאנחנו יכולים לעשות, כדי באמת לעזור לתלמידים. אחד הדברים שאנחנו ממליצים, ויש לזה גם גיבוי מחקרי, זאת אסטרטגיה שמתאימה באמת לילדים בוגרים יותר, וזה לכתוב את המחשבות, המדאיגות והרגשות שלהם על הדף באופן חופשי, לפני המבחן. מעולה. זאת אומרת, אני... אני בעצם פורקת את הרגשות השליליים, ואני מפנה את זיכרון העבודה שלי מהמחשבות המדאיגות, ביחס למבחן, כדי שאני אוכל להתפנות לביצוע המטלה. זאת אומרת, ברגע שאני כל הזמן בלופ של מחשבות שליליות, אני לא אצליח, אני לא טוב בזה, אני בטוח אכשל, ואני מורידה רגע את המחשבות האלה על דף, אני בעצם מפנה את התודעה שלי למבחן עצמו.
זה נכון בעצם לכל מבחן האסטרטגיה שלך? נכון, זה אסטרטגיה שנכונה. נכונה לכל מבחן. גם באמת כל מה שקשור לדפוס חשיבה של צמיחה והתפתחות, אני חושבת שזה אולי נכון כאסטרטגיה שכדאי להתרגל אותה לפני המבחן, כל מה שקשור ל-CBT, לטיפול קוגניטיבי-התנהגותי, בעצם המקום הזה של יש לי פה הזדמנות ללמידה, ושיח כזה של שאני מעריך מחדש, אני מווסת את הרגשות שלי מחדש, אני נכון, אני לחוץ, אבל למדתי למבחן. ואני יודע שאני יכול להצליח, ואני יודע שאני עושה את המקסימום שאני יכול. אנחנו עובדים עם תלמידים גם על ויסות רגשות, זה אמרתי, גם על נשימות, ששוב, זה כלי שהוא בילט אין, ואני יכול באמת להשתמש בו כדי להירגע.
עכשיו, רגע לפני זה, יש לי שאלה. איך המורה אמור לדעת את כל זה? אם הוא לא שומע את הפודקאסט שלנו, איך הם אומרים להגיע לתובנות אילו שזה מה שצריך לעשות עם התלמידים?
תראי, אני חושבת שבאמת יש חשיבות מאוד מאוד גדולה לחשוף את המורים, כבר בשלב הכשרת המורים, לתופעה הזו, ובעיקר על הדרכים להתמודד עם התופעה הזו, ואיזה כלים אני יכול לתת לתלמידים כדי להתמודד עם התופעה הזו. ואני חושבת שגם מורים שכבר בשטח יכולים לקבל כלים להתמודד עם התופעה הזו. יש הכשרה ייעודית. יש כל מיני מיזמים, באמת, שמציעים התמודדויות שכאלה. אני יכולה להגיד שאני עכשיו סיימתי מחקר במסגרת הפוסט-דוקטורט שלי, שהתמקד בוויסות רגשות של מורים, ואני חושבת שיש משמעות מאוד מאוד גדולה, שמורים קודם כל ילמדו לווסת את הרגשות של עצמם באופן כללי, והם בעצם
יעברו מודלינג, מודלינג. כן, אם אני יודעת לווסת את עצמי, אני יכולה להגיד לכם שאני הייתי בבית הספר, אני כמובן לא אגיד את שמו, שראיתי מורה שצורחת את נשמתה על תלמידים. כי היא באה מלחצים מהבית.
כן, ושוב, ואני יכולה לספר שבמחקר שלי, אני ממש מראה, ממש בצורה סטטיסטית, שככל של המורים יש יותר אסטרטגיות יעילות לוויסות הרגשות, כך הם חווים פחות סטרס, פחות שחיקה. והפוך, ככל שיהיה לי קשה לווסת את הרגשות שלי, כך בעצם אני אחוש יותר סטרס כמורה. ואם אני כמורה לא יודעת לעבוד דוגמה, לאיך מתמודדים ברגע שאני מוצב ברגשות שליליים, וחרדה המתמטיקה זה בעצם הצפה של רגשות שליליים. נכון. אז יהיה לי קשה להעביר את זה לתלמידים שלי.
