תצוגות 2007-2006


"פיסול נוף"

בתאריכים 9.11.06–2.1.07 הוצגה בגלריה במכללה תערוכת יחיד בשם "פיסול נוף" של האמן יונתן אופק.

יונתן מפסל ומשרטט בחושניות תמונות נוף תלת-ממדיות המעוצבות בסגנון נאיבי.

טביעות אצבעותיו ניכרות בפסליו המינימליסטיים המסגירים היכרות אינטימית עם החומר. על כל גבעה, הר, אוכף או תל, ניצבים בית, ברוש, שביל ולעתים חומה החוצה את הנוף. מהעבר האחר של החומה מוטבעים בניינים הנדמים לשיכונים או לרבי קומות.

סדרת העבודות נבנתה כאטיודים - כל פסל הוא וריאציה לפסל הקודם. פרטי הנוף נראו ארכיטיפים וסימבולים במהותם - ה"בית" של כל הבתים, ה"ברוש" של כל הברושים - אך היחסים העדינים והמשתנים בין האיברים השונים המרכיבים את הנוף העניקו לפסלים איכויות של דיוקנאות אנושיים כמעט. כל נחלה בודדה והורכבה ממספר אלמנטים החוזרים על עצמם, והיא משרטטת פרט פיסולי המייחד אותה מקודמתה. הנוף הופיע מקוטע וחוזר על עצמו כמילות פזמון המרכיבות משפט בשיר.

ברובד העשייה של אופק, אין הבדל בין חומה פנימית לחיצונית - שתיהן ביטוי של אותה ההפרדה.

"כיסוי חד"


בתאריכים 25.1.07–15.3.07 אירחה הגלריה במכללה את התערוכה "כיסוי חד" של האמנית חנאן אבו חוסיין.

חנאן אבו חוסיין יוצרת אובייקטים הלקוחים מהסביבה הביתית ושוזרת לתוכם חפצים נשיים כגון שיער ראש ופרחים. בפריטים רכים וביתיים האמורים להגן ולכסות, טמונים גם סכיני גילוח חדים ומסוכנים שביכולתם לחתוך ולפצוע.

בשנים האחרונות אבו-חוסיין עוסקת בדימויים שעניינם זהות והדחקה של הנשיות והמיניות. המוצגים הם אובייקטים אמביוולנטיים וטעונים, מפתים ומעוררי דחייה, מגלמים סכנה מול הגנה, עדינות ושבריריות, אך גם גסות וחספוס.

בבחירה מדויקת של חומרים סוגסטיביים כשעווה, סיליקון, בטון, חוטים ובדים ו"רֶדי מייד" כגון שֵׂיער, סכיני גילוח ופרחים, מפעילה חנאן את כל החושים ורותמת אותם ליצירתה תוך חריגה מגבולות הייצוג.

חנאן חוקרת דימויי גוף נשיים ומנכיחה אותם בעבודתה, וכך היא חושפת פרשנות סותרת ומנוגדת המשקפת את התחושות המסוכסכות של נשים ערביות בכל הנוגע לגופן. החברה הערבית המסורתית כופה על נשותיה חוקים ומגבלות ומורה להן כיצד עליהן להיראות, להרגיש ולהתנהג. חנאן מצביעה בעבודותיה על דיכוי זה ומתריסה נגד מוסכמות הכניעה הגלומות בחפצים המלווים את אורח חייהן המסורתי של הנשים הערביות. פסליה משקפים על פי רוב גוף מיוסר של נשיות מדוכאת שאינה מודעת למיניותה.

במצב זה נפרשו בחלל עבודות רצפה, מרבדים רכים, מבנה ארכיטקטוני שהצפין בקרבו סוד ווילון סכינים מאיים.

מה שיכול היה להיות חלל ביתי נעים, מעניק ביטחון והגנה, הפך למרחב מסוכן המכיל סתירות ותחושות גופניות חריפות המעוררות חומר למחשבה.


"עזרת נשים"

בתאריכים 11.4.07–3.5.07 אירחה הגלריה במכללה את תערוכת היחיד של האמן יואב אפרתי, "עזרת נשים".

בתערוכה הוצגו רישומים קטנים בצבע גואש על נייר שנוצרו בעת שהייתו של יואב במקום. אליפסה גדולה צוירה על קיר והכתובת "עזרת נשים" נרשמה על הקיר ממול.

סימנים אלה הזכירו תערוכות אחרות שאפרתי, מודע לארעיות הדימוי ולאפשרותו להמשיך לחיות בזיכרון בלבד, צייר בהן על קירות החלל.

בתערוכה זו הצטמצמו הדימויים לשלל רישומים משרבוטים על נייר והתמקמו בזה אחר זה כאותיות צופנות סוד.