"הזדמנות שנייה" - טיפוח רוח הילד בתנאי סכסוך או זמני מצוקה

2016-ChildLogo

HebrewIconArabicIconEnglishIcon

פברואר 2015 - אפריל 2016

חינוך ילדים בגיל הרך באזורי קונפליקט, סכסוך ומצוקה הנו עשייה מאתגרת. זאת לאור העובדה שמחקרים רבים בתחום הטראומה והלחץ מצביעים על ההשפעות ההרסניות של לחצים כרוניים או אקוטיים על התפתחותו התקינה של הילד.

הכנס הבינלאומי השני:
טיפוח רוח הילד באיזורי סכסוך או זמני מצוקה

בין ה-4 ל-10 בינואר 2017

ChildConflictGalery10 ChildConflictGalery5

חינוך ילדים בגיל הרך באזורי קונפליקט, סכסוך ומצוקה הנו עשייה מאתגרת. זאת לאור העובדה שמחקרים רבים בתחום הטראומה והלחץ מצביעים על ההשפעות ההרסניות של לחצים כרוניים או אקוטיים על התפתחותו התקינה של הילד. אנו מזמינים אנשי ונשות חינוך שהתמחותם בעבודה בגיל הרך , לשתף אותנו ביוזמות חינוכיות שפיתחתם או תכניות שאתם מפעילים בגנים ובכיתות שמטרתן לשמור על רוח הילד ועל התפתחותו הנפשית-קוגניטיבית התקינה בתנאי לחץ ומצוקה.

הפרויקט "מהותה של למידה" ("essence of learning")

פרויקט שמטרתו טיפוח, שימור ושיקום רוח הילד והילדות בגיל הרך באזורי סכסוך ומצוקה. במסגרת תכנית זו, מגיעים המנחים של התכנית לאזורים נפגעי סכסוכים ומלחמות, ופועלים בקרב בני הקהילות המקומיות.

סיפור הפרויקט דרך עיניה של ביאטריס:

ביאטריס רוטישאוסר (Beatrice Rutishauser) החלה את הפרויקט ב2001 בקוסובו ופעלה באופן שיאפשר לאנשי הקהילה לשקם את עצמם וילדיהם באמצעות טיפוח מנהיגות חינוכית מקומית. ביאטריס הגיעה אחת לכמה חודשים לבקר ולהכשיר את אנשי המקום במקומות השונים.

התערוכה מציגה את סיפורה האישי, תפיסות עולמה, שיטות עבודה שפיתחה והחומרים שתיעדה.

ChildConflictGalery8 ChildConflictGalery1

כל ילד רוצה ללמוד וכל ילד רוצה לעשות כמיטב יכולתו. אולם לפעמים, כאשר מתרחש משבר, הרצון ללמוד מתמעט.

סיפורי בתי ספר רבים נקטעים בשל מלחמות, אסונות טבע ומכשולים חברתיים מגוונים שמונעים מילדים לחבוש את ספסל הלימודים.

אולם גם ילדים שגדלים בכפר נאבקים בדבר שנקרא בית ספר! החומר הנלמד הכללי עמוס ובדרך כלל מנותק מהמציאות. ילדים רבים מנסים ללמוד אבל לא מצליחים מכיוון שהמציאות אינה תואמת את זו שמתוארת בספרי הלימוד. החיים הרגילים שלהם אינם אותה נורמליות המתוארת בספר הלימוד, אפילו אם המציאות נורמלית לגמרי.

בשנת 2000, לאחר עבודה בת 10 שנים כמורה בשיטת וולדורף, יצאתי לשנת שבתון. שוויץ היא מדינה שמשמשת כבית למשפחות פליטים רבות. בתחילה, היו אלה פליטים מבוסניה-הרצגובינה ולאחר מכן גם מקוסובו. משום כך, בתי ספר רבים שעסקו במתן שירותי חינוך לילדים פליטים אלה בזמן שהמתינו בשוויץ עד לסיום המלחמה כדי שיוכלו לחזור לארצם. מכיוון שהמורים השוויצריים לא שלטו באלבנית שבפי הילדים הקוסוברים, התלווה אליהם מורה מסייע מקוסובו. כך המורים מקוסובו למדו משהו על רמת הלימוד של גן שבאותה עת לא יושם בקוסובו.

שנת 2000 הייתה השנה היחידה אחרי המלחמה. משמעות הדבר הייתה שפליטים רבים חזרו לארצם המרוסקת על מנת לבנות אותה מחדש ולחזור למסלול חייהם.

ביום סתווי אחד, קיבלתי שיחת טלפון בה נשאלתי אם אהיה מוכן לנסוע לפרישטינה על מנת לסייע ביוזמה להקים גן קטן.

