דברי ברכה של פרופ' זמירה מברך בכנס - ספרות ילדים 29 בדצמבר 2016

אני משווה את ההתפתחות בתחום ספרות ילדים להתפתחויות בתחום הרפואה. פעם הייתה רפואה אחת, לגברים, לנשים, לילדים ל-כו-לם. הילד היה נתפס כמבוגר קטן. מה שהיה מתאים למבוגר התאים גם לילד רק במינון יותר קטן. היום אנחנו יודעים שיש רפואת ילדים והיא שונה מרפואת מבוגרים כיוון שהילד לא נתפס יותר "כמבוגר קטן". דרך אגב, שינוי דומה קורה גם בקשר לרפואת נשים, אבל לא נתייחס לזה כאן.
נדמה לי שאותו מהפך חל גם בקשר לספרות ילדים. בימים עברו חשבו שאפשר לקחת סיפור למבוגרים ולספר אותו לילדים , יש רק להתאים את שפת הסיפור לשפה פשוטה יחסית. בויקפידיה כתוב:
"ספרות ילדים היא סוגה ספרותית המכוונת לגילאים צעירים מגיל הינקות ועד ראשית גיל ההתבגרות.
סוגה זאת מתאפיינת בשפה פשוטה יחסית, שמרנות בבחירת האמצעים, בחירת נושאים הקרובים לעולמם של הילדים, ולעתים קרובות גם שימוש בסיפור או בשיר כאמצעי לימודי או כאמצעי להעברת מסר חינוכי."
דומני שהאפיון הזה דומה להגדרה של ילד כ"מבוגר קטן". דהיינו, ספרות ילדים היא אותו דבר כמו ספרות למבוגרים רק באמצעים פשוטים יותר – ולא היא. ספרות ילדים היא סוגה שונה. לא רק בשפה, ולא רק במשלב הלשוני אלא בכל המאפיינים האחרים של סוגה ספרותית.
היום אנחנו יודעים כי הסיפורים אותם מספרים לילדים נחרטים בראשנו, וגם כי נזקין לא נסור מהם. היום כשאסור ללמוד בע"פ, כשרוב הילדים לא יכולים לצטט שום דבר, אנחנו יכולים לחזור בע"פ על רבים מסיפורי הילדים אותם שמענו בילדותנו: "פלוטו כלבלב מקיבוץ מגידו, יש לו הכל מרק ועצם, זה טוב ויפה, אבל בעצם נמאס לו לשבת כך לבדו".. וכו "סבתא למה עיניך גדולות כל כך?" "מראה מראה שעל הקיר – מי הכי יפה בעיר?" ועוד ועוד. ספרות הילדים זוכה לפריחה מחקרית, הניתוחים הפסיכולוגיים האירו את הסוגה הזו

באור חדש, הניתוחים של בטלהיים הראו עד כמה הם חשובים ומבטאים את החששות של הילדים, את הרגשות שלהם, את עולמם הפנימי. הסיפור על זהבה ושלושת הדובים, לפי בטלהיים, משקף את החשש של הילד על מקומו במשפחה, מקומו בין האבא "הגדול גדול" והאמא "הלא גדולה ולא קטנה" והילד "הקטן קטן".
חוקרים אחרים מנתחים את שני הרבדים של סיפורי הילדים: אלה הפונים לילדים ואלה הפונים למבוגרים. את עליסה מארץ הפלאות ניתחו מכל כיוון אפשרי, פילוסופי, לוגי, מתמטי. אבל בעצם הוא סיפור ילדים מקסים ואת האיורים המקוריים שלו אף אחד לא שוכח.
בשנים האחרונות יש כיוון חדש בספרות ילדים: איבוק. חקרתי איבוק העוסק בסיפור מתמטי והשפעתו על אוצר המילים של הילדים, חשיבתם המתמטית, המטה-קוגניטיבית וכו. סטודנטית שלי פיתחה וחקרה איבוק מתמטי אחר העוסק בסיפור גיאומטרי. אם מישהו מכם רוצה להרים את הכפפה ולבדוק את הפן הזה בספרות ילדים אתם מוזמנים לפנות אלי.
והעיקר, בל נשכח כי השעה שבה יושב ההורה עם הילד ומקריא לו סיפור היא בלתי נשכחת, הפנמת ההנאה שבקריאת ספרות ילדים נשארת כל החיים ואולי גם משליכה על הצורך לקרוא גם בעידן הטלוויזיה, הפייסבוק הטוויטר וכו. המכון לספרות ילדים אצלנו במכללת דוד ילין לא יסולא בפז ואני רוצה להודות לרננה ודניה על המכון הפועל למען הקהילה ועל ארגון הכנס הזה שמתקיים כל שנה מזה שנים רבות.