יום הזיכרון לחללי צה"ל ופעולות האיבה - תשע"ז

טקס לציון יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה התקיים ביום ראשון, ד' באייר תשע"ז, 30.4.2017 באולם התרבות ע"ש מאירהוף במכללה בין השעות  10:15 - 11:45  

שולחנה של הנשיאה מארח את הסטודנטים מהמכללה אשר נשאו דברים בטקס.

 

דבריה של עדן מרין - יו"ר אגודת הסטודנטים -

לפני כחודש, בישיבה בהתאחדות הסטודנטים, הגיעה לדבר איתנו נוי, ממקימות המיזם "האחים שלנו". נוי, אחות שכולה, ישבה מולנו ודיברה בכאב על כך שאנחנו זוכרים את החללים במותם. זוכרים את נסיבות המוות, את הרגע שסיפרו למשפחה, את החיים שלא יהיו עוד ואת ההחמצה הענקית ושוברת הלב. מספרים על שלמות וטוהר, ולא על אדם חי ונושם. יחד עם אחים שכולים נוספים, נוי הקימה את הפרוייקט "האחים שלנו" בשביל להתייחס לחיים עצמם, ולזכור את חללי מערכות ישראל כפי שהיו ולא כפי שהם אינם. ביום חמישי שעבר, נוי ואחים שכולים נוספים התארחו בסלונים ברחבי הארץ בכדי לספר בדיוק את הסיפור הזה – סיפור חייהם של האחים שאינם.
הסיפור של נוי גרם לי לחשוב על זיכרון ועל ההסללה של החברה לזיכרון החללים. את המשפט "טוב למות בעד ארצנו" אנחנו שומעים לראשונה בגיל צעיר מאד, ומאז הוא רודף אותנו. החינוך לזיכרון הוא עמוק ומורכב, ואני מאמינה שעלינו לזכור את הנופלים בחייהם ולא רק במותם. טוב לחיות בעד ארצנו.

ביום זה אנו מציינים גם את נפגעי פעולות האיבה, אותם אזרחים אשר יצאו אל דרכם היום-יומית או שהו בבתיהם ומסע חייהם נקטע.. גברים ונשים, ילדים וילדות, שחיו את חייהם באופן רגיל לחלוטין, עד שהינף יד של מחבל קטע אותם.
חללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה הקריבו את חייהם בשביל שנוכל להמשיך לחיות כאן, בארץ ישראל שהיא מדינת היהודים. הכבוד הגדול שאנחנו יכולים להעניק להם בחזרה הוא לעשות כל שאנו יכולים בשביל להפוך את המקום הזה לטוב יותר.

תרומה למולדת זה מושג נרחב, סובייקטיבי, חוצה מגדרים, מגזרים, והשקפות פוליטיות ומפלגתיות. האחד תורם על ידי הפרכת השממה בנגב, השני על ידי הקמת ישובים ביהודה ושומרון. ויש אחרים שמאמינים כי המולדת אינה רק אדמה ואוויר, אלא חברה שלמה. אותם אנשים תורמים לחברה על ידי הובלת שינוי, אקטיביזם, פעילות חברתית או פוליטית. התרומה היא מגוונת ומשתנה. גם תרומה לנזקקים היא עשיה עבור החברה. כך גם התנדבות עם אוכלוסיות נזקקות או מוחלשות. החינוך לערכים, לאחדות, ולשיוון חברתי מהווה גם הוא עשייה חברתית שמשפיע לא רק על דור ההווה אלא גם על דור העתיד.
תפקידנו כאנשי חינוך הוא לגרום לתלמידים ולחניכים שלנו להבין מה הוא סולם הערכים והעמדות שלהם כלפי החברה, המדינה, והארץ, ואז לגרום להם לבחון את אותם הערכים והעמדות ולבדוק כיצד הם פעולים לטובתם. עלינו לגרום להם לקדש את ערך החיים במדינה ולא רק את ערך ההקרבה למענה.
נזכור את הנופלים תוך התייחסות לחייהם מול כיתותינו.

נזכור את ערך הציונות שגרם למייקל לווין ז"ל לטפס על לשכת הגיוס, להכנס מהחלון, ולהתעקש להתגייס כחייל בודד לצה"ל. אותה ציונות גרמה לו לחזור מחופשה בבית הוריו בארצות הברית ולהצטרף לצוות שלו במלחמת לבנון השנייה, שם מצא את מותו.
נזכור את אהבתו לחיים של אלון בקל ז"ל, שנרצח בפיגוע בפאב הסמטה לפני כשנה וחצי, ואת פעילותו הנרחבת בארגון "לתת", שממשיכה עד היום בעזרת מתנדבים רבים.
נזכור גם את ניר כהן, שנפל במלחמת לבנון השנייה. מכריו מספרים כי ערך אהבת הארץ היה נר לרגליו, והוא עבד בארגוני נוער רבים והדריך בסוכנות היהודית. לאחר מותו בגיל 23, הגיעו לבית הוריו עשרות מכתבים מחניכים שסיפרו כי ניר גרם להם לאוהב את הארץ. את מכתב הקבלה לקורס מורי הדרך שנשלח לביתו ניר כבר לא זכה לפתוח.
נזכור את כל 23,544 חללי מערכות ישראל ואת 3,177 נפגעי פעולות האיבה בתקווה שמספר זה לא יגדל בשנים הבאות. יום זיכרון משמעותי.

דבריו של עזיראל ברקלי, חבר אגודת הסטודנטים - מהו זכרון?

 

מהו זיכרון? כיצד אחנך את תלמידי לזכור ולכבד את הנופלים? את הגיבורים?

כיצד אוכל להיות אני, נר זיכרון, גלעד, וראוי לזיכרון חבריי?

הדר היה אדם מעורר השראה, כראוי לאיש החינוך, "בעוז ובענווה" הייתה הסיסמא של חייו. בעוז האמונה באדם, בעוז האמונה שטוב האדם, בעוז, בלא מורא, בביטחון, בידיעת ערך העצמי. אך גם, בענווה, בידיעה כי אני רק אדם, וגם אני יכול לשגות, וכי עוד רבים וטובים שותפים בעשיית הטוב.

כן. אולי עלי לקחת מעט מתוך דמותו של הדר, ללמוד את דמות האדם שלו, את הערכים עליהם חינך.

כן. כך, דרך רגליהם של גיבורי ישראל, דרך הערכים אותם חיו, דרך תחיית דמותם, כך אחנך אני את תלמידי. אכבד את זכרם בכך שאחיה את מורשתם, ואזי, אהיה ראוי להקרבתם.

תלמידי היקרים, אמצו את הערכים אותם חיו גיבורי ישראל הרבים, הילכו באידאלים וברוחות אשר נשבו בליבם, היו אתם אותם גיבורים.

כך, היו אתם, נר זיכרון, גלעד.

"בעוז ובענווה".

דבריה של שי-לי נוי, חברת אגודת הסטונטים - מחנכים לזיכרון -

לאיזה זיכרון אחנך אתכם?
לזיכרון של זיו או של אורי, אולי לשל אביב? לאיזה זיכרון אחנך אתכם?
זיכרון של אם, של אב, של אח שנשאר לבדו?
או לזיכרון של מדינה שעומדת איתנה? זיכרון של ימין או של שמאל?
זיכרון של ניצחנו או זיכרון של כבשנו?
זיכרון של מלחמה או זיכרון עמום של שלום?
אני אעמוד מולכם ואצטרך לבחור את המלחמה החשובה את האדם הגיבור.
את מי נשכח ואת מי נזכור? לאיזה זיכרון אחנך אתכם היום?