לקבלת מידע אנא פנו אלינו ונחזור אליכם בהקדם.
שם פרטי:
שם משפחה:
נייד:
דואר אלקטרוני:

מסלול

מסלול

הניוזלטר השלישי

קונפליקטים בחברה הישראלית - סיורים, לימודים ומחשבות


אחת מהחובות המקצועיות של כל העוסקים בחינוך היא להכיר את החברה הישראלית על גוניה, שכן עבודה חינוכית נעשית בתוך הקשר חברתי רחב. כל מורה מחויב(ת) להכיר, ללמוד ולברר באופן אמיץ את עמדותיו(ה) כלפי  הקונפליקטים שבבסיס החברה שלנו. הקורס "קונפליקטים בחברה הישראלית", שאותו מלמדת חנה לסמן, מכיר בצורך הזה, והוא חלק מתכנית ההכשרה של חפ"ן.


"מזה מספר שנים אני מדריכה דידקטית ומלווה סטודנטים בהכשרתם המקצועית התאורטית והמעשית. שמתי לב  שלרוב ההיכרות של הסטודנטים עם  החברה הישראלית די מצומצמת. כל אחד מכיר את העולם שהוא בא ממנו,  והמעגל הקרוב נראה בעיניו נורמטיבי. אל כל המעגלים האחרים הוא מתייחס כאל יוצאי דופן",  אומרת לסמן. היא מוסיפה: "מכיוון שיש קשר הדוק בין חינוך וחברה, בין קבלת האחר בחברה לבין היכולת המתפתחת לקבל ילדים שונים, חובה על העוסקים בחינוך להתוודע למציאות שאנו חיים בתוכה, להכיר תפישות חברתיות שונות, את המשטר ועקרונותיו, את זכויות האזרח ועוד".

השנה הוחלט במכון להרבות בסיורים כחלק מתכנית הקורס, בהם הלומדים נחשפים בדרך בלתי אמצעית למקומות חדשים, לנושאים שלא הכירו קודם לכן, למקורות ידע חדשים ולאנשים הבאים מרקע אחר ועוסקים באופן ישיר בקונפליקטים בחברה הישראלית.  

להלן דוגמות מספר לסיורים שערכנו:

1. שוק מחנה יהודה מנקודת מבטן של עמיתה שסבתה חיה בשוק ואמה שעלתה ארצה מפרס וחיה בשכונת הפחונים: בסיור זה נפרסו  הקונפליקטים שהיו בין העדות השונות שחיו בתחילת המאה העשרים  כשבאזור שלטו התורכים;

2. שוק מחנה יהודה מנקודת מבטו של ראש המנהלת השכונתית: המשתתפים עמדו על התהליך החברתי האזרחי  בשנות השמונים ולשיפוץ השוק;

3. סיור עם עמותת "עיר עמים" ב"עוטף ירושלים": מטרת הסיור הייתה  בעיקר  למידת העובדות בשטח וניסיון "לראות" על מה מדובר כשמדברים על ירושלים, על הסדר, על הכלכלה ועל הביטחון בה;

4. מפגש ברמלה עם ראש העיר: המשתתפים למדו להכיר את מורכבותה של העיר ותושביה. נערך גם מפגש עם עמותה רמלאית ערבית העוסקת בבעיות הערבים בעיר;

5. ביקור בבית ספר "קשת": בסיור  הכירו המשתתפים את הנושאים המתעוררים כאשר דתיים וחילוניים נמצאים בכפיפה חינוכית אחת;

6. ביקור ב"מזרח שמש" ביוזמת אחת הלומדות ובתיאומה.

בסוף הסמסטר, הלומדים(ות) התבקשו להתייחס לשלוש השאלות האלה:

1. למה חשוב ללמד קונפליקטים בחברה הישראלית כחלק מהכשרה להוראה?

2. איך הסיורים מתקשרים לקונפליקטים בחברה הישראלית ולחינוך?

3. מה הפיקו הלומדים ברמה האישית מהסיורים?


