לקבלת מידע אנא פנו אלינו ונחזור אליכם בהקדם.
שם פרטי:
שם משפחה:
נייד:
דואר אלקטרוני:

מסלול

מסלול

הניוזלטר הראשון

חורים בכל מקום / רונית עמיאל, עמיתה במכון מדל למנהיגות חינוכית

שנת הלימודים בחפ"ן נפתחת לפני תחילת השנה האקדמית, בשבוע אינטנסיבי של היכרות. הכרות של הלומדים בינם לבין עצמם, עם המורות המלוות, ועם דרכי העבודה הייחודיות לחפ"ן.

"....והשנה בחרנו בנושא חורים" אמרה לי חני בפגישתנו הראשונה, בעודנו יושבות בבית קפה ומשוחחות על הסטאז' שאני מבקשת ממנה לאשר לי לעשות בחפ"ן. "חורים?!?!" אני חושבת לעצמי "הם השתגעו לגמרי כנראה" ולחני אני אומרת: "נשמע מעניין מאד..".

רק דקות ספורות לאחר מכן, אני מוצאת את עצמי נסחפת לגמרי במחשבות על חורים. מכל עבר אני רואה אותם: בכיסאות בית הקפה, במעקה שסביבנו, בפניה של חני, בנקבוביות העור בידיים שלי, בטבעות ובצמידים שעל שתינו, בשתיקות שבשיחתנו, בגלגלי עגלת התינוק שחולפת על פנינו. "חור הוא 'יש' או 'אין'?" אנחנו שואלות וצוחקות בהעדר תשובה.

בעבורי, מכל מקום, לפחות חור משמעותי אחד מתמלא לקראת סופה של השיחה הזו: חני מוכנה לאשר לי לעשות סטאז' בחפ"ן. הרצון העז שלי להכיר את המקום באופן בלתי אמצעי מקבל מענה ומתממש.

פגישת עבודה ראשונה של הצוות. האווירה מקסימה אותי בפשטותה ובחומה. אנחנו יושבות סביב שולחן קטן ועמוס בנשנושים. הן זורקות רעיונות לשבוע ה'חורים', בונות כיוונים, בודקות אותם. בשלב זה הכל אפשרי. הכל פתוח וזורם. אני מנסה להשתלב וחשה בבירור שנעים לי שם. הברומטר שלי רושם העדר פוזה ותחרותיות בתוך הצוות ואני רושמת לפני שזו חוויה צוותית נדירה בעבורי וראויה ללימוד.

שבוע החורים קורם עור וגידים והופך מרעיונות לתכנית לימודים, המבט הפילוסופי מתחדד לשאלות, הנגיעה האומנותית הופכת לרעיונות יצירה, ההיבט החינוכי מתורגם לדילמות ומעל כל אלה מרחף המסע הרגשי אל החורים של עצמנו.

ליום הלימודים הראשון אני מגיעה בציפייה דרוכה: האם החבר'ה ישתפו פעולה? האם יתמסרו באמת לשלל הפעילויות שהוכנו להם? האם יחוו את החוויה הכוללת? הקו המנחה והנושא הפותח אינם נמסרים להם, אלא מטופטפים מכל עבר: מרשת הדייגים המחוררת התלויה על גרם המדרגות, דרך פינת התיקונים של חורים בגרביים, שיחות על חורים בחברה הישראלית, פסטה ועוגיות עם חורים, הצגת דילמות בקביעת תכנית לימודים (ובעיקר מה יעדר ממנה), שתיקות במוסיקה, משימות קבוצתיות של הובלת מים בכלים מחוררים, משימות אישיות הביתה (להביא חפץ מחורר משמעותי, להתבונן במישהו מוכר דרך משקפיים שונים) הפקת נהמות במערה, מילי עם המקום החסר בקבוצה, ושיחות, שוב ושוב על החורים שבתוכנו.

שיתוף הפעולה והזרימה הכללית מפתיעים אותי. אנשים בוחרים לומר אמירות אישיות משמעותיות על עצמם, על החורים בחיים שלהם. מכל עבר ניכר הרצון להתמסר לקבוצה למקום ולרוח.

נראה שרובם הגיעו לחפ"ן, במידה מסוימת כמוני, מתוך רצון להיסחף בקסם, אבל כבר במהלך השבוע הראשון אני מבחינה כי אצל רבים מאיתנו נולדים קשרים עמוקים ומשמעותיים יותר גם אל המקום ובייחוד אל האנשים שבו.

מאז אני שוב ושוב מוצאת את עצמי רואה חורים רבים בכל מקום, אך מסתכלת עליהם אחרת פתאום. לומדת אותם. לא מפחדת מהם ונותנת להם מקום.

