תכלס, חינוך לא מתחיל כשהפעוטות שלנו בני חצי שנה ומסתיים כשהם מסיימים י״ב. כל עוד אנחנו הורים, אנחנו מתעסקים בחינוך. וגם כשאנחנו מפקדים וראשי מכינות ומנהלים של בתי ספר ומורים ומורות. ואנחנו כאן בהוראת שעה מראיינים את כולם, את כל מי שחינוך מעניין אותו ושהוא מעניין אותנו.
בהוראת שעה, מבית דוד ילין, עוסקים בחינוך. אנחנו לא מפחדים לעסוק בחינוך, בסוגיות הכי מהותיות, הכי מורכבות, גם כותביות כאלה שיש סביבם קונפליקטים. תשמעו כאן דמויות מעוררות השראה, כאלה שכששומעים [מוזיקה] אותם הלב נפתח והדמעות חונקות את הגרון.
אני חושב שההחלטה הכי חשובה, אה, להחזיר בעצם את [מוזיקה] הניהול של החינוך למנהלי בתי הספר. שמנהל בית ספר יהיה לו את כל השליטה ביד. לבחור את המורים שלו, גם לפטר את המורים שלו.
אני יודע מה זה הוראה. זה זה זה לא זה [מוזיקה] לא המקצוע שלי, זה הזהות שלי. אם אני לא מלמד, אני מת.
אף אחד לא מכין אותך למה שקורה בתוך השיעור. אמר לי המורה, "את בתולה?" פתאום כל הביטחון שלך מתערער. והנה הוא מתחרבש. ותלמיד יצא לי באמצע שיעור, "מה קורה פה?"
בני נוער שגוללים בין שש לשמונה שעות ביום, גוללים הכוונה צפייה פסיבית ברשתות חברתיות, מראים סימנים מוקדמים של אלצהיימר, שאנחנו בדרך כלל רואים את זה אצל אנשים מבוגרים.
כל אדם ברחוב שתשאלו, "מה הכי חשוב לך?" הוא יגיד, "חשוב לי החינוך של הילדים." אז אנחנו כאן כדי לעסוק בחינוך, הנושא הכי חשוב שיש. זה לא פודקאסט פוליטי, אבל אנחנו נראיין פוליטיקאים. זה לא פודקאסט צבאי, אבל אנחנו נראיין אנשי צבא. נראיין כל אדם שחינוך זורם בדמו.
בהוראת שעה. פודקאסט מבית דוד ילין. אחלה שם, לא?
