בְּעֵמֶק יְפֵה בֵּין כְּרָמִים וְשָׂדוֹת עוֹמֵד מִגְדָּל בֶּן חָמֵשׁ קוֹמוֹת. וּמִי גָּר בַּמִגְדָל?

אמרו לי בני כמה אתם ואומר לכם אם פגשתם לראשונה ביצירה זו של לאה גולדברג כילדים או כהורים. בדבר אחד אין לי ספק: אתם מכירים את הסיפור, שהוא מאבני היסוד של ספרות הילדים הישראלית ומנכסי צאן הברזל שלה.

'דירה להשכיר' הופיע לראשונה באוקטובר 1948 כסיפור קצר בן שני עמודים, בגיליון של 'משמר לילדים'. עם השנים הוא הפך לקלאסיקה בארץ אך היסוד האוניברסאלי שבו היה זה שתרם, ללא ספק, לכך שהוא תורגם לשפות רבות, אנגלית, קוריאנית, כתריסר שפות הודיות ורבות אחרות. ב'משמר לילדים' אוייר הסיפור ע"י הציירת רות שלוס. בשנת 1959 הוא פורסם כספרון בסדרה חדשה של ספריית הפועלים, מלווה באיוריה של שושנה היימן, והגירסה המוכרת לנו ביותר, מלווה באיוריו של שמואל כ"ץ, הופיעה לראשונה בשנת 1970.

כבר בגיל צעיר, אומר חוקר הספרות גדעון טיקוצקי, רמזה לאה גולדברג ביומניה שהיא שואפת לכתוב גם לילדים, אך בפועל היא החלה בכך ביום השני לבואה לארץ. היא השיגה עבודה בעיתון 'דבר' ובפגישתה הראשונה עם העורך, יצחק יציב, הוא שאל אותה אם יש לה חומר לילדים. "לא ניסיתי" השיבה גולדברג ועל-כך ענה לה יציב: "ובכן, נסי". למרבה מזלנו היא אכן ניסתה.

הפרשנות המסורתית רואה ביצירה זו משל המבטא התנגדות לתפיסות סטריאוטיפיות ולדעות קדומות. אלה מיוצגות על ידי החיות השונות המתגוררות במגדל: התרנגולת השמנה, החתולה ה"כושית", החזיר ה.....וכד'. הסיפור מוביל להבנה שסטריאוטיפים ודעות קדומות מונעים יכולת לתקשורת ומחזקים קונפליקטים, עוינות וסכסוכים. הדיירת שבוחרת לגור בדירה היא כמובן היונה, סמל השלום.
פרשנויות אחרות מדגישות את תמת כור ההיתוך ואת הקונפליקט הבין-תרבותי. דיירות המגדל והדיירים הפוטנציאליים שמגיעים אל הדירה, מסמלים לא רק את עצמם, אלא הם מייצגים מגזרים בקנה מידה חברתי רחב.

במאמר העתיד להתפרסם בגיליון הבא של 'ספרות ילדים ונוער' מציעה דר' גילה אמיתי פרספקטיבה פמיניסטית סוציאליסטית כמתודה לניתוח "דירה להשכיר". הפמיניזם הסוציאליסטי, היא מסבירה, מנתח את מערכת הסדרים חברתיים המתקיימת בין המגדרים. הוא מחבר בין ראייה חברתית רחבה לבין התבוננות ברמה האישית ובוחן את היחסים בין שני מרחבים אלו. הפמיניזם הסוציאליסטי מתייחס לכל מרחב בו מתקיימים יחסים אנושיים לא שוויוניים בין המגדרים, בספירה הביתית, במשפחה וביחסים בתוכה, ביחסים המיניים בין המגדרים וכד'.

מזווית ראייה זו מתבוננת דר' אמיתי ב'דירה להשכיר', כאשר דיירות המגדל והדיירים הפוטנציאליים שמגיעים אל הדירה, מסמלים לא רק את עצמם, אלא הם מייצגים מגזרים, ערכים ויחסים חברתיים בקנה מידה חברתי כולל. גולדברג מתארת חבורת דיירות שאינן תלויות בגברים לצורכי קיומן (הגבר היחיד שגר בבניין עוזב ללא אומר). ואף על פי שכולן נקבות, מובא הסיפור בלשון זכר: "באים מכל הדירות השכנים, עומדים מסביבה, מסבירים לה פנים".

