לקבלת מידע אנא פנו אלינו ונחזור אליכם בהקדם.
שם פרטי:
שם משפחה:
נייד:
דואר אלקטרוני:

מסלול

מסלול

הניוזלטר השני



המרחב הפתוח

האם ייתכן שתהליך לימוד יתרחש רק בין כותלי הכיתה? מתברר שלא. כדי לאפשר תהליכים של לימוד ושל העשרה מחוץ לקירות הכיתה, הוקם בבית הספר הניסויי בירושלים פרויקט "המרחב הפתוח", שבו תלמידי כיתות ב' ו-ג' מתנסים בלמידה חווייתית מסוג אחר.

יום אחד החליטו תלמידי כיתות ב' ו-ג' בבית הספר הניסויי בירושלים להקים לעצמם דואר. הם עמלו על בניית שני סניפים ומערך חלוקה שכלל דוורים ומסלולים. אך לבסוף התבררה להם הבעיה המרכזית – כתיבת המכתבים עצמם: לא נכתבו די מכתבים כדי לספק עבודה לשני סניפי דואר. "לכן התלמידים בנו מעין קמפיין לעודד כתיבת מכתבים בקרב התלמידים. הדואר החזיק מעמד כחודשיים", מספר זיו גולדברג (32), מורה בבית הספר ובוגר מכון חפ"ן – חינוך פתוח ניסויי - במכללה האקדמית לחינוך ע"ש דוד ילין בירושלים.

הדואר הוא רק אחד מתוך מגוון הפעילויות שמציע המרחב הפתוח – פרויקט חדש שהחל לפעול בבית הספר בשנת הלימודים האחרונה, שאותו מרכז ומנהל זיו גולדברג. הרעיון שעומד בבסיסו של הפרויקט הוא ניצול החללים הפתוחים בתוך בית הספר ומחוצה לו  לשם התנסויות לימודיות מגוונות ומעשירות. "במרחב הזה מתרחשים תהליכים פיזיים וגם לימודיים. הילדים בוחרים נושא, סדנה או קורס ולומדים אותו תוך כדי התנסות מעשית. המגוון רב והמרחב הזה משתנה ומתפתח בלא הפסק. יש סדנאות חד-פעמיות בנושאים כגון: הדפס או יצירת כפפות נייר, קורסים בני ארבעה מפגשים בנושאים כגון: מסכות יווניות ותרבות יפן, ואפילו פעילות פיזית, הכוללת חפירה לבניית החצר העליונה.  יש גם פינות יצירה בפלסטלינה, צבעי גואש, חדר שקט עם כריות, פינת דמיון, פינת תאטרון עם חומרים רכים שבאמצעותם אפשר לשנות דמות, פינת טבע ללימוד עצמי ועוד. "במרחב הילדים יכולים לנוע לכיוונים שמושכים אותם, ומסביבם יש תמיד דמות  מבוגר שמייעצת, עוזרת לבחור, פותרת בעיות ומלווה אותם בתהליכים השונים. הילדים בודקים את פעולותיהם ומנתחים אותן ואת בחירותיהם במהלך כל התהליך הלימודי".

כיום נוטלים חלק בפרויקט "המרחב הפתוח" 104 תלמידי כיתות ב-' ו-ג' בבית הספר. הפעילות במרחב מתבצעת שלוש-ארבע פעמים בשבוע. בזמן זה כיתות האם מפוצלות. מחצית הכיתה נמצאת במרחב והמחצית השנייה לומדת עם המורה בכתה. "כך  מתאפשר גם לנשארים בכיתה במסגרת המצומצמת ללמוד למידה איכותית ואישית יותר. אחר-כך הקבוצות מתחלפות", אומר זיו גולדברג. גם ההורים נוטלים חלק בפעילות, כחלק ממימוש התפיסה לקרבם לקהילת בית הספר. רבים מהם בעלי מקצוע מנוסים, והם מעבירים סדנאות וקורסים ושמחים לחלוק עם התלמידים את הידע והניסיון שלהם בתחומים כגון: אדריכלות, אמנות ועוד. לאחר בחינת הפרויקט לעומק יוחלט אם וכיצד יורחב גם למען תלמידים בכיתות גבוהות יותר.

