נאן-אין, חכם יפני מתקופת מייג'י (1868-1912), קיבל בביתו פרופסור מן האוניברסיטה שבא לחקור ולדרוש בדבר זן. הגיש לו נאן-אין תה. מזג לאורחו מלוא הכוס, ועדיין היה ממשיך ומוזג. זקף הפרופסור עיניו בשטף עד שלא יכול היה עוד לשלוט ברוחו: "הרי זו מלאה עד גדותיה, יותר לא ייכנס".

"ככוס זו" אמר לו נאן-אין, "אף אתה מלא דעות וסברות משלך. כיצד אוכל להראותך זן כל עוד לא הרקת את כוסך?"

גם עלינו, בבואנו להכיר שירת ההייקו, להשאיר בצד את כל מה שאנו יודעים על שירה ומצפים ממנה; להתפטר מן "הדעות והסברות" שלנו כדי להיות מסוגלים להעריך ולהבין שירה שהיא שונה לחלוטין מן השירה המערבית.

מעל חלל של סלע  קיסוס תלוי. מקדש קטן. (שיקי) הדרך הזאת, שאיש לא הולך בה - ערב של סתיו (באשו) אגל טל מושלם על עלה עץ האדר ממתין לנשור (באשו)

שירים קצרים אלו מנסים לבטא את התמצית של רגע מסוים או של רגש אחד, בדייקנות. דומה הדבר לציור יפני שבו כמה משיכות מכחול הבאות בעצם להגדיר ולתחום את הלבן, את הריק, את  מה שאין. משוררי ההייקו ניסו לתאר במילים ספורות ובשפה פשוטה ויומיומית רגע אחד, תמונה קטנה.

הייקו יפני מסורתי מורכב משלוש שורות בנות 17 יחידות זמן. בשורה הראשונה חמש יחידות, בשורה השנייה – שבע ובשורה השלישית- שוב חמש. בכל שיר מתואר רגע המתרחש בהווה ועליו להכיל התייחסות לאחת מעונות השנה. כללים אלו מבוססים על  השפה היפנית וקשה מאוד לתרגם אותם באופן מדויק לשפות אחרות. פעמים רבות המתרגם בוחר להעביר את רוח השיר בלי להיצמד לכללים הפורמליים. המוסכמה המקובלת היא להקפיד על מספר ההברות בכל שורה (5-7-5), אבל במידה מסויימת זהו סילוף של השיר במקורו.

שירת ההייקו נולדה מתוך שירת הרנגה – שירי שרשרת שנוצרו בהתכנסויות של קבוצת אנשים , בדרך כלל שלושה-ארבעה, כבר לפני כאלף שנה. הראשון תיאר בשיר קצרצר רגע שחווה או ראה זה עתה. השני כתב המשך שהיווה השלמה לחלק הראשון כך שניתן היה לקרוא את שני הקטעים כיחידה שלמה. בד בבד, היווה החלק השני גם התחלה של אמירה שאותה השלים החבר השלישי. לעיתים שירי שרשרת  אלו נמשכו על פני עשרות או מאות חוליות. על תהליך זה כותב יעקב רז בספרו 'זן בודהיזם – פילוסופיה ואסתטיקה': "התופעות אינן נולדות ואינן כלות. לעולם נולדנו ממשהו. לעולם נוליד משהו. שום דבר לא נשלם... כל דבר מזמין את הבא אחריו... כל חוליה היא הגשמה וסיום".

רז מצביע על כמה מאפיינים המייחדים שירה זו:

"זיק" – הכוונה היא להפתעה המתעוררת בקורא כשהוא פוגש אלמנטים החוברים יחד באופן בלתי צפוי. למשל בשירו של באשו:
באותו פונדק
לנים יחד – זונות
תלתן וירח

בדידות – בשירי הייקו רבים עוסק המשורר בתחושת הלבדות של האדם. לדוגמא:
מתבודד בחורף –
שוב מתאים את גופי
לעמוד הזה

פשטות – הרעננות שבחוויות יומיומיות. כמו:
איזו קרירות!
כפות רגליים על קיר –
שנת צהריים
(באשו)

עצבות – הידיעה שהכל חולף. למשל:
לי שהולך
לך שנשאר –
שני סתווים
(בוסון)

חידה – המסתורין שבתופעות  שכיחות. לדוגמא:
אני מביט לאחור –
האיש שרק פגשתי
היה לערפל
(שיקי)

שירת ההייקו קשורה בקשר אמיץ גם להיסטוריה של הסמוראים, הלוחמים ביפן הפאודלית שעבורם היה המוות פולחן. חלק מטקס ההתאבדות, הנקרא "ספוקו", היה כתיבה של שיר הייקו. אפשר רק לתהות על הפער בין העדינות והיופי של השיר לבין האכזריות שבאה אחריו.

