טקס חלוקת תעודות לבוגרי מחזור 101

דבריה של פרופ' זמירה מברך בטקס:

אפתח את דברי בציטוט משירו של עמיר בניון, מילים ומנגינה, "מורה לחיים":
כל חיי אתה היית לי מורה
את הדרך בחסדך הראית לי
האמת שלך תמיד אצלי בלב
גם אם לפעמים זה נחלש
לא אשכח אותך, לא אשכח אותך
לעולם היא לי דרכך

זו הדרך בה בחרתם לצעוד, זה המסלול אותו בחרתם ללמוד. לא "סתם מקצוע" אלא מקצוע שיש בו משמעות גדולה, שמקורו באמונה פנימית ולא בציפייה לרווח אישי, או במילה אחת "שליחות", בחרתם ללמוד מקצוע שיש בו שליחות. זה אתם. אתם הם אלה שתעצבו את דור העתיד – זו לא רק סיסמה, זו המציאות. אתם הם אלה שבזכותכם יצעד כל תלמיד ותלמידה בשביל המתאים לו מבלי למעוד, אתם הם אלה שבסוף יום עבודה תרגישו את הסיפוק בהגשמת השליחות. בשאלון זהה שהעברנו לעורכי דין ולמורים, המורים היו אלה שהביעו תחושת סיפוק מקצועי מעבודתם הרבה יותר מעורכי הדין. גלילאו גלילאי אמר "אי אפשר ללמד אדם דבר, ניתן רק לעזור לו לגלות את עצמו". כאן בדוד ילין למדתם איך לעשות זאת. בחרתם ללמוד במכללה שמורה את הדרך כבר 104 שנים. המכללה שלנו היא פורצת דרך בהרבה מובנים. יש לנו מגוון גדול מאוד של תכניות לימודים, מסלולי לימוד וחוגים כמעט בכל מקצועות הלימוד הקשורים לחינוך. אצלנו לומדים יחד סטודנטים ממגזרים שונים, יהודים ושאינם יהודים, עולים חדשים וותיקים, בנים ובנות --- כו-ל-ם בהרמוניה ומתן כבוד הדדי. אצלנו לומדים איך ללמד את קשת הלומדים בעלי היכולות השונות: מחוננים ומתקשים כאחד, כמו גם תלמידים רגילים. אם תשאלו תלמידים "מה למדתם בבית הספר? יש להניח שאת הרוב הם שכחו. אבל, אם תשאלו אותם "מי לימד אתכם?", "מי היו המורים שלכם?", רוב התלמידים זוכרים מורים וזוכרים אותם באהבה. הם מציינים לא רק שמות, אלא גם מה עשה אותו מורה או מורה למענם. מדובר לא רק במורים יוצאי דופן, אלא גם במורים מהשורה, מורים בעלי שליחות ודימוי עצמי חיובי של עצמם כמורים. פרופ' אהרון צ'חנובר סיפר שכאשר הודיעו לו בטלפון שזכה בפרס נובל דבר ראשון הוא הודיע לאשתו ואח"כ מיד טלפן למורה שלו לכימיה בכיתה ז. גם פרופ' עדה יונת כלת פרס נובל סיפרה איך בית הספר תמך ועזר לה, עודד אותה להמשיך ללמוד ולא לוותר. ביום המורה בכנסת, סיפרו חברי הכנסת על המורים המיוחדים אותם הם זוכרים, לאו דווקא המורים שנתנו ציונים גבוהים. היום בבוקר היינו במשרד החינוך ד"ר אורלי עידו נעמי אריאל ואני ושם פגשנו את אחת המפקחות הבכירות שאמרה לנו ,ביוזמתה , שהיא למדה בדוד ילין והלימודים אצלנו , אני מצטטת, "פתחו לה את המחשבה עד היום, גם בלימודים לתארים מתקדמים וגם בעבודתה במערכת החינוך". סיפורים כאלה ודומים להם אנו שומעים כל הזמן. כל זה נובע מהעובדה שמקצוע ההוראה הוא מקצוע עם שליחות ואלה שמגשימים את השליחות זוכים להכרה והוקרה.

