mitlabtim


לקבלת מידע אנא פנו אלינו ונחזור אליכם בהקדם.
שם פרטי:
שם משפחה:
נייד:
דואר אלקטרוני:

מסלול

מסלול

back

תקשורת, גירושין, ולמידה

מאת שלומית אגוזי אולצ'יק
www.shlomitoltchik.com
 
המצב הרגשי של ילד והיחסים בבית משפיעים כמובן על התפקוד בלמידה. אני לא מקצועית בנושא של ייעוץ, אבל למדתי הרבה מטעויות ולפעמים מתייעצים איתי בנושאים אלה. בדרך כלל אני מדברת על אותם דברים, ולכן חשבתי להעלות אותם במאמר. אני מטפלת במאמר בנושא של תקשורת בין הורים אבל הדברים אמורים גם באופן כללי לגבי תקשורת של קשר קרוב.
 
הילד צריך את שני ההורים. כשהורה אחד מפנה את הילד נגד ההורה השני, כשהורה אחד מנותק מהילד, כשההורים "מחלקים" את הילדים ביניהם, וגם כשההורים כבר לא אוהבים ומתייחסים בצורה גרועה ומרירה אחד כלפי השני - הילד נפגע. לגבי הילד, ההורים הם שמים וארץ. האימא היא הארץ, והאבא - השמיים. כשאחד מהם חסר פיזית או רגשית - זו רעידת אדמה, אין בסיס.  או שהשמים נופלים. חוסר של אחד מההורים במשפחה של שני הורים - יכול להפריע לתפקוד של הילד כבוגר. לדוגמה, בעייתיות בקשר עם אב יכולה לגרום לבעיה בקשר עם סמכות במקום עבודה, יכולות להיות בעיות בזוגיות. חשוב מאוד, גם למען הילדים, לעבוד על קשר טוב בין ההורים.
 
לא תמיד יש שני הורים. אבל אפשר לאמץ דמות חיקוי של אב או דמות אם, ואפילו בתשלום, כמו פסיכולוגית או מטפל בשיטת אלבאום וכדומה, שילווה את הילד במשך השנים.
 
חיים של זוג צעיר הופכים להיות קשים מאוד בבת אחת עם הולדת תינוק. יש מחסור במשאבים של זמן, שינה, כסף, תשומת לב, ויש מאבק על המשאבים האלה. הרבה פעמים הבעל מנצח. האישה קמה לילד, משקיעים במכונית של הבעל ולא בבגדים לאישה או חוג התעמלות לאישה. לא בעוזרת בית ("את ממילא בבית" או - "כרגע אין לנו כסף לזה"). דברים כאלה יוצרים מרירות, כעס, והם מכסים את האהבה שהיתה. והם אולי נגרמים מעלבונות מצטברים ומוסתרים של הבעל, שמבטא אותם בצורה עקיפה ע"י אמירת "לא". המבט האוהב והליטוף המקרי נעלמים. סוחבים במעלה ההר וכל אחד מטפח לו רשימה של תלונות שהוא מחזיק אותן בפנים. אי אפשר להסתיר מתינוק או מילד מצב כזה, ומצב כזה פוגע בו.
 
תקשורת שלא נאמרה מכסה את האהבה או מחסלת אותה. ואז החיים יחד נעשים רעילים יותר ויותר ולעיתים מלאי פיצוצים. יש גירושים של הלב, גם אם לא על הנייר, וההשפעה על הילד - קשה. אם יש גירושים - הילד מאשים את עצמו, שגרם למצה כי הוא ילד רע, ו"קשה".. או פוחד שזה יקרה לו גם. אם הגירושים הם מתחת לפני השטח - הילד עלול לאבד אמון ביכולתו להשיג אהבה כבוגר. כתלמיד - הוא יהיה מוטרד, לא מרוכז.
 