חוויה מתקנת של תפיסת הלמידה

זיו גולדברג, בעל תואר ראשון בפיזיקה, עוסק בחינוך מאז היותו כבן 16, "בהדרכה בתנועת נוער, בהוראת מחשבים בהיותי בן 18, בתפקידי פיקוד בצבא וגם בהדרכה במוזאונים ובחוגים בתקופת לימודיי האקדמיים. למעשה, משאלת הלב שלי הייתה לזכות בחינוך אחר, לא מסרס, שונה מן החינוך שאותו חוויתי כלומד במסגרות הלימודיות שבהן אני למדתי. כאשר הגעתי לחפ"ן, השתנתה תפיסת עולמי לגבי למידה. למדתי למצוא את הכלי המדויק בעבורי בתהליך הלמידה ולדייק אותו עוד ועוד. הלמידה שספגתי נוגעת בטכניקות רבות ובעיניי היא אישית ונכונה יותר. בעבורי הגילוי של התפיסה החדשה של הלמידה היה בבחינת חוויה מתקנת".



מפגש בין שתי קבוצות 

בשנתיים האחרונות קבוצת הלומדים בחפ"ן נפגשה עם קבוצה של נגמלים מסמים. את המפגש  יזמה  מירב לוין, בוגרת חפ"ן תשס"ו, העובדת עם הנגמלים. יזמתה חברה לרצון שלנו בחפ"ן להיפגש עם "העולם בחוץ". בשנה שעברה נפגשנו לקראת פורים  לשעות מספר שבמהלכן הכנו יחד משלוחי מנות, ונציגים משתי הקבוצות חילקו בבי"ח שערי-צדק.

להלן נספר על המפגש שנערך השנה.  את החלק הראשון כתבה מירב ואת החלק השני כתבה יעל כורם, הלומדת בחפ"ן בשנה הנוכחית:

א. בתחילת חודש מאי נפגשו בחווה האקולוגית במודיעין"חוה ואדם" לפעילות משותפת שתי קבוצות אנשים: קבוצת סטודנטים מחפ"ן הלומדים לקראת תעודת הוראה בחינוך פתוח וקבוצת נגמלים מסמים העוברים תהליך שיקום במרכז יום בירושלים. למרכז היום באים  מכורים לסמים שעברו גמילה פיזית ("מכורים נקיים"), כדי לעבור תהליך שיקום נפשי וחברתי שנמשך כשנה. מטרת המרכז לסייע לאנשים שעסקו בעבריינות והשתמשו בסמים שנים ארוכות להשתלב בחיים נורמטיביים. המרכז הוא מסגרת מחייבת בעלת כללים ברורים, סדר יום וצופן  התנהגות מחייב. הפעילות כוללת טיפול קבוצתי אינטנסיבי ופעילויות העשרה מגוונות. במכון חפ"ן  לומדים סטודנטים בעלי תואר ראשון בתחומים שונים. מטרת לימודיהם היא לעבור הסבה מקצועית לתחום החינוך ולקבל תעודת הוראה בחינוך פתוח ניסויי.

לכאורה אין מרחק גדול מזה. בפועל, מהיכרותי עם שתי הקבוצות הרגשתי שיש ביניהן הרבה מהמשותף:  העבודה הקבוצתית, הרצון בשינוי, "השנה המשמעותית", הדיבור, הרגש, הכנות...

