משולחנה של הנשיאה - יום האישה 2016

שלושה אירועים, פחות או יותר מקבילים, עוצבו במשך השנים כדי להעצים את מעמדה של האישה: יום האם שהפך ברבות השנים להיות יום המשפחה, יום האהבה (וולנטיין דיי) ויום האישה. האמנם כל הימים הללו באים להעצים את האישה או שמא כל מטרתם להעצים את הקניות הכרוכות ביום האישה, ביום האהבה וביום המשפחה? ועוד שאלה: בעולם שבו השוויון הוא סיסמה שגורה בפי כל, האם יש צורך ביום האישה מעבר לפן הקניות, או שמא יום האישה מחזק עוד יותר את הסטראוטיפ של האישה החלשה הזקוקה ליום העצמה? חומר למחשבה.
נבחן את הסוגיות הללו תוך התבוננות בהיבטים אחדים: פרסום, ספרי לימוד, ושוויון תעסוקתי.
פרסום: מהי דמותה של האישה בפרסום? כבר הרבה דובר על החפצה של גוף האישה בפרסום, השימוש בגוף האישה לקידום מכירות של מוצרים שאין להם שום קשר לגופה של האישה, ויצירת תדמית מעוותת של האישה.

woman1 woman2

האומנם אנחנו מושפעים מהפרסומת ואם כן, באיזה אופן? האם אנחנו בונים דימויים, כשהפרסום באופן מודע או בלתי מודע נמצא במוחנו? האם דמותה של ברבי השפיעה על דורות של ילדות ונשים צעירות עד כדי כך שהחברה שייצרה את ברבי הייתה צריכה לעצב ברבי חדשה? התשובות לכל הנ"ל הן כן וכן! הפרסום מחלחל לתודעתנו בין אם נרצה בכך ובין אם לאו. מחקרי מוח חדשים מראים כיצד הדבר קורה במוחנו, כיצד בסרט שבו מראים בקבוק קולה שנמצא על השולחן, כאילו באקראי, נכנס לתודעתנו וגורם לנו לצרוך קולה מחברה מסוימת. וכן הלאה וכן הלאה.

woman3 woman4

נעבור לסוגיה השניה - ספרי לימוד: לפני שנים אחדות עשיתי מחקר על ספרי לימוד. התגלגל לידי ספר מתמטיקה בסינית, ומבלי לדעת סינית, רק מהאיורים שהיו בספר, סברתי שבסין השאלות המורכבות במתמטיקה הן בקונטקסט דומה לבנים ולבנות. דוגמה קונטקסט המדגיש בנות: "אימא אפתה עוגה. היא השתמשה בשתי כוסות קמח, כוס וחצי סוכר, וחמש ביצים. קילו קמח עולה כך וכך, קילו סוכר כך וכך, ביצה כך וכך. כמה אימא שילמה עבור המצרכים לעוגה? לעומת זאת שאלה בקונטקסט לבנים תהיה: גלעד מתחרה בספורט. כהכנה לתחרות הוא רץ כל יום כך וכך ק"מ במשך כך וכך זמן. מהי מהירותו הממוצעת?
בדקתי את ספרי הלימוד במתמטיקה בארץ וגיליתי לתדהמתי שהסטראוטיפים המגדריים באים לידי ביטוי בספרי הלימוד בארץ: לדוגמה, בספר לימוד לחט"ב שאלה במתמטיקה עסקה בבנות שמדברות הרבה בטלפון, כמה הן צריכות לשלם? שאלות בהקשר לספורט, הדמויות היו של בנים. זאת ועוד, השאלות הקלות היו ב"קונטקסט של בנות" והשאלות המורכבות ב"קונטקסט של בנים".
ההטיות המגדריות בספרי הלימוד מצויות לא רק במתמטיקה. הספר "מקראה ראשונה לקורא המתחיל" יש פרק מכונות ומכשירים – בכל האיורים מופיעים רק בנים. פרק נוסף בספר זה שנקרא "העוזרים לנו", – כל האיורים – בנים. בפרק "ניקיון" מאויירות רק בנות למעט איור אחד משותף – בנים ובנות, וכך הלאה

woman5 woman 6

ספרי הלימוד אינם רק הספרים הפורמליים אלא גם שירי ילדים, שגם בהם באים לידי ביטוי דימויים סטראוטיפים של בנים ובנות: "אינני בוכה אף פעם, אינני תינוק בכיין" (בן כמובן), "כשאת בוכה את לא יפה" (בת כמובן) "אבא הלך לעבודה יביא לך מתנה," (אבא הלך לעבודה, לא אימא) וכו'.

שוויון תעסוקתי: כמה מילים כבר נאמרו בנושא זה? כמה חוקים, נהלים, והסדרות נקבעו, ועדיין המצב רחוק מלהיות שפיר. אפילו בתחום ההוראה, תחום בו הרוב המוחלט הוא נשים, מרוויחות הנשים פחות מהגברים למרות שלשני המינים יש אותה השכלה ואותו וותק. סטטיסטיקה אחרונה שפורסמה בשבוע שעבר הצביעה על פערים גדולים בשכר של עובדי חינוך, אם אינני טועה בסדר גודל של 30%.
ועוד עובדה סטטיסטית: למרות ששיעור הבנות הזכאיות לתעודת בגרות הוא 65% ולמרות ששיעור הסטודנטיות באוניברסיטה הוא 58% בתואר ראשון, 55% בתואר שני ומעל 50% בתואר שלישי, עדיין אחוז הנשים שהן פרופסוריות מן המניין, הדרגה הגבוהה ביותר בהשכלה גבוהה, הוא בערך 15%.

woman7
החדשות הטובות הן שהמצב משתפר. המודעות גדלה כל הזמן. כשאני קיבלתי דרגת פרופ' מן המניין אחוז הנשים בעלות דרגה זו היה כ 12.5%. הכנסת מודעת לתופעות אי-השוויון ופועלת נמרצות למיגורן. דומני שגם הפרסומת מנסה לשנס מותניים בכיוון זה. אצלנו בישראל יש נשים בעלות הישגים מוכחים בכל התחומים: כלת פרס נובל, נשיאות בית המשפט העליון, חברות כנסת ושרות, מנצחת של תזמורת סימפונית, ציירות בעלות שם בינלאומי, מדעניות מובילות, מנכ"לות משה"ח ו מנכ"לות במשרדים אחרים, נשיאות של מוסדות להשכלה גבוהה ועוד ועוד, אך עוד ארוכה הדרך.
אני מקווה שאתם תמשיכו הלאה בכיוון הזה ותצמצמו את הפערים, הן בפן האישי שלכם והן בשינוי פני החברה כולה, כך שבעוד שנים אחדות לא יהיה יותר צורך ביום האישה, אלא כדי לקדם את מסע הקניות.
בשמי ובשם המכללה ברצוני להודות לד"ר לילי זמיר, ראש המרכז ללימודי נשים ומגדר, על ארגון אירועי יום האישה, ל"תיאטרון החברתי" בניהול אלון מרגלית, ולשחקניות סביטרי סלנט וענבל להבי על ההצגה המרגשת והמטלטלת, שהעלתה נושא טעון.

שלכם
פרופ' זמירה מברך
נשיאת המכללה