כשילד נראה מפוזר וחולמני, אני הרבה פעמים בודקת עם ההורים אם יש קשיים בבית, או בעיות אחרות שהנפש והמוח שלו עסוקים בהן. יש הפרעות קשב שנוצרות או מחמירות בגלל המצב בבית. מצב בין ההורים או בין הורה לילד, או בין האחים. יש ילדים שמוכים בפראות על יד האחים שלהם, וזה לא שונה בהרבה ממצב של ילד מוכה ע"י ההורים. רבים מתייחסים לכך כאל מצב תקין. יש גם התעללות נפשית שנובעת מקנאה בין האחים, וזה נושא למאמר אחר.
 
גירושים הם לא תמיד פיתרון ותמיד הם פיתרון עצוב. הרבה פעמים ההורים כועסים אחד על השני, מבקשים מהילד "לתפוס צד", מושכים אותו לצדדים מנוגדים או משתמשים בו כדי להכאיב לצד השני, לדוגמה ע"י הסדר הביקורים. לדעתי עדיף לקבוע שהילד הוא שקובע ומשנה את הסדר הביקורים, ויכול להימצא אצל כל אחד מההורים לפי רצונו. הרבה פעמים ההסדר אינו נוח או מתאים לצרכי הילד. ורצוי להגיע להסדר בין ההורים כמה שיותר מהר כי כל עוד המלחמה נמשכת ומלובה - הילדים נפגעים מהיחסים העכורים בין ההורים. לאחר שהושג הסדר כלכלי, הלחצים נרגעים יותר.
 
הרגשות טעונים בכל התהליך הזה, ואולי דווקא משום שאיכפת כל כך, ואולי בגלל שיש אהבה ופגיעה מתחת לכל זה. תקשורת טובה ונכונה יכולה לשמר אהבה ולמנוע גירושין, פנימיים או חיצוניים. אי אפשר להעמיד פנים, הרגשות של ההורים תמיד ידועים לילדים, גם אם ההורים אומרים ועושים את הדברים הנכונים.
 
תקשורת נכונה היא תקשורת פתוחה. אין בעיה לומר את הדברים היפים והטובים. קשה להגיד את הדברים השליליים. אבל דווקא אותם חשוב להגיד, וחשוב לדעת איך להגיד. כפי שהסביר הנסיך הקטן: "כל בוקר אני מגרף את האבק והאפר מעל 3-4 הרי געש קטנים שיש לי בכוכב. אם לא אעשה זאת, הלכלוך יהפוך לפקק מעל הר הגעש והלהבה שבוערת כל העת בפנים - עלולה להתפרץ פתאום ולפוצץ אותם ואת הכוכב הקטן שלי".
 
בעצם הוא אמר את זה כך:
 
"בבוקר קודם עזיבתו, השליט סדר מופתי בפלנטה שלו. הוא ניקה בקפדנות את הרי הגעש הפעילים. היו לו שני הרי געש פעילים, אשר שימשו אותו לחימום ארוחת הבוקר. היה לו גם הר געש אחד כבוי, אבל, כפי שאמר, "לעולם אין לדעת!" לכן ניקה גם את הר הגעש הכבוי. כאשר הרי געש נקיים למשעי, הם בוערים מתוּנות, ללא התפרצויות. 

זוהי עבודה על תקשורת. עבודה יום יומית, לתקשר - מה העליב אותי. אולי משהו קטן וטיפשי, כמו תנועת יד מזלזלת, אמירה מעליבה ליד חברים, הרגשה של חוסר אהבה. למה אתה לא מתקן את החור בקיר. אולי משהו אחר - אני כן רוצה עוזרת, וכן מגיע לי, ואני כועסת, ואין טעם שאצא לעבודה רק כדי להכניס עוזרת לבית. (אחרי שמורידים את מחיר הדלק, הבגדים, המעון, הצהרון והמזון המהיר מהמשכורת, נשאר פחות או יותר רק התשלום לעוזרת). ואולי לבעל גם יש מה להגיד. למה את כבר לא מסתכלת עלי כמו פעם. ולפעמים הוא אומר את זה בכך שהוא לא מתקן את החור בקיר. את הדברים השליליים האלה חשוב להגיד, לפתוח, ודווקא כי הם שליליים, זוהי עבודה על הקשר. כשמתחילים לפתוח דבר קטן כזה כמו - למה אמרת את המילה ההיא כשהיינו ליד החברים - ייתכן שנמצא שורה שלמה של תגובות שרשרת - "כי התרגזתי אז כשאת עשית ככה". עניין קטן שלא היה נעים להודות שהוא מפריע - יכול לצבור תאוצה של כדור שלג, וצריך להשקיע עבודה בדברים הקטנים האלה.
 
