mitlabtim


לקבלת מידע אנא פנו אלינו ונחזור אליכם בהקדם.
שם פרטי:
שם משפחה:
נייד:
דואר אלקטרוני:

מסלול

מסלול

back

מיסדיי מכון חפ"ן


פרופ' משה כספי

"חפ"ן זה מקום לאפשר לכל אחד את הזדמנויות היצירה והחשיבה שלו. כל אדם יכול להיות הבימאי של חייו, להיות מה שהוא רוצה."


לא רבים הם אנשי החינוך שטוענים שחינוך, כפי שהוא קיים היום, הוא דבר מיותר ומזיק - לדעת כספי, הניסיון לדחוף לילדים ידע שאינו נוגע להם בדרכים של כפייה ושינון הוא פשע בל יסולח, ובעיקר חסר תועלת.

במקום "חינוך" טבע כספי את המושג 'התבנות' (מלשון בינה, הבנה, התבוננות), שהיא פעולה מתמשכת שאדם עושה על עצמו - בונה עצמו מחדש, מלמד את עצמו, מפתח ומשפר את עצמו והופך עצמו לאדם מלא יותר. הכלים להתבנות אינם שיעורים פרונטליים, אלא, בין השאר, התנסויות מורכבות, משחקים, דרמטיזציה, דמיון ובדיחות. ההתבנות, שלא כחינוך הפורמלי, אינה עובדת רק על פן אחד של אישיות התלמיד - כושר הקליטה וההבנה האינטלקטואלי שלו - אלא רואה את הילד (או המבוגר) כולו: צרכיו, רגשותיו, כישרונותיו וחולשותיו, עולמו הייחודי.

ההתבנות צריכה להיעשות ב"כל עתר" (בכל עת ובכל אתר), שאינו דומה לבית ספר סטנדרטי שבו לומדים משמונה עד אחת, אלא זהו מרכז שכל חלל בו מכוון לגרום לאדם לפעול בתוכו ולפתח רגישויות וכשרים שיובילו אותו ליצירה”.

מתוך כתבתה של יולי חרומצ'נקו, "לפני שמכבים את הכוכב", באתר עיתון "הארץ"

"שום דבר לא מסתדר מעצמו חוץ מהזדקנות." מחייך כספי. "להתבנות זה מאמץ אדיר, אבל זה נטבע ברגע שאתה מבין שאתה יכול להיות כל מה שאתה רוצה בחיים. אצל כל אחד זה אחרת. יש אנשים שמתבנים יותר על-ידי אוריינטציה עם החברה ויש כאלה על ידי כוח קוסמי ויש כאלה על אקולוגיה. אני רוצה שהאדם ילמד להתבנות בכל מקום שיהיה והכול דרך החוויה וההתנסות בהווה, כי אחרת זה לא מעניין. כל החיים זה מגע, פיזי ורגשי. החוש החשוב ביותר מעשרים החושים שלנו הוא חוש ההומור ובמערכת החינוך לא נוגעים בו אף פעם. החוש הכי יסודי, חוש הריח, גם הוא מוזנח. כל המחשבות הראשונות הקמאיות שלנו קשורות לריחות".

"יום שאתה לא מקשיב למוזיקה, רואה ציור של רמברנט או שאתה לא רוקד, זה לא יום. אין לך חיים.
ובמערכת החינוך מעדיפים להעביר את הכסף למחקר ולא לאומנויות, כלומר, במקום להוציא את המתמטיקה ולהשאיר את היצירתיות שהיא הכלי הכי חשוב בהוצאת הפוטנציאל שלנו."

לדבריו, רוב המורים לא מבינים מדוע עליהם להיות יצירתיים, אלא חשוב להם שהתלמידים יקבלו 10 בשבע המקצועות החשובים שאינם כוללים ספורט או מוזיקה, כי מערכת החינוך אינה רואה בהם מקצועות חשובים. במילים אחרות, {במערכת החינוך} לדעת מי הוא מוצארט זה חשוב יותר מאשר ללמוד מוזיקה. זאת הסיבה שפרופסור כספי מעדיף לעסוק ביצירתיות ולא באינטליגנציה."


