ענת שני - חפ"ן ואני

ענת שני - חפ"ן ואני
 
לקח זמן לחפ"ן לחלחל לי לתוך העבודה בבית הספר. הרבה זמן.

המפגש שלי עם חפ"ן היה כל-כך מהמם ומפתיע בעוצמה שלו שהוא שיתק אותי בעבודה בהתחלה. רציתי עוד. עוד חפ"ן. ופתאום חפ"ן הפך לדבר הכי משמעותי ודחק את בית הספר שלי למטה בסדר החשיבות.

הרגשתי שבבית הספר אני מעט רדומה ופועלת מאד על "אש קטנה" ונותנת את כל האנרגיה החיובית שלי לחפ"ן. כאילו פתאום התגליתי לעצמי במלוא שלל היכולות שלי והבטחון שלי בעצמי גבר והתעצם, אבל בתחילה הכול נשאר בבועת חפ"ן ורק לקראת סוף השנה התחלתי להביא הכול גם לביה"ס האהוב שלי. ובגדול.

אז קודם כל, זה הדבר הראשון בחשיבותו שקיבלתי מחפ"ן:
האמונה בעצמי.
פתאום ראיתי שאני ממש ובאמת אשת חינוך. שזה ייעודי ואני גם טובה בזה.
פתאום הבנתי שאני מאד יצירתית ויש לי המון מה להעניק לילדים.
ההרגשה היתה כאילו כל הידע הזה היה קיים אצלי בתוך ערפל, הלימודים בחפ"ן פיזרו את העננים וגרמו לתמונה להתבהר. 

ואז זה התחיל...
בסוף השנה, כל דרכי צורות הסיכום של השנה בביה"ס, עם הילדים, עם החונכים בצוות, הכול היה רעיונות שלי. התחלתי לראות הכול חד וברור ומעין הרעיונות שלי שפע וגאה על גדותיו. מצאתי את עצמי במקום חדש. כמקור שפונים אליו בביה"ס לקבלת עצות, רעיונות ופתרונות לסוגיות שונות.

השנה הסתיימה עם הרגשה מאד חזקה ובטוחה שלי וציפייה לשנה הבאה שתהיה שמחה ומלאת תשוקה עבורי.
כבר בחופש לקחתי על עצמי להפיק את ידיעון ביה"ס. פרויקט שגזל ממני זמן רב ומילא אותי סיפוק.
 
השנה הזו התחילה בהרגשה חגיגית ושמחה. קיבלתי 20 נחנכים (תקדים בביה"ס), שהיוו אישור לעבודת החונכות הטובה שלי, והצלחתי להרגיש שאני מתרעננת בעבודת החונכות ולא קופאת על השמרים.

המקומות של חפ"ן וביה"ס התחלפו והרגשתי את כל האנרגיות שלי מופנות מאד חזק לעבודה שלי. בד בבד עם המקום היקר שהמשיך להישאר בליבי עבור חפ"ן.

כנראה, שעבורי לפחות, אי-אפשר להיות בעוצמת להט כל-כך גבוהה בשני מקומות שונים במקביל. והמצב הנוכחי נכון ומתאים לי כרגע.
 
רכזת הלמידה בביה"ס התחלפה והרגשתי שהנה נפתחו חלונות חדשים עבורי ועבור העשייה שלי בביה"ס.
פתחתי מרכז לימוד חדש: "מפגשים". מרכז חברתי שיועד לכיתה ז'. השנה במרכז "מפגשים" נפתחה ב"קופסת שיטוט" ופעילויות שאני העברתי לתלמידים בנושא "קשר". בהמשך הם התבקשו להעביר פעילויות קצרות בנושא זה בזוגות. בסמסטר השני הנושא שהצגתי היה "רווח" ובנושא זה התלמידים התבקשו להעביר, כל אחד לבד, פעילות לשאר הקבוצה.
 
למעשה המרכז שילב בתוכו את הנושא האינטגרטיבי וסדנת התלמידים מחפ"ן...