הפרשנות המלאה ליצירה היא מרתקת ואני ממליצה ביותר לקראה במלואה כשתתפרסם. יש בה התייחסות לנמלה שהיא סמל החריצות המערבית, סמל האנטי-נהנתנות. הדירה מוצאת חן בעיניה אך לעולם לא תשב עם תרנגולת עצלה "כל היום על משכבה מתהפכת, כל כך שמנה שקשה לה ללכת". במונחים קפיטליסטים מתוארת התרנגולת כפרזיטית: לא עובדת, שמנה – אנטי תזה לדימוי הבריא של חברתנו; יש בה התייחסות לארנבת הוולדנית וכן הלאה.

בניגוד גמור לפרשנות האחרונה איילת בועזסון מתכתבת עם חברים על גבי הרשת ומציגה עמדה סאטירית וצינית ביחס ליצירה בניסיונה "להבין לבד את כוונת המשורר".
היא טוענת כי מאחורי אחד הסיפורים המפורסמים ביותר בישראל מסתתרת קונספירציה סבוכה ורבת מעללים ומככבות בו דמויות קרות מזג המסתירות מעיני האומה והעולם את גורלה של חיה אחת מסכנה.

"בעמק יפה בין כרמים ושדות עומד מגדל בן 5 קומות"... מהותו של הסיפור הוא בכך ש"בקומה החמישית גר מר עכבר, אך לפני שבועיים ארז חפציו ונסע, איש לא יודע לאן ומדוע".
כאן, במקום שייאכף חוק השומרוני הטוב נוהגות דרות הבניין באופן ברברי טיפוסי ומפרסמות את דירתו של העכבר להשכרה. במקום לדאוג לזכר היחיד בסביבה, במקום לתהות על מקום העלמו, מעדיפות הדיירות להתעלם מהעובדות ולעבור הלאה לבא בתור. לנו, כקוראים תמימים וכמשתתפים פאסיביים בעלילה, צריך הדבר להדליק נורה אדומה. הרי שאם לא מחפשים אותו, סביר להניח שהן יודעות יותר ממה שהן מוכרות לנו, הקוראים.
"בקומה הראשונה, תרנגולת שמנה, כל היום בביתה, על משכבה מתהפכת, היא כל כך שמנה שקשה לה ללכת". למראית עין, מדובר ביצור פלגמט וחסר אונים שתוהה על שחר קיומו מאז הביצה, או התרנגולת. למעשה, מדובר בפולניה טיפוסית. היא זו שמציצה כל היום מהחלון. רואה מי נכנס ומי יוצא, למה, כמה, איך, איפה. מעודכנת בכל הרכילויות האחרונות ורוטנת את דעתה מתחת לכרבולת.
סברה נוספת היא שבאחד מהיפוכיה מעכה את מר עכבר כשבא לבקש כוס חלב. ניתן לנבור בקרביה לקראת הצ'ולנט הבא.

וכך ממשיכה הפרשנות בניסיון להצביע על כך שאף אחת מן השכנות אינה יכולה להיות נקייה מחשד. היא אף מפנה את תשומת לבנו לכך שהדיירות לא טורחות להכין את הדירה לראווה. כל אחד מהמועמדים שמגיע, מקטר על איך שהיא נראית: הגודל, האור, הלכלוך...     נעצור כאן.

מאז פרסומו היווה 'דירה להשכיר' נקודת מוצא וכר פורה ליצירתיות למטרות רבות.

רחל לוי-שגב, למשל, השתמשה בסיפור בניסיון לחנך למיחזור בקבוקי פלסטיק. כך זה נראה:

"בעמק יפה, בין כרמים ושדות עומד מגדל בן 4 קומות. ומי גר במגדל? בקומה הראשונה גרה חתולה ששותה כל היום מים וקולה.... וכאשר הבקבוקים ריקים בלי היסוס ושאון היא מעיפה אותם מבעד לחלון. בקומה השנייה גרה חוחית היא שותה רק מפחית כל היום פותחת פחיות שותה מהר, שותה חיש וכשהפחית ריקה היא מעיפה אותה ישר לכביש".
	האיור המקורי של רות שלוס

אותיר לכם להשלים בדמיונכם את תגובת הדיירים הפוטנציאלים, המגיעים לבחון את הדירה העומדת להשכרה בבניין.

ממש לאחרונה, כחלק מהפגנות האוהלים, עברה בין רבים מאתנו גירסא שפורסמה לראשונה כבר בשנת 2009. הנה חלקים נבחרים ממנה:

במרכז העיר, בין פחים ושדרות,
עומד בניין בן ארבע קומות. 

ומי גר בבניין?

