תצוגות 2008-2007


"בוידעם" (25.10.07 עד 29.11.07)

gallery6

העבודה המשותפת של האמנים מרסלו לאובר ואלון כהן ליפשיץ התחילה בבנייה מחדש של חלל הגלריה בעזרת קרשי עץ והפיכתו ל"בוידעם" ענק, המזמין את המבקרים להישאב אליו פנימה. החלל המוכר והמואר מואפל, ובין פיתוי לאיום מציע עצמו כלימבו ארכיטקטוני. בין ההפתעות הנקרות לצופה בדרך, צפון משחק ישראלי משנות השבעים מובנה כמעין חידון או מבחן בקיאות.
 
בכרטסת בסגנון אנכרוניסטי נשאלות שאלות מכוננות הקשורות לרוח התקופה. השאלות מובאות בדומה לכתוביות התרגום והכותרות על מסך הטלוויזיה ומותאמות להרגלי הצפייה שלנו. תשובות לשאלות כמעט רטוריות היו שגורות בפי כל ילד. המסר ההומוגני והממלכתי הופנם בדור שלם שחונך על ברכי התכנים הפטריוטים של אותה תקופה.

מיהו הספורטאי? מהי שעתו הגדולה? מיהו המהנדס שבתמונה? מי סיפר על מפלת הגב

 
gallery5  

ורה של ההר? הgallery4יכן ומתי הוטלה הפצצה האטומית הראשונה? 

מרסלו ואלון התעסקו בעבר בנושא "המשחק" כאשר הפכו את הגלריה החדשה באצטדיון טדי ל "מגרש משחקים". בפיתוח קונספט וחלל בדקו יחדיו את גבולות הכללים הפיתויים ותחושות החופש והאיסור שמרחב שכז ה יכול להציע. החלל עוצב כזירת פעולה ותצוגה עבור אמנים אחרים שהשתתפו יחד איתם בתערוכה.

במיצב זה הממוקם בגלריה של המכללה למורים ע"ש דוד ילין, ישנה התייחסות להקשר ולמקום.

בהתערבות "SITE SPECIFIC" מתכתבים אלון ומרסלו עם המוסד לחינוך והכשרת מורים שהצמיח אלפי מחנכים מעצבי דעת ודמות של החברה הישראלית לאורך השנים.

"בוידעם" נשאלות שאלות נוקבות, מאוכסנים חלונות זמן של היסטוריה מסופרת בשחור לבן....

האם אנו מעדיפים להשאיר את הבוידעם סגור ומאובק או לאוורר אותו ולהיכנס למשחק? האם התשובות נשלפות לנו עדיין באותה קלות כבעבר? האם הן מספקות? מה מערפל את זיכרוננו בעליית הגג? מה הם הבזקי האור של מה שראינו נלמד?



"שיעור רישום" (מ- 13.12.07 עד ה- 17.1.08)

gallery7 gallery8 gallery9

במיצב "שיעור רישום" חלל הגלריה הפך להיות מצע ומשטח ליצירה.

באמצעות שרטוט בחוטי סיליקון וכותנה בודקת עדנה את הגבולות בין רישום לפיסול. הרישום, אשר בד"כ הוא ייצוג דו-ממדי של עולם תלת-ממדי, הופך כאן לייצוג תלת-ממדי של רישום דו-ממדי.

בעבודה התלוייה בחלל, צפה בו ומרחפת בין תקרה לרצפה, מתואר שיעור רישום קלסי שניצבים בו ציירים ומודל.

"שיעור רושם" כולא בקרבו מציאויות בשפות ייצוג שונות המומרות בין רישום לפיסול ובין פיסול לרישום.


gallery12
"בּשּׁמֶשׁ" (מ- 28.2.08 עד 17.4.08) 

בתערוכה הוצגו צילומים צבעוניים המתייחסים לשאלות מתחום הציור והמיצב.

נילי יוצרת קולאז'ים מדימויים מצולמים הלקוחים מהסביבה הביתית ושוזרת לתוכם גזרי נייר מצויירים.

gallery11ב"טבע דומם" טמונות מלכודות צבעוניות בצורת פירות צעצוע ופרחים מפלסטיק. מה שנדמה כטבעי ופורח הינו לעיתים מלאכותי ומזויף. למרות העיסוק בזיוף, הצילומים אינם מטופליgallery10ם ומעובדים באמצעים דיגיטליים. הקולאז'ים עשויים בשיטת LOW TECH: גזירה, צירוף וחיבור, ללא שימוש בתוכנות ממוחשבות לעיבוד תמונה.

רגעי הקסם מאור השמש הנופל על חפצים יומיומיים מתורגמים לתחביר חזותי של תמונות וחיתוכים. בעוד שעדשת המצלמה משמשת מכחול, הקיר - בד שעליו פרושים ומתקבצים הדימויים.


"פלורה ופאונה" (מ- 5.11.08 עד 22.12.08)

בתערוכה מוצגים רישומים ומיצב פיסולי.

משתתפים : אבי איפרגן, ענת ליפנר סלומון, נטלי מנדל, יוליה רבסקי וחגית UNMANI רובינשטיין.

פלורה ופאונה הם מושגים מתחום הביולוגיה המתארים את מיני הצומח והחי הגדלים באזור גיאוגרפי מסויים.

הדימויים בתערוכה "נגועים" בהתערבות מכנית, אשר מחד גיסא מפרה את הסדר וההגיון האורגנים הגלומים בדימויי פרחים וצומח ומשבשת אותם מאידך גיסא. "הפלורה" בתערוכה מצטיירת כשחזור ממוכן התואם חוקיות אישית הנמצאת מחוץ למה שאפשר היה להגדיר בשפת הציור הקלסית "טבע דומם". דימוי הפרח (או הדרדר) מכיל בתוכו רצף פרדוקסלי של הכלאה ושיבוט, חיים ומוות, נשגבות וקיטש, יופי, כאב והתכלות.

כל האמנים מעבדים דימוי אשר לעיתים נדמה כי אבד עליו הכלח. המוקד המופנה אל שפת הרישום והייצוג, יותר מאשר אל מושא התמונה, מעניק לבחירות אופי עכשווי ומעלה שאלות העוסקות ברעננות המדיום. בתערוכה מוצגים מעין "אטיודים" אישיים אשר לאורם נזנחת ה"פלורה", והגישוש נעשה כשיבוט, שרבוט או רובוטיזציה של ה"פאונה".

gallery13            gallery14            gallery15