עברתם דרך ארוכה במסע הלימודים שלכם. בספר במדבר, שהשבוע קראנו את הפרשה הראשונה שלו, מסופר על מסע בני ישראל במדבר, מסע שארך 40 שנה עם הרבה ניסיונות, הרבה תלאות וגם הרבה ניסים. למזלכם, המסע שלכם לא ארך 40 שנה, אלא רק ארבע שנים, הבדל של אפס בלבד, אבל כמה משמעותי. גם המסע שלכם וודאי היה מלווה בתסכולים בשמחות ואולי גם בניסים. אין לי ספק שלא פעם אמרתם "זה שעברתי את הבחינה, היה ממש נס". והנה הגעתם עד הלום, או כמו שוויז אומר "הגעת ליעד"!

אני מאחלת לכם שתצליחו להגשים את מה שלמדתם כאן. אני מקווה שכאשר ישאלו אתכם איפה למדתם תאמרו בגאווה בדוד ילין. גם אם ישאלו את הוריכם או בני הזוג שלכם איפה יקירכם למדו תחייכו ותאמרו בשמחה "הם למדו בדוד ילין". כמו שאמרתי, לעיתים קרובות אני פוגשת אנשים שמספרים לי בגאווה רבה שהם למדו כאן, בדוד ילין והם מוסיפים "כמה טוב היה להם בקהילת דוד ילין".

היום אתם מצטרפים לקהילת בוגרי דוד ילין: 361 בוגרים, מתוכם 75 בהצטיינות. 361 הם בגימטרייה "פרח החיים" בגוגל מוסבר כי פרח החיים היא צורה גיאומטרית רבת משמעויות המדריכה אותנו ללמוד את הכלים הייחודיים שלנו להגשמה וליצירת מציאות רצויה בחיינו, מתוך קבלה והיענות לזרימה הטבעית שלנו בחיים". אני מאחלת לכם שתוכלו להמשיך ולצמוח ולהיות אתם בעצמכם "פרח החיים" ושתזכו לגדל להצמיח ולהוציא מהכוח אל הפועל את "פרח החיים" של תלמידיכם. ד.א. 361 בגימטרייה הם גם"שביל הזהב" – מקווה שתוכלו להלך בשביל הזה, אתם ותלמידכם.

ביום מיוחד זה נביע תודות לראשי התוכניות לתואר בוגר בחינוך, ד"ר אביבה בר ניר ראשת המסלול לחינוך מיוחד, ד"ר ניקול בן נון ראשת המסלול לגננות, ד"ר סמדר גלילי ראשת המסלול לחינוך יסודי וד"ר מיקה ליאון בק ממלאת מקומה כראשת המסלול כשסמדר הייתה בשבתון, ד"ר יוסי גודביץ ראש המסלול לחינוך על יסודי וד"ר אורלי עידו ראשת מלמ"מ. תודה למרצים שלכם, לקהילת דוד ילין בכללה, לצוות שארגן את הערב הנפלא הזה בראשותה גב' מגי אטיאס, ובעיקר לכם הורים ובני זוג יקרים. במשך שלוש - ארבע שנים ראיתם את יקירכם מעט, אולי הם היו לפעמים קצרי רוח וחרדים מהבחינה שלמחרת או מהעובדה שהם צריכים להגיש עבודה ועדיין לא סיימו. עכשיו הם חוזרים אליכם רגועים ושמחים כשהתעודה המיוחלת בידיהם. תודה לכם בשמי ובשם כל קהילת דויד ילין.

בהצלחה בחיים החדשים ממני ומכל צוות המכללה, האקדמי והמנהלי
שלכם, זמירה