אמיר, לומד במכון, כותב כי לדעתו לימוד הקונפליקטים הכרחי, בייחוד משום שקודם כול החברה ישראלית תתרכז בכיתה שהוא מלמד מדי בוקר, על מגוון עדותיה, זרמי דתותיה, תפיסותיה ועמדותיה. "זה הבסיס שאתו אעבוד יום יום. כדאי שאכיר קצת מה קורה בחיבור הרב ממדי בין הילדים לבין עצמם וביני לבינם לפני שאגש לעסוק בהוראת חומר כלשהו". אמיר הוסיף: "נושא החברה והקונפליקטים  מרכזי בחיי הילדים, הוא עולמם החברתי בכיתה, בבית, בשכונה, בטלוויזיה, וכו'. אם ארצה ואם לאו, יש קונפליקטים בקרב הילדים והם יכוונו את התנהגותם. כדאי מאוד שאלמד את הנושא ואעבוד עליו עם הילדים, כדי שאוכל לעזור להם להתמודד עם קונפליקטים בכיתה וכדי שיפתחו בעצמם יכולת להתמודד. אי אפשר להדחיק את ההתמודדות עם קונפליקטים חברתיים ולהוציאה אל מחוץ לכותלי בית הספר, כי הם כבר בפנים. יש חשש שהם יפרצו בדרכים אלימות שתלכנה ותגברנה אם לא יטפלו בקונפליקטים וביישובם, ויפה רמה אחת קודם בכיתה, עם המורה".


עפרי וגנר לבל, לומדת במכון כתבה: "קצת קשה לי להתייחס לסיורים ללא השיעורים בכיתה. נראה לי שבין היתר הייחוד בסיורים הוא שהמשתתפים בהם היו חברים בקבוצה משמעותית לי. הכרתי את החברים ולפני הסיורים  עברנו תהליך משותף. הקורס הזה היה  מאוד משמעותי בעבורי בהקשר של ההוראה וגם הרבה יותר מכך. אני מגיעה ממקום של הרבה חשיפה לנושאים חברתיים ועיסוק בהם, ועם חסר רב בדיאלוג ובמפגש עם דעות שונות משלי. משום כך אני חוששת ואינני בטוחה בדרך שבה אפשר לקיים דיאלוג. הקורס העניק לי הזדמנות להתנסות בדיאלוג באופן שלתחושתי היה מאוד נכון ואמיתי. הקורס הצליח לעקוף את הדרך השטחית והסטראוטיפית של מפגש עם זהויות שונות. המפגש עם דעות אחרות ועם רקע שונה רלוונטי מאוד לנו כאנשי חינוך, גם במפגש שלנו  עם התלמידים וגם בצורך שלנו כמורים להוביל קבוצה הטרוגנית ולאפשר את הדיאלוג בתוכה. עם זאת יש לשאול בדבר המקום שנושאים פוליטיים מקבלים בביה"ס והבחירה של רוב בתי הספר שלא להתמודד אתם. לי מאוד קשה עם העמדה הזו, ואין לי ספק שחשיבה פוליטית וחברתית חייבת להיות חלק מהתהליך החינוכי. לדעתי זו  משימה מאוד מורכבת, והייתי רוצה ללמוד אותה".

על הסיורים כותבת עפרי "יצאתי בתחושות מאוד חזקות וכל סיור נתן לי הרבה חומר למחשבה. במבט לאחור על כל הסיורים אני רואה שנפרש בפנינו מגוון גדול של קונפליקטים ובעיקר של דרכים להתמודד איתן: מבט אישי וציבורי, התמודדות באמצעות חינוך, התארגנות קהילתית ופעולה פוליטית. ההתרחבות של טווח המחשבה והפעולה, מעבר למבט המצומצם שיש לנו בד"כ על נושאים פוליטיים, חשובה מאוד לנו כאנשי חינוך. הסיורים מפגישים אותנו פיזית עם הנושא, וכך הם יוצרים רושם חזק מאוד. הרגשתי שבסיורים היה, בנוסף ליציאה אל המרחב, גם מפגש משמעותי עם מי שערך לנו את הסיור. אני יוצאת מהקורס עם הרבה מטען וחומר למחשבה בכל הקשור בהתמודדות עם קונפליקטים באופן כללי ובייחוד הקונפליקטים שהתייחסנו אליהם בקורס. הכרתי את הסיור ככלי חינוכי, והייתי רוצה להשתמש בו וללמוד לעבוד איתו".