פשטות מורכבת

בשנת הלימודים הבאה, אם לא יהיו עיכובים והפתעות, ייפתח בצפון הנגב בית ספר בעל אופי ייחודי. תלמידי בית הספר יהיו תושבי צפון הנגב (מיישובים כגון נתיבות, שדרות, מושבים וקיבוצים באזור). הוא יפעל במתכונת של בית ספר צומח וילכד את התלמידים בקבוצות למידה רב גילאיות המונחות על ידי חונך. בית הספר מוגדר כבית ספר פתוח דתי חילוני ומבקש להעניק לא רק הזדמנות לחינוך פתוח בנגב אלא גם לצורת לימודים ומבנה קהילה ייחודיים הקיימים רק במקומות ספורים ברחבי בארץ.

איתן קצ'קה, המנהל המיועד של בית הספר ובוגר מכון חפ"ן, אומר  שהאתגרים העומדים בפני צוות ההקמה של בית הספר  רבים ומגוונים. "האוכלוסייה באזור אינה בהכרח מכירה את עקרונות החינוך הפתוח שאנו רוצים להנחיל. חושבים שאנו שייכים לרשת בתי הספר הדמוקרטיים, כמו בבתי ספר אחרים בארץ", אומר קצ'קה. "גיוס אנשי צוות מתאימים הוא אחד האתגרים המרכזיים העומדים בפנינו, ובעמידה בו מותנית הצלחתו של ביה"ס. יש עוד קשיים, אבל אנחנו מאמינים ששנה היא תקופת זמן מספקת להכנה טובה, וכי נוכל לפתוח את שנת הלימודים הבאה".

קצ'קה, בן שלושים ואחת, בוגר מכון חפ"ן לחינוך פתוח ניסויי במכללה האקדמית לחינוך ע"ש דוד ילין, התחיל את דרכו באוניברסיטת בן גוריון בנגב בלימודי פסיכולוגיה. במהלך לימודיו לתואר ראשון, כשהיה חבר בקבוצת סטודנטים שביקשה להקים בית ספר הומניסטי קהילתי בבאר שבע, נפתח בפני קצ'קה "צוהר לחינוך אחר". בית הספר לא קם, אבל קצ'קה מצא כיוון.

בעקבות חברה שלמדה במכון חפ"ן למד קצ'קה במכללה האקדמית לחינוך ע"ש דוד ילין והתעניין בפעילות ובעשייה שמתרחשת במכון. "מאד אהבתי את השפה הייחודית, את השונות, את זה שהמכון שם דגש על עבודה מהבטן והלב ולא רק מהראש", מספר קצ'קה.

במהלך שנת הלימודים בחפ"ן הסטודנטים מסיירים ברחבי הארץ ונפגשים עם בתי ספר שונים ומגוונים. באחד מאותם המפגשים נתקלו קצ'קה וחבריו בעמותת הורים הפועלת בדרום. עמותה זו הייתה באותו זמן בתהליך של הקמת בית ספר פתוח בצפון הנגב. אותה קבוצת הורים פנתה שנתיים אחר כך לקצ'קה והציעה לו לנהל את בית הספר.

"נקודת המוצא של בית הספר הוא הדיאלוג. אם  מפתחים מקום של דיאלוג עם הילדים, הצוות וההורים, כל הדעות נשמעות וההחלטה מתבססת לא רק על פי רוב", מסביר קצ'קה את ההבדל המהותי בין בית הספר הקהילתי הפתוח לבית הספר הדמוקרטי. בבית הספר הקהילתי נפגשים חברי  הקהילה אחת לשבוע  והמסקנות הנלמדות מהדיאלוגים במפגשים אלו הן שבסופו של יום, מנהלות את בית הספר. "אלו אינם מפגשי הצבעות, אין לובי לקראת הצבעות. נאו מתמקדים  בהקשבה לכלל חברי הקהילה וצרכיהם, ולא בתהליך הדמוקרטי", מדגיש קצ'קה. "כול שאנחנו מבקשים הוא לתת מקום לכל אחד להביע את דעתו בכבוד ולזכות להתייחסות הוגנת". ההנהלה הרשמית של ביה"ס מורכבת, מלבד מהמנהל, מנציגים של צוות המורים, חברי העמותה, הורים ותלמידים.

כיום לומד קצ'קה לקראת קבלת תואר שני במדיניות ומִנהל בחינוך (מנהל חינוכי) באוניברסיטה העברית בירושלים. הוא חש שהתהליך שעבר מלימודי פסיכולוגיה ועד היום התרחש ברובו בשל הלימודים במכון חפ"ן.

"לקראת סוף הלימודים במכון הבנתי שאני נמצא בצומת שיכריע לאן ממשיכים חיי המקצועיים. הליווי הצמוד שזכיתי לו מצוות המכון והפתיחות המלאה שקיבלה הן את התלבטויות, הן את החלטותי, הובילו אותי למקום שאני נמצא בו כרגע. אין ספק שהתהליך שעברתי בחפ"ן, הן ברמת ההתפתחות האישית הן הכלים הפשוטים שלמדתי להשתמש בהם מחדש (צבעים, דבק, חמר וכו') מסייעים לי עכשיו ואני משתמש בהם ברציפות ובכל מקום."

על שאלות הקשורות לבית הספר, איתן יענה בשמחה: maayanschool@gmail.com