בקומה הראשונה רווקה ממורמרת. מבוקר עד ליל היא רק מקטרת.
היא כל כך בודדה, כל היום מסתגרת......
....בקומה הרביעית, דירה מחולקת. עשרים מטרים שהפכו לשתי דירות.
צפיפות איומה, אך למי יש ברירות??
בחלקה הראשון גרים פועלים זרים. עשרה באותה דירה, חוששים ממשטרת ההגירה.
בחלקה השני זוג לפני חתונה. הוא עובד בהי-טק, והיא - שמנה.
אך לפני שבוע ארזו חפציהם ונסעו.
איש אינו יודע לאן ומדוע.
כתבו דרי הבניין שלט, תקעו מסמר מעל דלת, וקבעו שלט בקיר: דירה להשכיר.
והנה בשבילים, בדרכים, בכבישים – אל הבית באים דיירים חדשים.

ראשון בא סטודנט, לקומה רביעית עולה
פותח הדלת, עומד בפנים ובוהה
באים מכל הדירות השכנים, עומדים מסביבו, מסבירים לו פנים:

- הנאה מחיר הארנונה, 980 ₪ לחודש לא כולל אגרות מים וביוב, בעיניך?
- נאה.
- הנאה השיפוץ שנעשה לפני חמש עשרה שנה אך מוגדר כתכנון אדריכלי, בעיניך?
- נאה.
- הנאים חלונות כפולים נגד רעש ועדיין שומעים את משאיות הזבל כאילו הן נוסעות בתוך הדירה, בעיניך?
- נאה.
- אם כך, שב איתנו, סטודנט!
- לא. לא אשב.....

.....הלכה הדיילת, בא החייל.
קרא את השלט, בקול מבולבל.
לקומה רביעית מטפס, בכל קומה מקטר; "מקווה שלפחות בדירה מקרר..."
באים מכל הדירות השכנים, עומדים מסביבו, מסבירים לו פנים:
- הנאה המזגן, כדאי שתשים דלי מתחתיו כי לפעמים הוא מטפטף, בעיניך?
- נאה.
- הנאה חדר האמבטיה, אנחנו לא מתכוונים להחליף את ראש הברז השבור, בעיניך?
- נאה.
- הנאה קיר הגבס המאולתר שנבנה כדי להפריד בין המיטה לסלון וכך אפשר לפרסם שזו דירת 2 חדרים למרות שבפועל היא בקושי חצי חדר, בעיניך?
- נאה.
- אם כך, שב איתנו!
- לא, לא אשב.
- למה?
- השכנים אינם טובים בעיני. איך אשב אני, חייל בודד שעל המולדת שומר, בכפיפה אחת עם רומני מהגר ?
קראו השכנים:
לך, לך לך חייל בודד!
גם לנו נאה ולא יאה".

בסופו של דבר שכרה את הדירה ציירת רוסיה ו---
"כך במרכז העיר, בין פחים ושדרות,
עומד לו בניין רעוע ומתפרק, בין ארבע קומות
ובבניין גרים עד היום
שכנים טובים – חיי שלום".

ואם הגירסא הקודמת נכתבה במקור בשנת 2009, הרי שהגירסא הבאה עדכנית עוד יותר.

הלל גרשוני, סטודנט ועורך ספרים כותב בבלוג שלו: "מישהו הרי מוכרח לעשות מחווה לדירה להשכיר" נביא חלק קטן מהעיבוד שלו:

אך השימוש ביצירה, כמקור לציטוט, לא החל היום. לפני כמה שנים, כאשר חברות סלולר ניסו להימלט מן הביקורת על כך שהן מציבות אנטנות מסוכנות על גגות הבתים, הן החלו להתקין אותן בתוך דירות. כתבה על כך עוטרה בכותרת: דירה להסתיר.

כתבה על האמן הבריטי הפרובוקטיבי דמיאן הרסט,שהחליט לבנות בית מטבחיים כחלק מסדנת העבודה שלו, הופיעה תחת הכותרת: "הנאים השכנים בעיניך?".

כותרת דומה: "לא נאים השכנים" הופיעה בידיעות אחרונות לפני כשנתיים בכתבה שעסקה באנשים שאינם משלמים מיסי ועד בית, מרעישים ומלכלכים את חדר המדרגות.

מתוך שלל הפרסומות שאספנו בנושא שלנו בחרנו לסיים בשלוש:

ברגע האחרון התגלגל לידי "שירון המהפכה שירת האוהלים".

מתוך שלל השירים מתאים לענייננו שירו של איימן סיכסק - דירה להזכיר:

באמצע יפו, משופצת,
נחמדה (מעמידר) שלושה חדרים,
קרובה לים –מרווחת,
בשכונה אופנתית,
וריח של פטרוזיליה, וגשם ודם.

בברכת שנה טובה, דניה