"כל צד צריך לכבד את דעותיו ואמונתו של הצד השני. כל קונפליקט מהסוגים שהזכרתי יכול לבוא לידי ביטוי. אפשר לטפל בקונפליקט באופן מבורר ומכובד, וקונפליקט יכול גם  להיות מסוכן. ההכרה בהבדל היא המפתח לדיון. הכיתות הטרוגניות, ולכן חשוב שמורה יהיה מודע לאתגרים שבהתמודדות עם התפיסות השונות שבכיתתו" (יעל גואה קפלן).


על חשיבות הסיורים מסכמת עפרי: הסיורים כחלק בלתי נפרד מהשיעור מאפשרים לראות את המציאות כמו שהיא בשטח. מציאות זו משתנה מרגע לרגע, ומה שנגזר מכך, בין השאר, הוא שטקסטים  נעשים לא רלוונטיים. הסיורים מאפשרים להיפגש עם אנשים ועם העשייה שלהם בסביבתם, כלומר בתוך קונטקסט, ומפגש זה מאפשר הבנה רבה וכוללת יותר של האדם ותחום פועלו. הסיורים בבתי הספר נותנים לנו מושג על האלטרנטיבות הקיימות בתחום עיסוקנו, על יוזמות שונות ועל עשייה. מצד אחד ההיכרות איתם מעניקה ביטחון בנוגע למחשבה לעתיד, ומצד שני מעניקה לנו השראה לעשייה משלנו.
 
תיאורים מילוליים של תכנים רגשיים, נוסטלגיים, חומרים אנושיים, לעולם לא יצליחו להחליף חוויה חושית של רגשות, מראות, קולות, ריחות. בסיור אנו חשים את רוח הדברים, כל מה שמתנופף ועף או נעצר ברוח, כגון חומת בטון שגובהה 8 מטרים, חייל או שוטר המתקרב לברר מה המסיירים עושה במקום, ילדים בכיתה או בית כנסת שפרוסים בו  שטיחים, וודאי  שאין להביע במילים  את ריחות הפירות העונתיים של השוק. הסיורים חושפים אותנו לאינפורמציות שהן לא בהכרח מה שבוחרים להראות לנו בתקשורת כחלק מהבניית תודעה קולקטיווית (גילי וינטר).


הנעת תהליך התאמה אישית בחפ"ן

תכנית חפ"ן מלמדת את גישת החינוך הפתוח, שזה דבר מיוחד במינו. כן, נכון, יש עוד תכניות יחודיות בשוק. מה שבעיני באמת ייחודי בחפ"ן זה שהתכנית פועלת לפי מה שהיא מלמדת. למשל, אחד מיסודות החינוך הפתוח הוא התאמת התוכן ללומד. אז אנחנו לומדים בתכנית איך להתאים את הלמידה לילדים, לתחומי העניין שלהם, לחיים שלהם, לנקודות המבט שלהם, לדרכים השונות בהם הם מבינים, חושבים, מרגישים. נשמע טוב, קצת רחב. איך לומדים דבר כזה? כאן השוס. פשוט עושים את זה. תכנית חפ"ן מתאימה את הלמידה שבה למשתתפים, לתחומי העניין שלנו, לחיים שלנו, לנקודות המבט שלנו, לדרכי הלמידה והחשיבה והתחושות השונות שלנו. האיכות יוצאת הדופן בתכנית הזו היא שהיא בנויה על כך שכל משתתף יתחבר מהמקום שלו, תלמד את מה שהיא הכי צריכה ללמוד כדי להיות מורה טובה יותר, אדם טוב יותר, הורה טוב יותר. אני לא מכיר עוד תכנית הכשרה שמוכנה להשתנות עד היסוד לפי צרכי הלומדים בה, כחלק מערכיה. כדי לעשות את זה ולשמר את האיכות והרמה הגבוהה בהכשרה שמכון חפ"ן ידוע בהן צריך צוות מוכשר מאוד, מנוסה בניהול, בחינוך, בטיפול, בדינמיקה קבוצתית, בבניית תכניות לימודים ייחודיות.. ויש.

אמיר שפר, בוגר מחזור 2008, מתעד כאן דוגמא לתהליך התאמה אישית שנעשה בשנתון שלו. תהליך זה מדגים את התפיסה החינוכית הייחודית של מכון חפ"ן.