חשיבתי על המשותף הובילה אותי לשער  שמפגש בין שתי הקבוצות יוכל להיות משמעותי ומלמד. חשבתי שלמרות ההבדל הרב בתכנים שהחברים בכל קבוצה מתמודדים עמם, ולמרות השוני במסגרות (מסגרת לימודית לעומת שיקום) הרוח הרגישה, הכנה והאמיתית המשותפת השוררת בשתי הקבוצות יכולה לחבר ביניהן. .
כשתכננו ביחד את הפעילות, חשבנו על שלושה רעיונות מנחים:

הדדיות – שתי הקבוצות נותנות ומקבלות, ולא אחת  נותנת והשנייה מקבלת.
עשייה משותפת - בעשייה שתי הקבוצות יוכלו לתרום ולפעול במידה שווה.
מפגש – העיקר הוא לאפשר מפגש בין אנשים.

כשהצגתי את רעיון המפגש לפני קבוצת  הנגמלים מסמים הוא התקבל בחשש רב  מהלא מוכר וממפגש עם אנשים זרים. לאחר שחשבנו על רעיונות מספר החלטנו לערוך יום פעילות בחווה האקולוגית במודיעין.

בתחילת היום, כשהגענו למודיעין, התחלקנו לקבוצות קטנות למפגש על כוס תה ועוגיות. בכל קבוצה היו חברים אחדים מכל אחת מהקבוצות. במהירות רבה החלו לקלוח השיחות במעגלים. יותר משעה ישבו האנשים מרותקים אלו לדברי אלו.  נאלצנו להפסיק את השיחות  רק משום שרצינו  להמשיך בפעילות שתוכננה לאותו יום.

בחלקו השני של היום, שמענו  הרצאה מפי מנהל החווה ואחריה עסקנו בפעילויות שונות בחווה בשלושה מוקדים.  בכל מוקד השתתפו אנשים על פי  רצונם. קבוצה אחת הכינה את ארוחת הצהריים במטבח, קבוצה אחרת סיידה בית בוץ לקראת האביב וקבוצה שלישית עסקה בעבודות פסיפס.  בכל אחד מהמוקדים אנשים משתי הקבוצות עבדו יחד.

פעמיים בכל יום, בבוקר ובצהרים, נערך במרכז היום "סבב הרגשה". כל אחד מהחברים חלק את תחושותיו ובסיום דבריו נענה בברכת "אוהבים אותך" משאר חברי הקבוצה.

בסיום היום בחווה האקולוגית ערכנו סבב הרגשה משותף. חברי מרכז יום וחברי חפ"ן חלקו את הרגשות והחוויות שחוו באותו יום, וכולם בורכו בברכת "אוהבים אותך", לפי המסורת של המרכז. כולם דיברו על ההפתעה וההתרגשות מהמפגש המיוחד ומהנכונות ההדדית להיפתח אחד כלפי רעהו.

ביום חמישי שלאחר הפעילות, בסבב הבוקר במרכז היום, התייחסו כל אנשי המרכז להתרגשות ולהנאה מהיום המשותף. האנשים דיברו על יום מהנה ומשמעותי ועל מפגש מיוחד שהם אינם רגילים בו.

ימים מספר לאחר המפגש סיפר אבי (שם בדוי): "לפני המפגש חששתי. חששנו כל הקבוצה. לא ידענו מה הולך להיות. זה מפגש שבאמת הוא פשוט, אבל לא מוכר לנו.

"כמו שהבנתי גם הקבוצה השנייה חששה לפגוש אותנו, נרקומנים, עבריינים... חששתי כי אני לא רגיל לשתף אנשים זרים. גם אנשים קרובים לי אני לא רגיל לשתף. אז היה לי איזשהוא פחד. מכורים רגילים תמיד לשקר, להסתיר את האמת שלהם, את הההתמכרות, את העבר, אנחנו כל הזמן חיים עם מסכה.

