אלימות – יום רבין תשע"ז


יום רבין הוא יום של חשבון נפש. איך הגענו עד הלום? איך קרה שההתלהמות ודחיית האחר התעצמו עד כדי כך? איך ניתן למנוע מעשה כזה בעתיד? את דברי הפעם אני רוצה להקדיש לאלימות, בעיקר לאלימות מילולית.
כי "מילים יכולות להרוג", ובלשון חז"ל "החיים והמוות ביד הלשון".
אלימות מוגדרת כהתנהגות כוחנית בין אם פיזית, מינית, מילולית, פסיכולוגית או אחרת תוך כדי פגיעה או כוונה לפגוע בבני אדם, בבעלי חיים, בצמח או בחפץ דומם (מתוך ויקיפדיה). מקור המילה בארמית-תלמודית: אלים הוא אדם גברתן המשתמש בכוח הזרוע. בימי הביניים הרחיבו את משמעות המונח לאלימות כפי שאנו תופסים ואתה היום.
כשמדברים על אלימות מילולית ניתן להבחין בארבעה סוגים של אלימות, שיש ביניהם הרבה מהמשותף אך גם לכל אחד מאפיינים שונים: ארבעת סוגי האלימות הם: אלימות של יחיד כנגד יחיד, אלימות של יחיד כנגד חברה או קהילה, אלימות של חברה כנגד היחיד, ואלימות של חברה אחת כנגד חברה אחרת או קבוצת אנשים אחת כנגד קבוצה אחרת. דומני שאין צורך להרחיב ולתת דוגמאות, כולנו יודעים במה מדובר.
לכאורה, מדוע יש לאלימות? הרי כשאדם אלים כלפי אדם אחר, הקורבן יגיב גם הוא באלימות שתגרור אלימות נוספת וכך הלאה. תופעת האלימות מעצם טיבעה מסלימה את עצמה והיא תמיד מתקדמת בכיוון אחד – one way, היא בדרך כלל הולכת ומתחזקת ואת הבעיה שבגללה התפרצה אינה פותרת. אם כך, מדוע בכל זאת אנחנו עדים לכל אחד מארבעת סוגי האלימות שהזכרתי? מדוע יתקוף תלמיד את מורהו או להפך? מדוע ייקח אדם רובה ויהרוג קבוצת אנשים שמעולם לא ראה ולא עשו לו כלום? מדוע חברה שלמה תוקיע מתוכה אדם אחד, תחרים אותו ואף תתייחס אליו באלימות נוראית, ומדוע קבוצת אנשים אחת תתקוף שוב ושוב קבוצת אנשים אחרת באופן מילולי ובאמצעים אחרים? מהן הסיבות לאלימות?
על פי פרויד, הכול מולד. פרויד טוען שבכל אדם טבוע יצר החיים ויצר המוות. יצר החיים הוא זה שאחראי על כך שאנחנו מחפשים אהבה וצמיחה ומעניקים אותה לאחר, כדי שזה בתגובה יעניק לנו אהבה וחוזר חלילה. יצר המוות מתייחס להרס עצמי. גם הוא יכול להיות מופנה לזולת והוא זה שגורם לנו לנהוג בתוקפנות ובאלימות. בלשון אחר, טבועה בנו כנראה מידה של סאדיזם וזה יכול להסביר את הצורך בהתנהגות אלימה. מנגד, הפסיכולוגים החברתיים ובנדורה בראשם הטוענים שאלימות אינה תופעה מולדת אלא תופעה נלמדת, כמו שורה ארוכה של התנהגויות אחרות. היא נלמדת בעיקר על ידי חיקוי, היא מושפעת מהתנהגויות ההורים והמורים, מהחברה הסובבת ומהתרבות בכללה. לדוגמה, החשיפה התדירה לתופעות אלימות בטלוויזיה עלולה לגרום להקהיית החושים – דבר שגורם להצגת תופעות עוד יותר אלימות ולעוררות עוד יותר גדולה (זה לא הוכח מחקרית). כלכלנים ובראשם חתן פרס נובל קונארד לורנץ, טוענים כי תוקפנות נגרמת עקב תחרות על משאבים דלים. כלומר לאלימות ערך הישרדותי "כל דאלים גבר". המשאבים אינם בהכרח משאבים כלכליים. הם יכולים להיות גם משאבים פסיכולוגים וחברתיים, כגון הצורך באהבה, בתשומת לב, בשליטה, בכוח וכדומה. הביולוגים וחוקרי המוח מנתחים את התופעה על ידי ניתוח התהליכים המתרחשים במוח – לטענתם הכל נוירונים, הורמונים, ותהליכים עצביים. אנשי מדעי המדינה מדברים על אידאולוגיה כמניע לאלימות. הרי התכנסנו כאן כולנו בגלל אותה אלימות שמקורה באידאולוגיה וכולנו יודעים להיכן היא הובילה.
