על הספירה בין פסח לשבועות - שבועות 2016

יש משהו מוזר בחג השבועות, חג מתן תורה. זהו החג היחיד בתורה שאין לגביו מידע מתי בדיוק יש לחוג אותו. מהו התאריך המדויק? נשמע תמוה כשמדובר באירוע כל כך משמעותי כמו מתן תורה. הדבר היחיד שכתוב לגבי התאריך הוא: "וספרתם לכם ממחרת השבת, מיום הביאכם את עומר התנופה, שבע שבתות תמימות תהינה". לכן התקופה הזו בין פסח לשבועות נקראת "ספירת העומר". אבל, הפסוק הזה מעלה יותר שאלות מתשובות. ראשית מה פירוש "ממחרת השבת?" על איזו שבת מדובר, ממחרת חג ראשון של פסח? ממחרת שבת פסח? ממחרת החג השני של פסח? כמובן שכל אפשרות ממקמת אחרת את חג מתן תורה. תארו לכם את יום כיפור אם לא היינו יודעים מתי בדיוק לצום או מתי בדיוק לבנות סוכה וכך הלאה, בלגן שלם. שאלה נוספת "למה בכלל צריך לספור?" ולמה דווקא שבעה שבועות מלאים, 49 יום. המספר שבע מופיע במקרא הרבה פעמים ולא אתעכב עליו. אני רוצה ברשותכם להתעכב בעיקר על השאלה "למה צריך לספור, למה לא להגיד מפורשות מהו התאריך המדוייק כמו בחגים האחרים?

אנחנו יודעים שלפני כל אירוע משמעותי בחיינו אנחנו סופרים. חיילים לפני שחרור סופרים את הימים, מוחקים ימים ב"טבלת ייאוש". זוג לפני חתונה סופר את הימים עד החתונה. זוג בהיריון (היום לא האישה בהיריון אלא הזוג בהיריון) סופר את הימים עד הלידה. למה? מהן הסיבות הפסיכולוגיות שמביאות אותנו לספור? על איזה צורך באה הספירה לענות? הגר אמרה שיש לנו צורך למדוד – והספירה היא חלק מצורך זה. לדוגמה, היו לנו השנה ארבעה טקסים של חלוקת תארים ותעודות ואני אחרי כל טקס נכנסתי למשרד ואמרתי להגר: three more to go' two more to go' done!


ילדים מאד אוהבים לספור. כשהם לומדים לספור, יש להם תחושה של הישג, הם אומרים בגאווה "אני יודע לספור עד עשר! אני יודע כבר לספור עד מאה" וכו. מי שסופר את כל הימים מפסח עד שבועות יום אחרי יום בלי לדלג על אף יום יש לו או לה תחושה של הישג וסיפוק.


יש לנו גם צרכים קוגניטיביים, פסיכולוגיים וחברתיים. צורך קוגניטיבי הוא הצורך לדעת ולהבין. ספירת הימים לפני מתן תורה מחייבת אותנו לשוב ולהבין את מהות האירוע הספירה מעצימה את האירוע, מדגישה את חשיבותו ומאפשרת לנו לתכנן ולהתכונן. מבחינה קוגניטיבית יש משהו מיוחד בספירה בהשוואה ל"סתם דיבור". בספירה המספר האחרון מייצג את כל הקבוצה. כשאני סופרת דובדבנים 1, 2, 3, 4, 5 המספר האחרון אומר לי שיש 5 דובדבנים בצלחת. לא כך בדיבור. בדיבור צריך את כל המילים כדי להבין את המשפט. כשאני אומרת אתמול רצתי לתפוס את הרכבת הקלה, המילה קלה לא מייצגת את המשפט. לכן, כשאנחנו סופרים את כל הימים בין פסח לשבועות, המספר 49 מייצג את כל התקופה מיציאת מצרים, דרך ההליכה במדבר ועד השיא - מתן תורה.


יש לנו גם צרכים רגשיים: הצורך לשמוח, הצורך לאהוב, הצורך לחפש משמעות, הצורך להתרגש. ויש כמובן גם רגשות שליליים: פחד, דאגה, וכו. הספירה יום אחר יום בונה את הציפייה ומחזקת את השמחה. חוסר ספירה מרמז על אדישות וחוסר התרגשות. כשאנחנו מוזמנים לחתונה ולא סופרים את הימים לקראתה, אומרים לעצמנו "אוי סתם שכחתי" גם רמת ההתרגשות נמוכה.


יש לנו גם צרכים חברתיים יש לנו צורך לחיות בחברה ובגיבוש כל היחידים לחברה אחת. במקרה של ספירת 49 יום מיום הביאנו את עומר התנופה ועד מתן תורה, ניתן מספיק זמן כדי שכולנו נתגבש ונתאחד. ללא הספירה, אין הכנה מוקדמת מספקת ברמת המאקרו.


לסיכום, הספירה ממלאת את הפונקציה של ההכנה הנפשית והקוגניטיבית, בונה את הציפייה מחזקת את הרגשת השמחה וההישג וממילא גם את ההכנה החברתית ומילוי הצרכים החברתיים.

באשר לספירת העומר, מתוך 49 הימים כבר 47 עברו, נשארו עוד יומיים, רק לשמוח יש! ושמחת בחגיך והיית אך שמח!!!

שלכם
זמירה

 

דברי ברכה מוקלטים של ראש עיריית ירושלים, מר ניר ברקת לבוגרי המחזור ה 101