מתוך ראיון עם פרופ' משה כספי, נערך על ידי אדמה – אידמית פרא, באתר "רשימות". 14.9.2007

על פרופ' משה כספי באתר פרס א.מ.ת

פרופ' צבי לם

"מה שברצוני לומר הוא שמורה צריך לראות את עצמו לא כמי שבא להורות דרך חיים לצעיר, אלא כמי שבא לחזק את הכוחות של הצעיר, כדי שבאמצעותם הצעיר ימצא את דרכו.

הכשרת מורים צריכה להקנות לסטודנט את הגמישות שתאפשר לו להסתגל לבית הספר מחד גיסא, ולבחון אותו במטרה לתקן ולשפר מאידך גיסא.

ישנה דרכם של בתי הספר המכונים פתוחים. גם הם צריכים לחתור להישגים, כי ללא הישגים אין להם זכות קיום, אלא שהם חותרים להישגים המונעים על ידי מוטיבציה ראשונית, כלומר, שתלמיד ילמד פילוסופיה כאשר פילוסופיה מעניינת אותו, שילמד מתמטיקה כיוון שהמתמטיקה מעניינת אותו, ולא משום שזו מצוות אנשים מלומדה.

חינוך רדיקלי אינו מתנכר לחברה ולתרבות, שהרי אלו הם החומרים של החינוך, אבל בתחומו הם אמצעים שכפופים לצרכיו של האדם. אם יש יסודות אנטי אנושיים בתרבות או בחברה הרי החינוך הרדיקלי פוסל אותם".

מתוך החינוך מופקד על האנושי שבאדם – שיחה עם פרופ' צבי לם, מראיינים: רות פירר ונתן גובר, 1989

"אין הגיון אחד מנחה את ההוראה, אין דגם אחד ויחיד של הוראה טובה בנמצא ולכן גם אין המורה יכול לחולל הוראה טובה מכוח חיקוי מעשיהם של מורים אחרים. על המורה להכריע בכל מצב מה עליו לעשות מכוח כשרו המקצועי.

עיקרו של הכשר הזה היא יכולתו של המורה לשקול על פי נתוני המצב בדבר הפעולות העשויות לתמוך בהתפתחות תלמידיו."

צבי לם, ההגיונות הסותרים בהוראה, ספרית הפועלים, 1973. הדפסה תשיעית 1995.

על צבי לם והגותו באתר שהוקם לזכרו.

על צבי לם באתר פרס א.מ.ת.

פרופ' יוסף באשי


הגב' רוחמה קציר עבדה עם יוסף באשי שנים רבות. עמית בן שחר ואורלי פאר, בוגרי חפ"ן תשס"ח שוחחו איתה:

"באשי", היא מספרת, "היה איש מאוד מעשי. קרא המון וציטט מאמרים מחו"ל. כמדען ראשי במשרד החינוך, לא הסתפק בישיבה בירושלים אלא הסתובב בשטח – צריך לצאת לשדה. לראות איך הדברים עובדים, להתנסות בהם ואז להעביר לאחרים..

באשי, היה מאוד יצירתי ומחפש פתרונות. "פיתרון באשיסטי" היא קראה לזה. כשבישיבת הנהלה עלתה בעיה - בכיתה ו' נמצא שהילדים לא ידעו לקרוא - באשי הציע ש"ניתן להם ללמד את כיתות א' לקרוא"... והתלמידים מפאת הבושה או האתגר .. למדו מראש והכינו עצמם לקראת המפגשים..

רוחמה סיפרה על עוד פתרון באשיסטי: "אל ביה"ס בשריגים – הישוב הקטן של אז – הגיעו המורים מ"בחוץ"... עלה רעיון: לקחו אמהות מהישוב בעלות השכלה של 11-12 שנות לימוד, ובהסכם עם מכללת "אחווה" בדרום, באו מורים מהמכללה ללמד את האמהות להיות מורות.. האמהות סיימו 3 שנות לימוד בסמינר והפכו למורות – אמהות שעבדו בבית הספר עם תחושת שייכות ואמביציה לעומת המורות שבאו מירושלים."

לראיון המלא