המרכז זכה להצלחה עצומה. כמעט כל תלמידי השכבה נכחו בו ובקביעות והתלהבות לאורך כל השנה. במהלך השנה נעשו פעמיים משובים הדדים בין כל הילדים שהביאו לעומק את ההיכרות של כולם אחד עם השני, וזימנו מקום משמעותי נוסף על השיעורים עצמם לילדים הפחות "מקובלים" להרגיש חלק מהקבוצה.

בסוף השנה הילדים סיפרו שהמרכז מאד גיבש אותם חברתית ואף הביא לתובנות על עצמם ואיך הם מתנהלים ומתמודדים עם העברת פעילויות ועם שותפות בפעילויות של חבריהם. המושגים כבוד הדדי, מחויבות, נאמנות, תכנון, שיתוף פעולה ועוד קיבלו חיים ונכחו מאד במרכז הזה.

ילדי המרכז ביקשו להמשיך אותו גם בשנה הבאה ואכן בשנה הבאה אני אעביר מיפגשים ז' ומיפגשים ח'.
 
במהלך השנה העברתי גם שעות מרחב בביה"ס.

בבית הספר שלי קיימות מגוון מסגרות למידה ביניהם המרכז, הבית, מרכזי צעירים, חונכות צעירים וגם שעות מרחב. בשעות מרחב נפגשים ילדים עם אנשי צוות למטרות למידה, הצמחה והעמקה, ביחד. כול שעת מרחב לובשת גוון קצת אחר אך ההיבט המשותף לכול הקבוצות הוא היבט ההדדיות: הדדיות באחריות, בתוכן, בקביעת דרכי למידה, ביוזמה.

לי היו השנה שעתיים מאד מוצלחות שגרמו לי להתרוממות רוח אמיתית.

שעות המרחב שלי כינסו אליהן קבוצות תלמידים, מה שהיה יוצא דופן בנוף שעות המרחב בביה"ס, שרובן היו אישיות.

בשעת המרחב הראשונה, פתחנו, חמישה תלמידים מכיתות ט'-יא' ואני, בפרויקט של יצירה ובנייה של דגם מיניאטורי של ביה"ס שלנו. העבודה היתה מאד רצינית, התייעצנו עם אדריכל, השגנו מפות ותצלומי אוויר ועבדנו ממש איך שאדריכלים עובדים. הפרויקט היה מדהים. חימשה בנים ואני, חותכים, צובעים ומודדים לאורך כל השנה בהתמדה ובמחויבות עצומים. משעה שבועית אחת איתי, הוסיפו הילדים שלוש שעות שבועיות שבהן המשיכו בקביעות לעבוד, בלעדי, לאורך כל השנה!

הדגם רקם עור וגידים והפך מרהיב ומעורר התפעלות. הוא הוצג בתערוכה בבית הספר וזכה להתפעלות ותשואות וכמובן שהביא לסיפוק רב אצל יוצריו, מה שהוביל להגדלה של השאיפות ורצון להמשיך ולשפר עוד ועוד. ובאמת, נמשיך בשנה הבאה וכבר מוקצה לכך זמן במערכת.
 
בשעת המרחב השנייה, פניתי לקבוצה של ששה ילדים מכתות ח'-י', ילדים שראיתי יושבים הרבה ברחבי ביה"ס, לא נכנסים כמעט למרכזי לימוד ודי מבודדים עם עצמם. הפנייה שלי אליהם התקבלה בשמחה רבה. החלטנו על שעה שבועית קבועה והתחלנו להיפגש. במהלך הפגישות גיבשנו חומר ליצירת קומדיה על הווי ביה"ס שלנו. הכול היה נורא רציני: נכתב תסריט, הומצאו דמויות, נערכו חזרות ואף צילומים. נוצר תהליך יפהפה של עבודה בקבוצה, עם המון רגעים מרגשים וכבוד הדדי שאינו מובן מאליו.

הזדמנות נוספת שהתאפשרה לי תודות לחפ"ן היתה ארגון הביקור בביה"ס לקבוצה. זו היתה הזדמנות מדהימה בשבילי, לחקור ולהעמיק בסוגיות התיאורטיות שעומדות מאחורי ביה"ס, להיווכח כמה אני מסכימה איתן וליהנות מהאיסוף של הכול ביחד.