אז יש עוד הרבה עוד, לפני שזה מתגלגל לתלמיד עצמו. נכון. המורה צריך לעשות עבודה על עצמו, איך הוא מווסת את הרגשות. חד משמעית. ואני יכולה אולי כאן להגיד, שיש איזושהי תופעה, שלא כל כך מדברים עליה, של מורים שיש להם חרדת מתמטיקה. מורים או מורות? שאלה נהדרת. שאלה נהדרת. אני יודעת
לשאול, כי דיברנו על זה קצת לפני זה. אני יכולה להגיד, א', העולם, הקשר בין חרדת מתמטיקה, למגדר, הוא מופיע בהמון המון מחקרים. כן מדברים על זה, שזה נפוץ יותר בקרב נשים. רוצה שפמיניסטיות יצלבו
אותנו? אבל אני נזהרת שוב, להיכנס לנושא הזה, ואמרתי לך, אולי נעשה על זה פודקאסט בפני עצמו. אז בואי נעשה על זה פודקאסט בפני עצמו, מגובה מחקרית. אני לא לוקחת על עצמי שום דבר.
אני כן יכולה להגיד, שבאמת, ככה גם מניסיון אישי, גם הסטודנטיות, שעוברות קורס, שמלמד איך ללמד תלמידים מתקשים, ואיך בעצמן חוות חרדת מתמטיקה, הרבה פעמים בסוף הקורס, אני מקבלת, אני מלמדת את הקורסים האלה, כבר כמה שנים פה במכללה, ואני באמת מקבלת פידבק של, וואו מורן, עשית לי חוויה מתקנת. או אני מרגישה בטוחה יותר עכשיו, ללמד מתמטיקה תלמידים מתקשים, ואני יודעת איך ללמד מתמטיקה. ודווקא הרבה פעמים, המקום הזה של ההזדהות, מוביל לאמפתיה, לרגישות.
זה הכל מוביל לזה, שהמורה צריך לווסת, המורה או המורה, צריכים לווסת את הרגישות של עצמם, לדעת איך לעשות את זה, לזהות אם זה במקרה הזה, זו חורדת מתמטיקה, ואז רק להתחיל לטפל, ולהקנות להם את הכלים הנכונים, איך לדבר על זה, נכון?
אני כן רוצה להגיד, שמורות צריכות להבין את הכוח שיש להם, ובאמת במובן הזה, שהן יכולות, גם לגרום נזק, והן יכולות גם להעלות את עוצמת החרדה, של התלמידים, ולהגיד לתלמיד, שיש לו חרדת מתמטיקה, זה בסדר, לא כל אחד יכול להצליח בתרגילים האלה, זה פחות מתאים, ודווקא להגיד, אני יודעת שאתה יכול, ולמדת, ואתה יכול לעשות איתי עוד חזרה, וזו משימה מאתגרת, אבל אני חושבת שאתה יכול, אני חושבת שזה להבין, אמרתי לך קודם, שאחת המורות אמרה לי, על חרדת מתמטיקה, שתלמיד שלה, זה ששאל, מה זה קשור אליי? ואני חושבת שמורות ומורים, צריכים להבין, שבוודאי יש להם יכולת, לשני הכיוונים, גם להעלות את החרדה, אבל גם מאוד מאוד להפחית, לא רק יכולת, זה אחריות, כמה שזה נשמע, שוב אני מעמיסה, עוד משהו על המורה, אבל הם נמצאים שם רוב הזמן.