"מההתחלה הלימודים בחפ"ן היו אחרים. השיעורים היו מגוונים וחוויתיים ודרשו מעורבות אישית, בחינה עצמית ולמידה משמעותית. ההיפך הגמור ממה שזכרתי מהאוניברסיטה. חלק מהשיעורים התבסס עלינו, על נושאים שאנחנו העלנו, על סדנאות שאנחנו הכנו לפי מה שעניין אותנו, על סיפורים אישיים שלנו. חלק מהשיעורים בתכנית אנחנו ניהלנו, בליווי הצוות, כמו שיעור "קבלת החלטות" בו למדנו לקבל החלטות דרך קבלת החלטות לקבוצה, ובחינת התהליך; או שיעור כמו מפגש, שיעור על הבנת האחר דרך הבנת האחרים ביננו בשיחה קבוצתית מונחית. הצוות התאים את עצמו לקצב שלנו, למקום בו היינו, והנחה אותנו בתהליך הגיבוש ובלמידה שהיתה משמעותית ביותר לנו. כך הגענו למקומות שאף לימוד אקדמאי סטנדרטי לא היה יכול להביא אותנו. במרכז התכנית היינו אנחנו, ואת מה שלמדנו על עצמינו למדנו לעשות אחר כך עם הילדים. אנחנו והם במרכז הלמידה, לא החומר, והתכנית היא בשביל לקדם אותנו, במלוא המובן. משמעות הדבר הוא שבמהות התכנית לא רק התאמה ללומדים, אלא גם אפשרות אמיתית לשינוי בה עצמה- לשנות את מבנה התכנית, בתיאום עם הצוות, כמובן.

במחזור שלי, שנת 2008, לקחנו את העקרונות האלה ל"סיבוב" ובדקנו מה נוכל לעשות איתם.

הכל התחיל בהעלאת חובות משרד החינוך להכשרה על חשבון קצת מקורסי הבחירה שלנו, שהצטרף להזדמנות שנוצרה עם סיום כמה קורסים סמסטריאליים. הרגשנו צורך להחזיר לעצמינו את הבחירה, לעשות את התכנית עוד יותר משמעותית לנו. בברכת הצוות ובעזרתו התחלנו תהליך קבוצתי של בירור הרצונות שלנו ועיצוב התכנית להתאים לצרכים שלנו.


(תמונות ממפגש יום שלישי הראשון שיזמנו, משיעור "חפן יוצרים" שבנינו. היצירה כאן עסקה בשילוב שבין היחיד והקבוצה, ביצירת קשר, ובמקום של היצירה בתוכו. התחלנו מעבודה אישית ושלב אחרי שלב הכנסנו עוד ועוד התייחסויות אל הפרטים סביבנו, עד שלבסוף הגענו ליצירה המייצגת קבוצה.

התהליך התחיל בשיחה שלנו בשיעור "מפגש". רצינו להכניס בתכנית השבועית עוד שיעור מפגש שהרגשנו שחסר לנו. בחופשת הפסח שהיתה מיד אחרי אותו שיעור, חברי הקבוצה המשיכו לדון באינטרנט ועלו עוד מספר רצונות. במהלך החופשה רצונות אלו נידונו בקבוצות עבודה קטנות. בקבוצות אלה ובשיחות הרשת גובשו הצרכים שלנו לזמן שנותר לנו בתכנית והוצעו הצעות מעשיות ליישומם. הצוות עודכן בתהליכים אלו, ולקראת סוף החופשה גם השתלב באופן פעיל בשיחות כדי להכין את הקרקע לדיון קבוצתי מעשי.

בדיון התקבלו כמה שינויים מהותיים בתכנית: התאמת שיעורים קיימים לצרכי הקבוצה (עבודה אישית מונחית ועבודה בקבוצות) והוספת יום לימודים שלם הבנוי מהתכנים שגיבשנו. רצינו למשל שיעור העמקה של ה"סמוי מן העין", להוסיף שיעור חדש של יישום תפיסת חפ"ן בחיים, עוד שיעור חדש המנסה לשלב את חפ"ן עם יצירה ושיעור חדש נוסף של תכנון בית ספר אידאלי המבטא את רוח חפ"ן בכל מרכיביו. חשוב לציין שבתהליך קבלת ההחלטות היו רעיונות שהקבוצה בחרה לא לעשות ונעננו בכך לאנשים שהעדיפו לא לשנות חלקים מסוימים. בנוסף, החלטנו שאין חובת השתתפות בכל התכנים החדשים, והם מיועדים למעוניינים בלבד (שהיו הרוב, אבל לא כולם).