רבים מן השירים שצוטטו לעיל הם פרי עטו של באשו, מן המוכשרים והידועים ביותר שבין משוררי ההייקו. הוא נולד בשנת 1644 למשפחת סמוראים. שמו המקורי היה מאטסואו. הוא השתמש בכמה שמות ספרותיים כמו: טוסאי שמשמעו "אפרסק בוסר" (או "אפרסק בכחול"). הוא אימץ שם זה כמחווה למשורר הסיני לי פו (שזיף בלבן). את השם "באשו" שמשמעותו "עץ בננה" הוא בחר לאחר שקיבל מאחד מתלמידיו שתיל של עץ בננה, שאותו נטע ליד ביתו. בגלל תנאי מזג האויר העץ לא הניב פרי אף פעם. באשו אימץ את השם כדי להצביע על עצמו כמשורר עקר.

באשו נפטר בשנת 1694. ההייקו האחרון שלו היה:

旅に病んで 夢は枯野を かけ巡る Tabi ni yande yume wa kareno wo kake-meguru חולה במסע חלומותיי על שדה שומם משוטטים

הייקו נתפס בעינינו כשירה שיש לה היסטוריה ומסורת ארוכות ומובנות מאוד. למרות זאת היפנים אינם חוששים לחדש, לרענן ואפילו לחייך באותו משקל. במקום טבע ועונות השנה הם מפנים את חידודיהם לתסכולי הטכנולוגיה המודרנית. במחשבה ששירה זו תוכל להרגיע הם בחרו, למשל, להחליף את הודעות השגיאה של מיקרוסופט בשירי הייקו:

קובץ כה גדול רב-תועלת אין ספק, כעת איננו. הקריסה הפכה את המחשב היקר לאבן פשוטה. הנוף שנראה אינו הנוף הנכון, יש לשים "טונר". קרסו חלונות NT מסך כחול של מוות איש לא שומע את צריחתך. בתחילה שלג, אחר דממה מסך של אלף דולר, מת ביופי שכזה.

חברת דאי-איצ'י היפנית מקיימת מדי שנה תחרות כתיבת שירי הייקו. השנה למשל, הוגשו לתחרות 23,179 שירים ו-79,631 אנשים בחרו את הטובים שביניהם דרך האינטרנט. מהם נושאי ההייקו המודרניים? – מושבי אסלה מחוממים, דאגות של גמלאים, רעיות נודניקיות וילדים מוזנחים.

עשרת השירים שזכו במקומות הראשונים, אומר כתב הגארדיאן, ג'סטין מקארי, נחשבים לתמצית הפרשנות של מצב הרוח החברתי ביפן.

הפרס הראשון ניתן לשיר שעסק בחרדת הזיקנה:

גילו של המוח שלי

רומז לי שאני

מוכן לפרישה

ובמקום השני:

החום היחיד בחיי

נובע

ממושב האסלה

(תרגום חופשי)

גם העימות בין גברים לנשים מצא את ביטויו בכמה מן השירים:

הנדנוד של אשתי

משיק לבריאותי

הרבה יותר מאשר הסיגריות

בעל: יש ארוחת ערב?

אשה: תהיה אם אכין אותה בשבילך

בעל: לא חשוב, לא אטריד אותך.

בחיפוש בבלוגים מצאנו שגם הישראלים אימצו את הצורה המקובלת של ההייקו לביטוי דעות אישיות, חברתיות ופוליטיות. לפניכם דוגמאות ספורות שיש בהן הקפדה על מספר ההברות:

טבלת שוקולד,

תענוג חושים מטריף

אשמה ללא קץ.

ביקור במוסך

הוא מציץ ונאנח

...לא אצא בזול

הסכם ז'נבה,

ויתורים בו עד אין סוף.

תנו גם את ביילין.

בברכת שנה טובה ופוריה

מכל צוות הספרייה