חפ"ן בשבילי - תשע"ג

תלמידים כותבים על לימודיהם בחפ"ן בתשע"ג

נחמה שרה:

אני מרגישה שהלימודים שלי בחפ"ן הם חוויה מאד משמעותית בשבילי. למדתי בעבר כמה שנים במדרשות שונות ליהדות (שנת מדרשה שהרבה בנות דתיות לומדות כדי להעמיק את הקשר שלהן לתורה ואת ההבנה שלהן והבסיס לחיים). בשבילי חפ"ן היא כמו שנת מדרשה נוספת השונה מהשנים האחרות – היא מאפשרת לי מפגש של ממש עם החיים, עם אנשים שבאו מרקע שונה משלי, ומאפשרת לי להתחבר לחיים ולבנות לעצמי בסיס שבנוי לא רק על התורה, אלא גם על החיבור לאנשים ולדברים המעשיים שבחיים, רובד נוסף בחיים. אני מקבלת התנסות מעשית בביה"ס, הבנה של דברים חדשים שאני לומדת בתכנית -גם מהמרצים (אך כיון שבמסגרת של חפ"ן אלה לא ממש הרצאות אלא יותר מעגלים ושיח - יותר מתאים לומר מהמחנכות/המדריכות - אני ממש מרגישה שזה תפקידן בשבילי, שהן שם בשביל להחכים אותי ולהדריך אותי בהשקפה החינוכית התיאורטית והמעשית, ובכלל בשביל לתמוך) וגם מהתלמידים האחרים והיכרות אישית יותר עם סטודנטים אחרים שלומדים איתי, ממש יחד. הרווח הוא לא רק מהמורים והתכנית אלא אני גם מקבלת המון מהסטודנטים האחרים שלומדים יחד איתי - בעצה, דיון, חיזוקים בשעות משבר, חוויית למידה, שיתוף בנושאים אישיים, קבלת רעיונות, קשר אישי, ותמיכה הדדית במסגרת הלימודים שלנו יחד - מה שלא קיים כמעט בכלל במסגרות לימודים רגילות. וכמו במדרשה, גם בחפ"ן מרגישים שכל מי שלמד בתכנית בשנים קודמות - גם הוא חבר שלנו וחלק מהקבוצה וההתפתחות שלנו. אני מודעת לכך שהתוכנית בעבר הייתה יותר עשירה ומלאה, אך כיון שזו תכנית להסבת אקדמאים, התכנית בצורתה המצומצמת מאפשרת ליותר אנשים עובדים/נשואים/עסוקים להשתתף בה. הייתי שמחה אילו היה אפשר לפצות על החסר באמצעות הוספת שנות לימוד (כחובה או רשות), שבתות ביחד, או בדרך אחרת, אך אני מרגישה שגם ללא זה הרווח של הלימוד בחפ"ן הוא משמעותי מאד. אני מאד רוצה שהתכנית תמשיך ומאד ממליצה לבוא ללמוד בחפ"ן. מקבלים בסיס השקפתי ונפשי וחברתי שממנו אפשר אח"כ להמשיך גם בחיים האישיים שלנו וגם בשליחות שלנו כלפי אחרים.

 

דורון איזנהמר:

בקר אחד, לאחר שעזבתי את העבודה שהשקעתי בה ימים ולילות,

החלטתי ללכת עם הלב והנשמה, עם מה שרציתי לעשות כל חיי - לעסוק בתחום ההוראה.

חיפשתי מקום שבו ארגיש "בבית", שאלמד בכיף ובהנאה ובחברה תומכת ואוהבת.

חיפשתי תכנית שתלמד ותדריך אותי להגיע להגשמת אתגר זה, אבל בדרך שתגרום לי להתאהב בתחום זה כל רגע מחדש. הגעתי לתוכנית חפן.

היום, לאחר חמישה חודשי לימודים בה, אני מבין עד כמה קלעתי בול במטרה.

תכנית זו מציגה בפני את האפשרות ללמוד איך להיות מורה ומחנך תוך כדי למידה חווייתית.