מעבר לתוצריו הנפלאים של התהליך, קיומו חיזק מאוד את תחושת האחריות שלנו ללמידה ואת תחושת העצמאות והביטוי העצמי שלנו. הרגשנו שיצרנו משהו משלנו, שאימצנו את מה שלמדנו והתחלנו ליישם אותו.

היום הזה גם חיזק את התחושה שביכולתנו להניע שינוי משמעותי וושצוות חפ"ן אכן עומד מאחורי ההצהרות של התאמה ללומד - המנחות ליוו אותנו בהתהליך ונענו ברצון לבקשותינו.

חווינו בצורה הברורה ביותר מה זה להעמיד את הלומד במרכז, ואולי גם נדע טוב יותר להעביר אותה לתלמידינו בעתיד.

מצורף כאן הדף שהיווה את הבסיס לדיון לעיצוב היום "כבקשתינו". הוא עוצב בצורת תפריט המציג כל רעיון שהקבוצה העלתה בשיחות ובמיילים עם היתרונות והחסרונות שלו. אמנם רשומים כאן שמות שיעורים שאינם בהכרח מובנים למי שלא לומד בחפ"ן, אולם אנו מאמינים כי אופיו של הדף מדגים ולו מעט מדרך העבודה ה"נושמת", המתרחשת בחפ"ן.

"רציונאל הרעיונות":

1. הגדלת המקום לעבודה אישית ולמקום האישי של כל אחד בתהליך הלמידה בחפ"ן.
2. צמצום הפער בין התאורטי למעשי והדגשת העיבוד אישי, הפנמה ויישום, למשל דרך עבודה על נושאים ממוקדים בקבוצות עבודה (חברותות) והתבססות על חוויות מהשטח.
3. יצירת חיבורים בין חלקי התכנית השונים לעצמם, לעבודה המעשית ולחיים.
4. הגדלת היוזמה שלנו בתכנית, קבלת אחריות רבה יותר בכל הנוגע לכיוון ולתוכן כהכנה לעבודה עצמאית.

תפריט רעיונות - מסעדת "חפן"
טרימסטר שלישי

רעיון ............................................................................................... מחיר
(פירוט)                                                                                            (ורווח)

1. כוס מים בלבד, לא לשנות ............................................................. פחות מענה למבקשי ההתאמה
(מה שיש טוב, למה לתקן?)                                                               (רווח- שמירה על המסגרת המקורית)

2. מפגש נוסף, ביום ראשון או שלישי ................................................. אנשים שאינם יכולים להשתתף
(בפורמט רגיל או של לימור (קבוצה, זוגות, קבוצה))                             (רווח- אנשים שיכולים)

3. "אני מאמין" בחברותות, סביב שאלות משותפות  ........................... פחות כלל-קבוצתי וזמן החלטות
(בוחרים שאלה לשני מפגשים, מציגים תהליך ובוחרים שאלות מחדש)  (רווח- יותר אישי ומשמעותי)

4. "שבוע שהיה" מקוצר, בסוף מפגש ............................................... מקצר מעט מפגש
(נזכרים ביחד מה היה)                                                                     (רווח- סוגר יפה שבוע בחפ"ן)

5. הקצאת זמן ב"סמוי" לעיבוד ויישום ............................................... פחות חדש
(המרה לפרקטיקה לחיים ולחינוך)                                                      (רווח- יותר משמעותי, יותר לעומק)

6. "פרויקט אישי" בהדרכות ............................................................. פחות עבודה קבוצתית
(בחירת שאלה מרכזית עם המדריכה למיקוד בעבודה המעשית)          (רווח- תהליך מותאם ומשמעותי יותר)

7. דגשים מוספים בלמידה ה"רגילה" ............................................... סיכון לבלבול
(דגש בעבודה הרגילה על נקודות מבט/ דרכי למידה/ סוגי הנחיות)        (רווח- יישום רעיונות והפנמתם)

8. "משאלה אחת ימינה"- שיעורי חיבורים ....................................... פחות חדש
(שילוב שתי מנחות ושני נושאים- סמוי ואני מאמין, הדרכה וסמוי, וכד')  (רווח- עזרה בחיבורים וביישומים)

9. קבוצות עבודה עצמאיות, בליווי הצוות .......................................... על חשבון זמננו ה"פנוי"
(מפגשים מחוץ ללימודים, הצוות לרשותנו לשאלות, בתיאום)               (רווח- למידה עצמאית מותאמת)

חינוך בגן ילדים איננו משחק ילדים

"מחנכים בגן ילדים" היא תכנית לימודים ייחודית שנפתחה השנה במכללה האקדמית לחינוך ע"ש דוד ילין בירושלים, במסגרת מכון חפ"ן – חינוך פתוח ניסויי. מטרתה של התכנית היא להכשיר עובדים לגני הילדים בארץ באמצעות מתן ידע והדרכה מעשית נכונה.