אי אפשר לדבר על אלימות מילולית מבלי להדגיש את האלימות ברשת. אין ספק כי התעצמות הרשתות החברתיות, זמינותן והיכולת להשתמש בהן באין מפריע מאפשרת או מהווה מצע מזמן להתלהמות, להסתה, לקריאת תגר, ולשבירת כל כללי התקשורת שהיו נהוגים עד כה. הסיבות לאלימות ברשת אינן שונות מהסיבות לאלימות פנים אל פנים ותוצאותיהן חמורות לא פחות: כמו שאמרנו "מילים יכולות להרוג". גם אם הכותבים לא היו מודעים למעשיהם או לא רצו לפגוע ורק עשו זאת מתוך שעמום או מתוך רצון לקבל תשומת לב, או מתוך לחץ חברתי של ילדים אחרים התוצאה יכולה להיות אותה תוצאה ועל כולנו להיות מודעים לה. וכבר ראינו אנשים שהתאבדו כתוצאה מחברות ברשת, שלא לדבר על מעשים נוראים אחרים והסתה למעשים קיצוניים.
מה גורם לאלימות ברשת להיות בעלת עוצמה כל כך חזקה? ניתן למנות סיבות אחדות: אנונימיות מוחלטת, חוסר נראות, שימוש בסלנג ובשפה "לא תקנית" ("הכל הולך" מבחינה תקשורתית), חשיפה רחבת היקף הנמצאת בכל מקום ובכל זמן. אם בעבר "ביתי היה מבצרי" ברשת זה לא קיים, התקשורת, ובמקרה שעליו אנחנו מדברים, האלימות המילולית נמצאת כל הזמן ובכל מקום.
מה ניתן לעשות? מה צריך לעשות?
חינוך חינוך חינוך, הכול חינוך!
בשנה שעברה אמרתי ואני חוזרת על זה שוב: החינוך לחשיבה ביקורתית, לסובלנות ולהכלה יכול להביא אותנו לקבלת האחר באשר הוא. תפקיד המורים בתחום זה הוא קריטי. מחקרים שנעשו על רמת האלימות בבתי הספר מראים כי האלימות המילולית בבתי הספר אינה רק של תלמידים כלפי תלמידים או של תלמידים כלפי מורים, אלא גם של מורים כלפי תלמידים. אין לי ספק שתלמיד שחווה אלימות מילולית של מורה כלפיו, לא ישכח זאת כל חייו. לכן עלינו להיות זהירים שבעתיים בכל מילה או אמירה כלפי תלמידים, חברים ואחרים. לא אשכח שכשעשיתי תצפית מחקרית בבית ספר שמעתי מורה אומרת לאחת התמידות "לימדתי את אחותך והיא הרבה יותר מוכשרת ממך". מה חשה אותה תלמידה? מה חשה הכיתה כולה כלפי אותה תלמידה? התלמידה השתבללה במקומה וכך עשיתי גם אני.
תפקידנו כמורים הוא קריטי. עלינו לטפח חשיבה ביקורתית, ערכי מוסר, ונורמות אזרחיות ראויות לחיים במדינה דמוקרטית. "אפס אלימות" צריך להיות המוטו שלנו, אפס אלימות בכל תחום: אפס אלימות מילולית, אפס אלימות פיזית, אפס אלימות פוליטית, אפס אלימות חברתית, אפס אלימות ברשת. רק דיבורים ושעות מחנך אינם מספיקים. פעולות משותפות של קבוצות ממעמד סוציו אקונימי שונה ומתרבויות שונות, עשויה להפחית אלימות. נער ישראלי צילם סרטון המתעד אלימות ברשת ורובי ריבלין הזמין אותו לבית הנשיא לצלם יחד סרטון המגנה אלימות ברשת. עלינו להשתמש בכל האמצעים העומדים לרשותנו כדי לצמצם את התופעה. ואומנם, החדשות הטובות הן, שתופעת האלימות הולכת ומצטמצמת בשנים האחרונות, אם כי עוד ארוכה מאד היא הדרך.