דבר הנשיאה לחג האביב 2016

לפני חג הפסח רבים עסוקים בניקיונות אינסופיים של הבית, המכונית , המשרד וכל מה ששייך לנו. הנוהג הזה אינו ייחודי רק ליהודים, הוא מצוי גם במקומות אחרים. ההסבר לכך הוא פשוט: בחורף היינו ספונים בבתים, לא פתחנו חלונות, מיעטנו לצאת החוצה וכשיצאנו היינו עטופים ומכורבלים. עכשיו, כשהגיע האביב, הגיע הזמן לפתוח את החלונות, להרגיש את הפריחה, לאוור את הבית. ממילא, האוורור כרוך בניקיון, הניקיון כרוך בארגון וסדר ולכל זה מצטרף הציווי לגבי החמץ – בל ייראה ובל יימצא – והרי לכם מתכון בדוק להיסטריה הכרוכה בניקיון שלפני הפסח.

אני רוצה להביא את מושג "ניקיון האביב" למקום אחר: לא רק ניקיון פיזי של הבית וכל מה ששייך לנו, אלא גם "ניקיון" של הנפש – כי מה שייך לנו יותר מהנפש? במשך השנה צברנו כעסים, מתחים, רעלים חברתיים, רעלים אישיים. הם מצטברים בנפשנו וגורמים לנו מועקה, אי נעימות, כמו האוויר הדחוס שנמצא בבית לא מאוורר. זה הזמן להשתחרר מהם, להרחיק אותם. בדומה לחמץ הפיזי אותו אנו מצווים לבער, כך עלינו לעשות גם עם "החמץ" הפנימי, הנפשי. מה עושים עם החמץ? בודקים, מבטלים, מבערים. גם את החמץ הפנימי קודם יש לבדוק איפה הוא, לאתר אותו למצוא איפה הוא מסתתר, אח"כ לבטל אותו ולבסוף לבער אותו שיהיה כעפרא דארעא – כעפר הארץ, לא שווה כלום. אחרי שביטלנו את החמץ הפיזי והפנימי אנחנו מוכנים לסדר.

הסדר הוא דוגמה קלסית איך ללמד נושא. יש בו את הטקסט הכתוב, את ההמחשות והאוכל המשולבים בקריאת הטקסט והפנייה הייחודית לכל אחד מהילדים על פי ייחודו ויכולתו. המיוחד בסדר הוא הדגש הניתן לשאלה, השאלה כמרכיב בלמידה, אולי המרכיב החשוב ביותר בלמידה. כמו שאמר איינשטיין: שאלה טובה היא יותר מחצי התשובה. כי הרי איך לומדים? לומדים על ידי שאלה. מחקרים חדשים בתחום הקוגניציה מדגישים כי כל תהליך קוגניטיבי מונע על ידי תהליך-על הנקרא מטה-קוגניציה שמכוון את הלמידה, שאלה היא אמצעי בדוק לכוון את החשיבה.

אם כך, מה קורה בסדר? פותחים את הסדר בארבע קושיות: מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות? הדבר הראשון היא שאלת השוואה. השוואה בין הלילה הזה ללילות הקודמים. על פי פיאז'ה, הבסיס ללמידה הוא ערעור הקיים, הנפש שואפת לאיזון וברגע שמופר האיזון, אנחנו מחפשים פתרון שיביא שוב את האיזון. הלילה הזה הוא שונה – במה? שבכל הלילות אנו אוכלים חמץ ומצה – הלילה הזה כולו מצה וכו'. למה? כי עבדים היינו לפרעה, איפה? במצרים, מתי? כשיעקב ירד מצרימה, איך? על ידי אכילת פסח מצה ומרור. וככה זה ממשיך. הכל כלול: המה, הלמה, המתי, האיפה והאיך.

ואם השאלה כל כך חשובה בתהליך הלמידה, מה נעשה עם זה "שלא ידע לשאול?" בואו ננתח את ארבעת הבנים. כולם מוזכרים במקרא. לגבי החכם והתם כתוב: "כי ישאלך בנך מחר לאמור" הם שואלים. החכם – למרות שהוא חכם, או אולי בגלל שהוא חכם הוא שואל: מה העדות, החוקים , המשפטים וכו'? הוא מבקש מידע, הוא יודע את ההבדל בין עדות חוקים ומשפטים ומבקש מידע ממוין לכל קטגוריה. ולכן עונים לו על ידי פירוט של כל הלכות הפסח מההתחלה ועד הסוף – עד האפיקומן. גם התם שואל: מה זאת? שאלה כללית, בלי פירוט, מסבירים לו בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים מבית עבדים. לעומת זאת, אצל הרשע כתוב במקרא "והיה כי יאמרו אליכם בניכם" הוא לא שואל – הוא מתריס בזלזול "מה העבודה הזו לכם!" הוא לא רוצה לדעת, הוא לא שואל, הוא מתריס – נונקונפורמיסט, כמו שאומרים היום "למה –מה!!!" ולכן הוא היה נשאר במצרים ולא נגאל. ואחרון חביב הוא הילד "שלא יודע לשאול" – אומנם הוא לא יודע לשאול אך אל תביך אותו, אל תזלזל בו, אל תדלג עליו כאילו הוא לא קיים, כאילו הוא שקוף – להיפך "את פתח לו" פתח אתה בשיחה אתו, אל תוותר עליו. שיהיה לכולנו חג שמח, חג של אביב ופריחה, חג של כולם ביחד, החכם והרשע והתם וזה שאינו יודע לשאול, ובעיקר חג של ביעור החמץ הפנימי והפיזי. חג שמח!