"כשהגענו, התחלקנו שם לקבוצות, והאווירה השתנתה. נהייתה מין חברותא כזו, ישבנו בכיף. ההרגשה שלי השתנתה מיד, יכולתי בכנות לשתף אותם, כאילו אני מכיר אותם שנים. סיפרתי דברים שלא סיפרתי קודם. יצא לי מהפה כאילו אני מכיר. שיתפתי הרבה במה שעברתי כל החיים שלי, כלומר שיותרמ- 20 שנה אני נכנס ויוצא מבתי סוהר, סמים.. ההרגלים שנשארו לי מכל השנים האלו, הקשיים שלי.  מלכתחילה לא האמנתי שאני אשתף בנושאים האלו. זה נתן לי הרגשה טובה שאני יכול לשתף ככה והם מקשיבים. התרגשתי מהשאלות שלהם, העניין שלהם וההקשבה. הם גם שיתפו אתנן במה שהם עוברים, חוויות שלהם, סיפרו על עצמם, מה הם עושים, מה הם לומדים.

"בהמשך היום התחלקנו לפעילות ועבדנו ביחד. היה שיתוף פעולה מצדם ומצדנו. כולם עשו ביחד. זה נתן הרגשה טובה. אלו  דברים שאני לא רגיל אליהם".

"תמיד הרגשתי שונה, הרגשתי בשוליים עקב המצב שלי, שהייתי בכלא והסמים. ופה באמת יצא לנו להרגיש שווים. הם שיתפו ואנחנו שיתפנו. פגשתי אנשים שתמיד אני רק הולך לידם ברחוב ואף פעם לא דיברתי אתם.

"החוויה הייתה לדבר אתם בגובה העיניים. זה נתן לי כח להמשיך בדרך. הנה, אני יכול להשתלב בין אנשים רגילים".

"אני חושב שהמפגש היה מוצלח מהצד שלנו. זה נתן לי הרגשה טובה. כן ירבו מפגשים כאלו. נשמח לעוד מפגשים, שנכיר יותר".

   

ב. החלטנו לערוך פגישה עם קבוצה של נגמלים מסמים בשיעור "החלטות" שהיה לנו. כמה מתנדבים מחפ"ן נפגשו עם מארגני הקבוצה במרכז יום של הנגמלים ותכננו יום פעילות משותפת בחווה האקולוגית-'חווה ואדם' במודיעין, שבה עובד עמוס גוטמן הלומד בחפ"ן.

ביום רביעי אביבי ונעים נסענו לחווה, ושם נפגשנו עם הקבוצה השנייה. התאספנו באוהל גדול. ישבנו בו בקבוצות קטנות מעורבות וניסינו להכיר קצת יותר אלו את אלו. עם קצת עזרה והנחיות לגבי אופי השיחה, סיפרנו על עצמנו ועל חלקים מסיפורי חיינו. לאט לאט נסדקו כמה מהחומות בין שתי הקבוצות והשיתוף גבר. ישבתי בקבוצה עם שלוש חברות מחפ"ן ועוד שלושה בחורים ממרכז היום, שבאומץ ובכנות רבה סיפרו על ההתמודדות היומיומית שלהם עם הגמילה, על הפחדים שלהם, על המשפחות שלהם, וקצת על עברם הלא פשוט. נוצרה אווירה חמה וכמעט אינטימית בקבוצה הקטנה, והשיתוף מצדם של החברים ממרכז היום היה חזק ומרגש.

בסיום המפגשים בקבוצות נאספנו כולנו באוהל והקשבנו להרצאה מפי מקים החווה ומנהלה, על מטרותיה של החווה והפעילות החברתית שנעשית בה, ועל הבחירה בחיים אקולוגיים וקרובים יותר לטבע. יצאנו לסיור בחווה בשתי קבוצות מעורבות, וראינו את הפעילות היומיומית בחווה – הבנייה בבוץ, הקומפוסט, גידולי הירקות לשימוש עצמי,  דברי האומנות ועוד. היה יום מקסים וחמים, וההליכה בתוך כל הירוק שבחווה הייתה מרעננת ונעימה. הרעיונות שעלו בסיור, שהיו רחוקים מהחיים של רובנו (כמו שימוש בצואת חמורים ובשמן משומש מדוכני פלאפל לבניית בתים), הביאו לפרצי צחוק ולהרבה הומור.