חד משמעית, זה חלק מהתפקיד, וצריך להגיד להם, זה אמור להכין אותה אמור, להיות חלק מהתפקיד שלהם. וואו, אוקיי, טוב, מורן, אנחנו ממש צריכות לסיים, ולכן אני הייתי רוצה, שתתני לי כמה טיפים, כמה היילייטס, את לא חייבת לגעת בהכל, אבל כמה דברים שכן, שכל מורה או מורה, אפילו הורה, או אפילו התלמיד, משהו שהם כבר היום, יוכלו ליישם, בנקודות ממש.
אז אני חושבת שקודם כל, צריך לשים לב, באמת למורים, למורות, למודעות שלהם, לדאוג להכשרה.
זה מה שמצד המורים, נכון? מצד המורים, גם אחריות, אפילו שלנו כמכללה, לחשוף בהכשרה של המורים, משלב מאוד מאוד צעיר, היכרות עם המושג הזה, איך באמת להתמודד, וגם מורים בשטח. אני חושבת שהמורים צריכים, לשים לב לסביבה לימודית בטוחה, ומוגנת, להקפיד על הערכה חלופית, ובאמת לתת תמיכה אישית, במקומות שהם מזהים שיש קושי, ולתלמידים, אני יכולה באמת להציע, לדעת, לעשות דיבור עצמי חיובי, ללמוד, לווסת את הרגשות שלהם, גם טכניקות של נשימות עמוקות, כדי להירגע, אפילו ברמה של להפחית את הלחץ הפיזי, ובאמת, כמו שאמרתי קודם, לרוקן את המחשבות, התודעה ואת הזיכרון, זיכרון העבודה ומחשבות שלי, להיות על דף, כדי באמת לפנות את הזמן, ואת התודעה, על המבחן עצמו.
יפה מאוד. תודה. תודה לך. אני רוצה לסיים, בשיר קצר, של אגי משאול, שנקרא אווזים, שהשאיר בה חותם, מאוד מאוד, משמעותי, מהמורה שלה למתמטיקה. אוקיי. אז אפשטיין, המורה שלי למתמטיקה, אהב להוציא אותי ללוח. אמר שהראש שלי, מתאים רק לכובע. אמר שציפור, עם שכל כמו שלי, הייתה עפה אחורה. שלח אותי לראות אווזים. עכשיו, במרחק שנים מן המשפט הזה, כשאני יושבת תחת הדקל, עם שלושת האווזים היפים שלי, אני חושבת שאולי הרחיק אז לראות, המורה שלי למתמטיקה, והצדק היה עמו. כי אין מה שמשמח אותי יותר, מאשר לראות אותם כעת, עטים על הלחם המפורר, מקשקשים בזנבם השמח, קופאים רגע דום, מתחת לרסיסי המים, שאני מתיזה עליהם מן הצינור. זוקפים את ראשם וגופם, נמתח אז כזוכר. אגמים רחוקים. מאז, מת כבר המורה שלי למתמטיקה. ומתו גם בעיותיו, שאף פעם לא עלה בידיי לפתור. אני אוהבת כובעים. ותמיד בערב, כשהציפורים חוזרות אל תוך העץ, אני מחפשת את זאת, שעפה אחורה.
מקסים. מקסים. מורן, תודה רבה לך. תודה רבה. אני רוצה רק לסיים בזה, שנשארו לנו כמה קצוות פתוחים. אני אשמח, שנחזור להקלטה נוספת. בשמחה. ולדבר קצת על, משהו שגילית לי לפני זה, על ארגון זמן. יש לי כל כך הרבה מה לדבר איתך. בשמחה. אז אנחנו נשמח לארח אותך כאן שוב.
תודה רבה שהזמנתם אותי.
תודה, תודה רבה לך. אני מקווה שהיה מעניין ורלוונטי.
ותודה רבה לכם. המשך יום מצוין. להתראות.
עד כאן להפעם. אנחנו היינו Education Master, עם המומחים של מכללת דוד ילין. מוזמנים להמליץ עלינו, למשפחה וחברים, ולכל מי שמעוניין להרחיב אופקים, עם המומחים שלנו. נשתמע בפודקאסט הבא שלנו.