למידה מיוחדת, שגורמת לי להבין את השינויים שאני נדרש לערוך כדי להיות מורה, תוך כדי לימוד תמידי בלתי פוסק. בנוסף אני לומד בדרכים מיוחדות וחדשות איך להבין את התלמידים, איך להתאים את דרכי הלימוד לצורכיהם ככלל, ולכל ילד כפרט.

בתחילת כל שבוע אני כבר מחכה ליום שבו נפגשים אנו כל חברי חפן.

אני מחכה לתחושת המשפחתיות, האהבה, החברים והצוות, שנותן ומטפח כל אחד בייחודיות שלו בדרך להגשמה עצמית. ובסוף היום אני כבר מחכה לרביעי הבא.

החברים בחפ"ן הינם חברי אמת שיישארו חברים לחיים. חברים שתומכים ועוזרים בכל דבר שנדרש. כל אחד מהם בא עם עולם שלם שמלמד אותי רבות. בנוסף, אנו מכירים את בוגרי התוכנית, שגם הם לא עוזבים משפחה זו.

חפ"ן זה בית. חפ"ן זו משפחה. חפ"ן זו דרך חיים שאני ממליץ לכל אחד ואחת להיות חבר(ה) בה.

חפ"ן בשבילי זו הדרך המובילה אותי להגשמת החלום שלי להיות מורה ומחנך.

 

תלמיד נוסף:

חפ"ן היא אנשים.

כמה נשים שמובילות אותה, והמון בוגרים שכבר נמצאים בתוכנית, ורובם מרגישים חלק ממנה גם אחרי.

התוכנית עברה שינוי משמעותי בתשע"ג, ואני מקווה שהשינוי יחזור אחורה.

מי שנכנסים לתוכנית עכשיו, צריכים להכיר טוב את מה היא מציעה ואת מה לא.

אבל גם המעט שיש, הזמן המועט שבו יש חפ"ן טהור, שווה המון.

חפ"ן היא זכוכית מגדלת.

המדריכות המובילות של חפ"ן מציעות הסתכלות שונה על החיים של כולנו, ומתוך כך, על חיי אנשי החינוך.

במפגשים פוגשים עם המשתתפים את עצמם. מקרוב.

חפ"ן היא הזדמנות.

להיכנס למסלול וגישה השונים ממה שנהוג בתחילת שנות ה-2000 בישראל.

הזדמנות לראות דברים מנקודת מבט אחרת שלדעתי, היא הנקודה בה"א הידיעה.

לא לכולם מתאים חינוך פתוח ניסויי.

אבל למי שזה מתאים, הוא לא יידע שובע.

 

אלון סלקמן:

להסביר את חפ"ן, חינוך פתוח ניסויי, במספר משפטים, זה כמו לתאר את האוקיינוס לאדם שמעולם לא היה בים.

חשבתי לתומי שדרך הלימוד אוכל לשנות דברים בחינוך, להביא את תפיסת העולם שלי לתוך הדבר הזה שנקרא "חינוך". להפתעתי, גיליתי שכל שינוי מתחיל קודם כל ברצון ובהכרה שלך לקבל על עצמך את השינוי.

בחפ"ן עברתי שינוי, התפתחות האישיות וגדילה רוחנית. אין אלה מילות מליצה, ולראיה: כשהלכתי עם בתי בת הארבע לגן, אמרתי לה שאני ממהר לבית הספר, בו אני לומד להיות מורה. בתי ענתה לי בנחרצות: "אבל אבא, אתה כבר מורה!". הבנתי סוף סוף מה שבתי הקטנה הבחינה בו באופן אינסטינקטיבי, שהפכתי למורה, וכל זאת הודות לחפ"ן. כי להיות מורה דרך המסלול של חפ"ן אומר שנפשך ורוחך מוכנות למשימה החשובה, שהתפקיד הוא חלק בלתי נפרד מהיותך, ואתה מוכן לניסוי.