בסוף הסיור פתחו בחווה כמה סדנאות של עבודה ויצירה בשבילנו. כל אחד הלך לסדנה שבחר בה, סדנה של בנייה בבוץ וסיוד, יצירת פסיפס, אריגת שטיחים משקיות ממוחזרות.  המבוקש ביותר היה הכנת ארוחת צהריים. העבודה הייתה נעימה ומקרבת, שרנו הרבה, צחקנו והתנסינו בדברים חדשים לכולנו. בסוף העבודה בסדנאות נפגשנו מתחת לעץ גדול בחווה לשיחת סיכום ולארוחת צהריים. לפני האוכל ערכנו סבב של מילות סיכום ברוח השיחות במרכז היום. כל אחד פתח במילים: 'צהריים טובים!', ומיד קיבל מענה כזה בחזרה מכל הקבוצה. בסיום דבריו כולם ענו לו  'אוהבים אותך...'. הייתה שיחה מצחיקה ומרגשת. כולם הרגישו שהמפגש הזה בינינו היה מפתיע, מהנה וחשוב. סיימנו את המפגש בארוחת צהריים טעימה שמקצתנו  הכינו, ונפרדנו בהרגשה כנה של רצון להיפגש שוב, ובתקווה גדולה שהחברים ממרכז היום יצליחו בדרכם.

ולסיכום, התכנית היא ששתי הקבוצות ישובו ויפגשו עוד השנה. כולנו מקווים שנמשיך להיפגש  גם בשנה הבאה. 

 

קסם במעלה החמישה

הלימודים במכון חפ"ן – חינוך פתוח ניסויי – במכללה האקדמית לחינוך ע"ש דוד ילין בירושלים הובילו את איילה בנימין ותמר אחירון-פרומקין, לעשות מעשה: ליזום הקמה של בית ספר פתוח באוריינטציה סביבתית. כיום בית הספר "קס"ם" (קהילה, סביבה, מקום) חוגג חמש ובנימין משקיפה עליו באהבה. "זה בית הספר שהייתי רוצה ללמוד בו", היא אומרת.
 
הלימודים במכון הייחודי חפ"ן – חינוך פתוח ניסויי – במכללה האקדמית לחינוך ע"ש דוד ילין בירושלים מעוררים רצון בקרב סטודנטים ובוגרים לצאת אל השטח ולהקים בית ספר פתוח ברוח תורת המכון. על אף שרבים רוצים וחולמים, מעטים זוכים להגשים. אחת מאלה שחלמו, הגשימו והקימו את בית הספר הפתוח "קס"ם" (קהילה, סביבה מקום) בקיבוץ מעלה החמישה, היא איילה בנימין, תושבת גבעת-יערים, אמא לשלוש בנות בגילים: 12, 11 ושש. בנימין וחבריה לדרך: רן כהן-אהרונוב, תמר אחירון-פרומקין, גלית כץ, דלית והאבה, דלית בר-נחום ואורלי פרוכטר-יגודובסקי עומדים מאחורי הפרויקט החינוכי הזה שתופס תאוצה ונחשב לבית ספר מצליח.

איילה בנימין עברה כברת דרך משמעותית עם עצמה עד שהגיעה להחלטה להיות חלק מצוות שמקים בית ספר פתוח. היא הייתה עורכת סרטים וכאשר נולדו בנותיה החליטה על הסבה מקצועית. "רציתי להתפתח כאם וכאשת חינוך", היא מספרת, "ופניתי ללימודים במכון חפ"ן כי הכיוון הזה עניין אותי. במכון עברה עליי שנה של לימודי חינוך והתנהגות אנושית בצד התפתחות אישית משמעותית. הלימודים גרמו לי לחשוב על צורת החינוך שהייתי רוצה שבנותיי יקבלו בשעות הארוכות שהן ישהו במסגרת החינוכית. ידעתי שאני רוצה משהו אחר בשביל הבנות שלי, משהו שונה ממערכת החינוך הרגילה. הגדרות החינוך הפתוח ענו על הרצונות שלי. ידעתי שזה מה שאני רוצה עבורן".