לא היה לי זמן רב להתכונן לנסיעה. ההחלטה התקבלה מיד לאחר שקיבלתי אישור מהצבא השוויצרי לנסוע לשדה התעופה הצבאי בסקופיה שבמקדוניה. מסקופיה, נסעתי בכלי רכב של האו"ם לפרישטינה. נסיעה בחורף לא הייתה קלה מכיוון שמשאיות רבות עם סיוע הסתדרו בטור ארוך ליד הגבול ועברו את אזור ההרים בדרכים קשות ומסוכנות. כשהגעתי לפרישטינה, הטמפרטורה הגיעה למינוס 15. החדר בו התאכסנתי היה בקומה השמינית בבניין באמצע הבירה עם חלון שבור ככל שכיסה את השבר היה פיסת קרטון. החשמל היה חלש ולא פעל רוב היום. הילדים שפגשתי לא היו לבושים היטב ושתקו. היה מחסור בחומרים ולשני המורים לא היה מושג כיצד לעבוד עם ילדים שחוו טראומה.

ChildConflictGalery3 ChildConflictGalery2

ידעתי מההתחלה שעליי להתמקד בחושיהם ושיהיה עליי למצוא דרך ליזום פעילויות שיכולות להיות מהנות לילדים השותקים. הילדים היו מסוגרים אך גם לא הצליחו למצוא דרכים להביע את עצמם בעזרת מילים. הם עשו כמיטב יכולתם להתגונן. בגיל צעיר כזה, ילדים אינם מסוגלים לשקף את מחשבתם וכך פנו להתגוננות עצמית. הילדים כיבו את "מנוע החיים" שלהם על מנת לשרוד.

בשלב ראשוני הבנתי שבנוסף לחושים, יהיה עליי להשתמש בשפת גוף. מכיוון שהילדים רצו להבין, הם החלו להשתמש בשפת גוף ובחיקוי והנה הילדים חזרו לשקף. הילדים הפגינו רצון וביקשו להקשיב שוב. הם גם ענו בעזרת שפת הגוף שלהם. כך הצלחנו לנהל שיחה כלשהי עם הילדים שחוו טראומה.

סיבוב הבוקר היה שקט באותו זמן וגם לאחר מכן במקרה של צ'צ'ניה (לאחר המלחמה שם) ובעת ובעונה אחת רועש מאוד כאשר הילדים השמיעו רעשים בהתאם לנושא שהוצג בפניהם (הם אהבו לחקות חיות חזקות). בתחילה, הם לא הפגינו התלהבות רבה כשהצגנו בפניהם שירים וחרוזים, אבל עקבו אחרי תנועות הגוף והשפתיים.

כבר באותה עת, הבנתי שהילדים מבצעים נסיגה בהתפתחות וחוזרים על צעדי התפתחות, אחד אחד. ניתן היה לראות שלילדים היה צורך להניע את גופם כתינוקות ובאמת עשו זאת ללא כל הקדמה במהלך זמן המשחק. כמו כן התכנסו למשחק שבהתחלה נעשה בשני ממדים ומאוחר יותר בשלושה ככל שמבנה המשחק הפך להתנהל כפי שילדים רגילים היו עושים.

על מחנכים שעובדים עם ילדי גן שחוו טראומה להיות זהירים ביותר כך שהילדים יוכלו לחוות מחדש צעדי התפתחות על מנת לפתוח מחדש את חושיהם ובעיקר את חוש השמיעה במקביל לסקרנות המתפרצת שלהם בכל הנודע לחושי הראיה, המישוש, חוש המשקל והתנועה. לאחר 8 עד 12 חודשים, כל ילד יכול להתגבר על הטראומה לעלות לבית ספר עם ביטחון עצמי והערכה עצמית. אנו למדים מהעבר שילדים מתפתחים ולומדים בצורה טובה גם כן בבית הספר היסודי וחטיבת הביניים בלי להפגין סימני זיכרון כלשהם בעיקר בכיתות הרביעית והחמישית. מעבר לכך, ילדים מפגינים יכולות חברתיות כבירות. היה זה כאילו ההתגברות על הטראומה העניקה להם חיסון טבעי כנגד אלימות.

כל הילדים הפגינו כבר סימני חוסן רבים, קרי הם מצאו אסטרטגיות התמודדות שונות בעצמם מתוך מטרה לשרוד בזמנים הקשים של החיים.

כל הממצאים הללו שמקורם המלחמה בקוסובו נצפו גם לאחר העימות בצ'צ'ניה. גם בתקופה שלאחר העימות, ניתן היה להבחין שילדים שחונכו רק בדרך הקוגניטיבית במהלך שנות הגיל הרך, בדרך שאינה תומכת בצורה בריאה, הציגו בעיות זיכרון בכיתות הרביעית והחמישית. לא היה ביכולתם להיכנס לעולם מופשט על מנת לבצע שברים, אלגברה, גיאומטריה ומטלות אחרות הדורשות הפשטה. ילדים אלה הראו סימני קושי להיכנס לתוך הזיכרון ארוך-הטווח שלהם. הילדים לא פיתחו "חוש" טבעי לצורות מופשטות שילדים לומדים בעצמם על ידי התפתחות יכולת הציור בצורה טבעית.