המצב בארץ מוכר וידוע. מהעובדים עם ילדים רכים בני מספר חודשים ועד גיל שלוש במסגרות החינוכיות השונות, אין דורשים הכשרה מיוחדת ואין עליהם פיקוח. במעונות היום ההכשרה הנדרשת בסיסית ביותר – לעבור קורס מטפלות. רוב העובדים היו רוצים לקבל ידע והדרכה בתחומי עיסוקם, אך מסגרות הלימודים  הרגילות אינן מתאימות להם. "קורס המטפלות מטעם משרד העבודה הוא קורס בסיסי מאוד. אפשר אמנם ללמוד ארבע שנים במוסד אקדמי ולקבל תואר בחינוך לגיל הרך, אך לאלה הרוצים בדרך הביניים, כלומר, לימודים ברמה גבוהה אך אינם יכולים להקדיש ללימודיהם ארבע שנים מלאות, אין מסגרות לימוד מתאימות, אומר רן כהן-אהרונוב, בעל תואר שני בחינוך, בוגר מכון חפ"ן – חינוך פתוח ניסויי - במכללה האקדמית לחינוך ע"ש דוד ילין בירושלים, ומרכז את תכנית הלימודים החדשה במכללה – "מחנכים בגן ילדים".

רן כהן-אהרונוב, רכז הקורס

התכנית הייחודית בארץ, שאין דוגמתה במכללה אחרת לחינוך, נועדה לספק צורך זה. "יש בבעלותי  שני גני ילדים פרטיים, אחד בירושלים ואחד בשורש, ואני מכיר את הנושא הזה מקרוב. הדרישה ללימודים כאלה מגיעה מהשטח", אומר כהן-אהרונוב. "את עבודת המאסטר שלי הקדשתי לנושא זה ומסקנותיי הובילו לייסוד תכנית הלימודים הזאת".

המדובר הוא בלימודים במסגרת מכון חפ"ן, שמונה שעות שבועיות, יומיים בשבוע. בחבורת הסטודנטים הראשונה יש 16 סטודנטים – 13 נשים ושלושה גברים, בני 26 ועד 50 פלוס. "כמעט כולם עובדים באופן מעשי עם ילדי הגיל הרך: יש ביניהם בעלים של גני ילדים, עובדי מעונות, סייעות לגננות ועוד", אומר כהן-אהרונוב,

"סטודנטים אלה זוכים לקבל העשרה וידע בתחומים הרלוונטיים לעיסוקם: פסיכולוגיה של הגיל הרך, פילוסופיה של החינוך, שיטות חינוכיות לגיל הרך, תנועה וקשב, תיאטרון בובות, אמנות, קורס בניתוח אירועים אמיתיים שקרו בגן, ועוד. נוסף על כך אנחנו מלווים אותם בעבודה המעשית: אנו מבקרים בגנים או במעונות שבהם הסטודנטים עובדים, ואת הסטודנטים  שאין להם עבודה אנו משבצים בגנים בעבודה מעשית במקומות רלוונטיים".


- לאן יוכלו להתקדם הבוגרים של תכנית הלימודים הזו?

"להערכתי, הם יובילו את צוותי העובדים בגני הילדים שהם עובדים בהם, ובזכות הידע, ההכשרה והביטחון שירכשו במסגרת הלימודים במכון הם יהיו ראש חץ בעבור שאר אנשי הצוות. חשוב לציין כי כל המסיימים את לימודיהם בתכנית 'מחנכים בגן ילדים' יוכלו להמשיך בלימודים לתואר ראשון בחינוך לגיל הרך במכללת דוד ילין. הלימודים בתכנית שלנו מוכרים כחלק מן הדרישות שעל הסטודנטים לעמוד בהן כדי להשלים את לימודיהם לקראת תואר ראשון בחינוך".