לא תמיד יודעים לתקשר. לפעמים פוחדים לפגוע בקשר, אבל אין ממה לפחד, כשלא מתקשרים - הקשר הולך לאיבוד בכל מקרה, גם אם נראה כאילו הוא שם. לפעמים חושבים שככה זה, מאמינים לחברים שאומרים שבחרת בן/בת זוג לא נכון. כלומר אין אמון שבן הזוג הוא באמת בן הזוג הנכון. או שהוא יכול להקשיב ולהשתנות. או שאיכפת לו מהקשר. שיישאר איתך גם אם תיראה רע, תאבד שליטה ותגיד דברים לא נעימים. אמון הוא בסיס לתקשורת וגם לאהבה. אם לא מאמינים - לא מדברים, ואז מאבדים. חושבים אולי - אז אתגרש. כלומר אין אהבה פה, אין הרגשה שאי אפשר בלי בן הזוג. ובלי אהבה קשה לנצח את המהמורות בקשר. אין מחויבות. זהו מעגל - אהבה-אמון-תקשורת-מחויבות. בלי אחד אין את האחרים.
 
איך להגיד את הדברים השליליים, שאחרת מצטברים בנשמה? להיכנס שוב לדקירות או למשפטים של - "למה את תמיד ולמה אתה אף פעם?" להסתכן במריבה ובאובדן הקשר? אין מה לאבד, כי אם צוברים, זה יוצא אחר כך כדקירות חסרות אחריות ופיצוצים, ממש כמו אצל הרי הגעש של הנסיך הקטן. הפחד לאבד את הקשר גורם לכך שאנשים לא מתקשרים ואפילו מעמידים פנים שהם אחרים ממה שהם. אם כך, בן הזוג בעצם אוהב מישהו אחר ממי שהם, הם לא אהובים. בצורה כזאת קשר לא יהיה יציב, וייתכן שבני הזוג לא יוכלו להתמודד עם הקשיים הרבים של חיי משפחה צעירה עם ילדים. היכולת לתקשר תקשורת שלילית דווקא, בצורה מיידית ונכונה - יכולה לעזור להמשך של קשר. כדאי ליצור הסכם שמותר להגיד גם דברים לא נעימים, כדי לשמור על האהבה והקשר.
 
ומה היא הצורה הנכונה? אני כמובן לא יודעת. אבל אני מציעה מודל של תקשורת. שני מודלים.

1. תקשורת אסרטיבית.

זוהי תקשורת שעומדת על כך שתקבל/י את זכויותייך, מבלי לפגוע בזכויות השני. לדוגמה, מבלי לפגוע בשני ע"י יחס אליו כאל אדם שלילי. אנחנו לא רוצים להסתכן בתקשורת על דברים שליליים - עם אנשים שלא משמעותיים לנו. אבל מי שנמצא איתנו רוב היום וחשוב לנו להיות איתו בקשר טוב - אז כדאי להיות יותר פתוחים מבחינת תקשורת ולעשות בה "תיקונים" כשצריך.
 
מי שמעוניין להעמיק בנושא, בלי ללכת לקורס, יש ספר על התנהגות אסרטיבית באתר של הוצאת הספרים פוקוס. http://www.focus.co.il/Product.asp?Pid=239-348&Cat2Cat1ID=6&Cat2ID=0
 
2. מודל שפיתחתי, שנקרא "מודל האוטובוס".
 
את נמצאת באוטובוס צפוף, אי אפשר ליפול... עומדת ליד גבר. הגבר דורך לך על הרגל. יש בפנייך כמה אפשרויות לפעולה:
 
א. לא להגיד כלום, לסבול בשקט, לחכות עד תום הנסיעה (לסבול כל החיים בשקט עם בן הזוג שלך ולנסות להיראות מאושרת).
 