ChildConflictGalery7new ChildConflictGalery6

בעתות מלחמה, הזמינות של צבעים ונייר נמוכה. זו אחת הסיבות לאי-יכולתם של הילדים לצייר. מורים השתמשו בשיטות לימוד קוגניטיביות ללמד ילדים באמצעות החינוך הפורמלי על מנת שיהיו מוכנים לכיתה הראשונה של בית הספר. לגבי תלמידי בית ספר יסודי שחוו טראומה, ניתן גם לטעון שלאחר טראומה, הם אינם מצליחים לשנן מטלות לימודיות בדרך שהם מבקשים. הניסיון מלמד אותנו שגם ילדי בית ספר יסודי יכולים לחזור ל"קצב הלמידה" האישי לאחר שנשאבו החוצה ממנו בשל העקה השלילית של מלחמה, אסון טבע או טראומה חברתית. לתלמידי בית ספר יסודי יש מנגנון שונה להתחסנות עצמית כגון מחשבה משקפת. בעוד הטראומה משתכנת במערכת העצבית, כל ילד, אף עם חוסן טוב, אינו יכול להגן על עצמו מפני הטראומה. לכן, כל הילדים זקוקים לקבל כל אפשרות להיכנס מחדש לשטף הלמידה. דבר זה יכול להיות מושג כאשר לילדים תהיה אפשרות לחזור על שלבי התפתחות ולמידה מוקדמים, מהות הלמידה, במקום בו הדבר אפשרי ולהשתמש במגוון עזרי למידה גם בשיעורי בית ספר רגילים. בדרך זו, הילד מפתח אחריות עצמית מכיוון שיש לו את האפשרות לבחור את להשתמש בעזר הלמידה או שלא. כך, גם המוטיבזציה של הילד מתעוררת והוא יכול לפעול ולא להיות מוכרע על ידי המצב המתסכל של בגידת זיכרון. לכן, הגישה יכול לשמש גם לבית ספר רגיל בכל רמה אך גם במקומות בטוחים בהם ילדים מתאוששים אחרי בית הספר.

ChildConflictGalery4 ChildConflictGalery9

למדתי את כל התוצאות הללו במהלך לימודיי לקראת תואר שני על מנת לשלוט בחינוך גלובלי כמו גם לספק מסגרת תיאורטית בחינוך לגיל הרך ובבית הספר היסודי והגשתי את התיזה שלי לאוניברסיטת צוג. המחקר גם מתחקה אחרי הידע הקיים בנושאי שלבי התפתחות ולמידה, ידע שיש לשתפו בקרב מחנכים של כיתות רגילות כמו גם עם הורים שפועלים בזמנים שונים של משבר כגון במחנות פליטים, בבתי חולים ובבתי כלא עם ילדים שמגיעים מקבוצות שוליים של החברה או בקבוצות של ילדים רגילים שחוו טראומה וממשיכים להפגין עקה שלילית. לפיכך, גישת "מהות הלמידה", בחזרה לשטף הלמידה, מועברת רק בצירוף סדנאות מעשיות והדרכות שמעבירים עמיתים שעברו הכשרה ושנמצאים בקוסובו, צ'צניה, מולדובה, רומניה, בנגלה דש ועזה. אנו עובדים רק עם חומרים ממוחזרים מכיוון שחשוב שהילדים לא יחיו בעולמות מקבילים - כשבאחד כל החומרים טובים ומצועצעים ואילו כשבשני כשהילד בביתו אין בנמצא חומרים או צעצועים ליצירה. שימוש בחומרים ממוחזרים בלבד מביא את כל הילדים ללמוד במרחבים הבטוחים או בגן הילדים ובבית הספר היסודי בהם הם יכולים לחזור על התנסויות לימודיות שונות בקלות בביתם ביחד עם אחיהם ואחיותיהם. לפיכך, "מהות הלמידה" היא גם גישת בת קיימא, שניתן ליישם בכל מקום ואפילו כאשר אין בנמצא צבעים ונייר או עזרי משחק! זו גישה אוניברסלית שניתן להתאמה לצרכים האישיים לפי מצבים משתנים בפועל, בתקווה להיות מיושמת לאחר משבר תוך תקווה להשגת שיפור.

מאז 2004, עבדתי רק עם הרשת של קאריטס ובייחוד עם קאריטס שוויצריה בעבודה פדגוגית בזמנים ובמקומות בהם משברים מתרחשים שוב ושוב.

31 באוקטובר 2015 ביאטריס רוטיסהאוזר ראם

PeaceBustanMovieIcon

בוסתן השלום- סרט המתאר שנה של מפגשים בין ילדים ממזרח ומערב ירושלים. מפגש של עשייה המחברת בין אדם לאדם ובין אדם לאדמה.


מפגשים אילו הם קצה הקרחון של עבודה רבת שנים הנעשית באזורי מצוקה וסכסוך ברחבי העולם, לגילוי עוד רבדים ניתן להתחבר לאתר http://www.allinpeace.net

מוזמנים להצטרף ולהיות חלק מאילו שיוצרים שינוי בר קיימא.