מתוך ההבנה הזאת באה הפעולה. "'קס"ם' הוא בית ספר פתוח באוריינטציה החינוכית, וסביבתי-קהילתי מבחינת תכנית הלימודים שלו, שמתבטא במתן דגש על אקולוגיה ובטיפוח האהבה לטבע ולסביבה", מספרת בנימין. "בית הספר קיים זו השנה החמישית, הוא בית ספר פרטי, במעמד של 'מוכר שאינו רשמי'. עמותת 'ילדותי הראשונה' אשר קמה כדי להקים בית ספר ברוח החינוך הפתוח עם אוריינטציה סביבתית, מנהלת אותו".

בית הספר פועל במבנה של בית ספר ישן במעלה החמישה, ומגיעים אליו 185 ילדים מגיל טרום חובה ועד כיתה ז', מירושלים והישובים סביב לה, כמו גם ממקומות מרוחקים יותר, "אפילו מכפר ורבורג שבדרך לאשקלון יש לנו תלמידים. הם מוכנים להשקיע זמן ארוך בנסיעה הלוך ושוב כדי ללמוד אצלנו", מציינת בנימין.

פתיחות לכול

- איך החינוך הפתוח מתקיים בפועל בבית הספר?

"לתלמידים בכל הגילים, אפילו לילדי הגן, יש  שיעורי בחירה. הם יכולים לבחור, למשל, בין שיעור אנגלית באמצעות מוזיקה לבין אנגלית דרך אמנות, כך גם בשיעורי  תנועה, מדעים ועוד. כמו כן, אין אצלנו ציונים ואין מבחנים  משום שאין השוואה של תלמיד אחד לאחר, אלא ההתפתחות נמדדת אצל כל תלמיד ביחס לעצמו. יש שילוב בין למידה אישית לבין פעילות חברתית ענפה, כי פתוח פירושו גם תקשורת ברמה החברתית, ויש לנו שעות מיוחדות המיועדות לכך בתוך מערכת השיעורים. גם הצוות המקצועי נמצא כל הזמן בבחינה עצמית של פעילויות ושל תוצאותיהן. אם, לדוגמה, ייסדנו חטיבה צעירה ומשהו לא עבד שם, אנו שואלים האם כך צריך להיות. כאמור, פתיחות לכול".

- במה שונה בית הספר הפתוח מבית הספר הדמוקרטי?

"חשוב לציין כי בזרם של בתי הספר האלטרנטיביים- ייחודיים רב הדומה על השונה. למשל, בגישה לנושא יחסי מורה-תלמיד, בתהליכי החונכות והליווי ועוד.

בית הספר הדמוקרטי שונה מבתי הספר הפתוחים והרגילים בכך שהוא מקיים בתוכו מנגנונים דמוקרטיים הלכה למעשה, כחלק מחיי בית הספר, שכוללים רשות מחוקקת, רשות מבצעת ורשות שופטת ונבדלים זה מזה ברמות החופש והבחירה של התלמיד.

אצלנו יש מקצועות חובה, כמו: תורה, חשבון ועברית, ויש לנו זיקה לתכנית הליבה של משרד החינוך. מובן שנוסף על מקצועות החובה אנחנו מרבים גם בנושאי בחירה. לכל תלמיד יש נושא אישי שהוא בוחר להתמקד ולהעמיק בו, לדוגמה: צילום, ברזיל, עיצוב אופנה, חיי הדולפינים ועוד".

כיום איילה בנימין מנהלת מסעדה משפחתית בירושלים, "כי צריך להתפרנס, אחרי שלוש שנים של התנדבות במשרה מלאה כיו"ר העמותה, אבל אני מלווה את ההתפתחות הברוכה של בית הספר וגאה בו. צמחה בו הנהגה מסורה וחשוב מאוד להמשיך את הפרויקט ולהמשיך ולטפח את המשפחתיות, את הרב-גיליות ואת שמחת היצירה. אין לי ספק ש'קס"ם' הוא בית הספר שהייתי רוצה ללמוד בו".