להעביר שיעור על ביה"ס שלי.

להיות במקום של הנחיה לקבוצה ולהרגיש שם מאד בטוחה ונינוחה וגם לדעת שאני עושה זאת טוב. ובאמת בשנה הבאה אני אהיה בועדת ביקורים והביקור הזה היה רק פתיחה לבאים אחריו...
 
בהקשר לכל האמור לעיל, דבר נוסף שאני מרגישה שקיבלתי מחפ"ן הוא הדיוק. הדיוק לעצמי.

אני חשה שהבנתי את זהותי החינוכית בביה"ס ובכלל. טוב ונכון לי לעבוד עם ילדים על בסיס אישי או קבוצתי, בהיבט חונכותי (ולא מרכזי לימוד פורמליים). שם אני צומחת ומצמיחה. בתהליכים הדדיים ומפרים. (גם גיל הילדים שנכון לי להתמקד בעבודה קבוצתית איתם התמקד: חטיבת ביניים ותחילת התיכון).

ובאמת, בשנה הבאה, כל המרכזים שאעביר בביה"ס יקבלו גוון חונכותי כזה.

גם בשני מרכזים שלי, שבהם יש יחסית למידה פורמלית: "מעט לעת"-מרכז עיתון, ו"אריזה משפחתית"-מרכז להכנת עבודת שורשים, חווית הלמידה תהיה של פרוייקטים אישיים בתמיכת הקבוצה ולא עבודות אחידות עם קריטריונים נוקשים.
 
אני מרגישה שברורים לי יותר מאי פעם נקודות החוזק שלי ואני עובדת דרכם. אני יותר אסרטיבית בסירובי לקבל על עצמי משימות ו/או מקומות שאני לא מרגישה שאצמח ואצמיח בהם, גם אם לכאורה צרכי המערכת לוחצים עלי. ואסרטיבית ברצוני לקחת על עצמי כאלה שבהן אהיה טובה ומקדמת.
 
אני מרגישה שהתרעננתי גם בראייה שלי את העבודה שלי בביה"ס. בשנה הבאה, לאחר שארגנתי שלוש מערכות בחירות בביה"ס, הגעתי לתובנות חדשות  ואני מתכוונת להעלות לאסיפה הכללית בביה"ס רעיון מהפכני של ביטול הבחירות לוועדות ועבודה באופן אחר, באופן שיעצים הן את עבודת הוועדות השונות והן את הילדים המשתתפים ופעילים בוועדות, ולייצר מקום נוסף ומשמעותי לצמיחתם של ילדים בביה"ס. אני גם מצטרפת לועדה מאד עמוסה, ועדת קליטת משפחות, ומתכוונת לשנות ולשפר את דרכי עבודתה.
 
בשנה הבאה ביה"ס שלי יעבור שינוי גדול. מגיע מנהל חדש והכל מתחיל בדפים לבנים ונקיים.

אני יודעת, באמת יודעת! שעבורי השמים הם הגבול. אני מלאת תשוקה ושמחה בעבודתי, ובמקביל אני ממשיכה בהשלמה שלי לתואר בחינוך ומאפשרת לעצמי אופציות נוספות בעתיד.
 
קשה לי לסכם במילים את העוצמה שקיבלתי דרך חפ"ן. ההרגשה היא שמצאתי בחפ"ן מפתח יקר ונוצץ שהתאים בדיוק לתיבת האוצר שנמצאת בתוכי ופתח אותה ברגע המדויק לי.

וכמוני, מחכים בחפ"ן כל הזמן המון מפתחות מיוחדים לאנשים אחרים…

אני יודעת באופן מאד ברור וחזק שיש עבורי מקום ואנשים שתמיד ישמחו להיות לי לתמיכה ולעזר, וזו הרגשה מאד מרגיעה ומשרה שלווה ובטחון.
 
תודה על הכל!
זה לא נגמר...
 
ברגשות הוקרה עצומים,
ענת