ב. להראות לסביבה ע"י פרצופים איזה טיפוס גועלי הוא וכמה את סובלת (לסבול כל החיים, לאבד את האהבה ואת חיי החברה שלכם, כי זוג נתפס כיחידה אחת).
 
ג. להגיד לו שאת צריכה לרדת ולרדת בתחנה שלא רצית לרדת בה, או להתרחק ולהתחבא בין האנשים (גירושין).
 
ד. להגיד לו - "תראה איזה מין בן אדם אתה. אתה לא רואה שאתה דורך לי על הרגל?" (להיכנס למריבה כי את שוללת ושופטת לרעה את ההתנהגות שלו. כדי להתגונן הוא יכול להגיב בצורה לא נעימה).
 
ה. לומר בצורה ישירה, קצת הומור לא יזיק, ומתוך הנחה שהוא לא שם לב למה שעשה - "סליחה אבל אתה דורך לי על הרגל." במקרה זה הוא כנראה ירים מיד את הרגל, יתנצל ויגיד שזה דווקא הרגיש רך ונעים ולא שם לב (תקשורת ישירה לגבי דבר שהציק לך, בלי לשפוט או לרכל או להיות מרירה. את לא סובלת וגם שומרת על חיי הזוג).
 
כמובן ייתכן שאחד מבני הזוג יתנהג בכוונה בצורה שלילית כי נפגע ממשהו, או מסיבה אחרת. בכל מקרה כדאי לברר את הדברים, גם את הדברים הפעוטים.
 
האפשרויות במודל האוטובוס אולי נראות טיפשיות, אבל אנשים לעיתים רחוקות נוהגים בחיי הזוגיות שלהם על פי אפשרות ה'. אפשרות ה' היא קלה ופשוטה ומומלצת, ממש כמו במודל המרפקים - מצב ששוכבים במיטה, והבעל יאמר - "המרפקים שלך דוקרים לי את הבטן". זוהי תקשורת מתוך אמון שהאדם השני הוא טוב, רוצה בטובתך במידה שהיא לא מנוגדת לשלו, ויכול להשתנות.
 
מבלי לפגוע באמירות כמו "את לא רואה מה את עושה? את לא רואה כמה הכאבת לי?" ומבלי להוציא את הדברים שבין בני הזוג החוצה לסביבה, שגם ככה בד"כ מפעילה לחצים כדי להפריד בין בני זוג, מסיבות שונות. הסביבה תפעיל פחות לחצים לא רצויים אם הסביבה תדע שאין סודות בין בני הזוג. גם לא לגבי דברים שנאמרו על אחד מבני הזוג.
 
כמו במאמר על הגבולות, לא כדאי לשתוק ואז לנקוט צעדים גדולים שאין מהם חזרה. אם נשתוק, הצעדים הגדולים יגיעו. אנחנו לומדים ומלמדים אחד את השני לחיות יחד באהבה, זה אפשרי ולא כדאי לוותר, לא כדאי לבחור באפשרות א'. יש לנו אחריות כלפי הילדים שהבאנו לעולם, והיא גם לחיות באהבה ולא בסבל ובהעמדת פנים. גם אם אין גירושין, זה פוגע.
 
לפני 5 שנים פגשתי אמא שעזבה את הבית עם 3 הילדים, והבת התינוקת בת כמה ימים. ועברה לגור עם אמא שלה. מה קרה, שאלתי? הבעל מכה, הוא בוגד, הוא שיכור, לא עובד? לא, הוא בסדר, ואנחנו אוהבים. אבל הוא לא התנהג כמו שצריך. והסברתי לה, שכבני זוג אנחנו מסתגלים אחד לשני. את צריכה ללמד את הגבר שלך להיות בעל. ולא להקשיב לטענות הסביבה, אלא ללבן דברים איתו. ואם הוא לא התנהג בסדר - אולי היה לו קשה לבטא את הרגשות שלו לגבי הלידה. אם הוא לא בסדר, לא לנעול את הדלת, לא להתגרש. לא לשבור את לב הילדים שהבאת לעולם. סנקציה קטנה, שילך לישון בסלון. כמו במאמר על הגבולות שבאתר... הם חיים עד היום באושר.